Judaism and Psychology: Saving a suicidal gay man - by reconcilling him with his estranged lover?

[update - added Rav Sternbuch's teshuva and Igros Moshe and additional scenarios There are times when religion and psychotherapy conflict. The following seems to be such a case.

A psychotherapist was dealing with a depressed young man who had been contemplating suicide. Many things had gone wrong in his life and he was having trouble coping. However the depression got significantly worse after he broke up with his male lover and the therapist became very concerned that he would actually kill himself. 

The therapist's supervisor suggest that it would be beneficial if the therapist tried to bring about a reconciliation with the lover in joint therapy sessions. Obviously attempting such a reconciliation raises serious halachic questions. Can the therapist be a facilitator for the client's sinful behavior - i.e., is this a problem of livnei ivair or mesaya lidvar aveira? Does the possible saving of his life outweigh other considerations such as his increased likelihood of sinning with his lover if they were reconciled?

The therapist's rabbi in fact poskened that it was prohibited to try and reconcile the client with his former lover. Two reasons were given 1) It is prohibited to facilitate another person's sinning (mesayea lidvar aveira)  2) One can not cure with prohibited acts (ein merapim b'issurim). Several days later the client in fact committed suicide.

However contrary to the rabbis' psak, I think in fact that attempting reconciliation would be permitted. 

I once asked Rav Sternbuch about the permissibility of therapy with a couple that did not keep taharas mishpacha. He cited the Chazon Ish as the source of a principle that if the discord reduces their sinning that it would be prohibited to provide them with therapy. However he noted that it is not unusual for couples today to commit adultery. Thus in fact there would be no reduction in sinning if there were marital discord and thus he said that therapy was permitted. [see teshuva below]

In this case, it is reasonable to assume that the frequency of homosexual acts would not be reduced by not reconciling them. There was  no reason he would not find other homosexuals to sin with. It was also reasonable that he would die without this therapy - so that would make it pikuach nefesh. The proposed therapy was not to cure the depression by telling him to have homosexual relations - rather the therapy was to reconcile him with his former lover. Thus  this therapy would only increase the likelihood of sinning with his lover- but not necessarily change the actual amount of sin.  Finally therapy would reduce the likelihood of suicide which is  considered murder. It is important to note that Rav Moshe Feinstein [listed below] and other poskim indicate that there is a major difference whether the facilitator to a prohibited relations is doing his facilitation as part of a paid job or whether he does it free.

Some related questions. 1) I was asked by a man who was committing adultery to help reduce his anxiety and guilt feelings. 2) A father and adult daughter feel guilty about their incestual relationship 3) A married woman wants to stop feeling guilty about being a prostitute because she really needs the money. 4) An unmarried couple are having shalom bayis problems which interfere with their sexual relations. 5) A teenager has anxiety about a gender change operations and wants therapy to go through with it. 6) Wife wants husband to join group where spouses are switched periodically 7) Abortion doctor wants help overcoming guilt. 8) Doctor has trouble pulling the plug on "brain dead" patients. 8) can a lawyer help a business deal which violates halacha? 9) can a secretary produce a contract for a business deal that violates halacha?

See also Igros Moshe (E.H. IV 87.1) concerning being a shadchan for non-observant couples Also that no rabbi in America can get a job as rav of a shul if he won't marry non-observant couples. He notes that getting paid his is a heter. I don't see a difference between the rabbi who marries couples who he knows won't keep taharas mishpacha and a therapist who promotes shalom bayis in forbidden relationships.

תשובות והנהגות כרך א סימן תעו

שאלה: יהודי תפוס בבית סוהר האם להשתדל להוציאו משם אף שיעבור בזה על איסור נדה באשתו

שמעתי ממקור מוסמך שביקשו מרבינו החזו"א זצ"ל להשתדל ולפעול עבור אחד שנידון למאסר לזמן ארוך, ושאל האם הוא שומר על טהרת המשפחה, והשיבו לו שלא שומר ונסתלק ולא רצה לעסוק בשחרורו, וראויים הדברים לגאון בישראל כמותו! 

וכיוצא בו אני נוהג בעזהשי"ת כשמבקשים ממני לסדר שלום בית אצל חפשיים אני נמנע כיון שמסייע בזה לעבור על איסור נדה, וכבר דרשו חז"ל (שבועות מז ב) לא תנאף לא תנאיף לא לסייע לניאוף.

ויש להטעים הדבר שבעצם במ"ע קיימא לן (כתובות פו ב) מכין אותו עד שתצא נפשו, ופירשו המפרשים דלפני שעבר גם על ל"ת כופין עד שתצא נפשו למונעו, (עיין בר"ן חולין קל"ב: דגם בל"ת קודם שעבר מכין אותו עד שתצא נפשו כדי שלא יעבור, וכן פשיטא ליה לרע"א בחידושי כתובות פ"ו. דגם בל"ת אמרינן הך דינא דכופין אותו ומיהו הרמב"ן בשיר השירים ד', י"א כתב דרק במצות עשה כופין דחמיר מל"ת ומכין אותו עד שתצא נפשו, משא"כ בל"ת. וכ"נ בקצוה"ח סי' ג' סק"ב במשובב שם). ואם כן כאן אף שסובל במאסר, הלוא ראוי לו לסבול כן שמונעים אותו בכך לעבור על איסורי כרת דנדה שדינו כעריות. 

ולפי זה בנידון דידן אף שגזרו עליו מאסר חמש שנים אין אנו מצווין להשתדל לשחררו, ולהיפך טוב שישב שמה ולא יעבור תדיר על איסור כרת ר"ל, ואם היתה השאלה באה לפני בי"ד כשידינו תקיפה, היו כופין אותו בכהאי גוונא אם אינו רוצה לשמוע, שהיו סוגרין אותו בחדר שלא יבוא לידי עבירה.

אמנם השאלה שבנידון שלפנינו הוא בתינוק שנשבה שלא נתגדל על ברכי התורה ודינו כאנוס, ועיין בגרש"ז (סוף הלכות ריבית) שאפילו שומע אחר כך דת ישראל עדיין הוא כאנוס הואיל ונתגדל בין הנכרים, ויש לומר כיון שהוא כאנוס איסורו קיל אף שפוגם, ובהדי כבשי דרחמנא למה לן לייסרו במאסר שנים רבות, וכיון שכן אנו מצווין לשחררו שאין דינו כמומר להכעיס, וראוי לשחררו ולהשפיע עליו לחזור בתשובה, ולא נמנע מלהצילו אף שיעבור בזה איסורים, כיון שאינו אלא בגדר אנוס. 

אמנם כל זה הוא אם הנידון היה האם להכניסו במאסר כדי להבטיח שלא יכשל באיסור נדה ר"ל, ובזה יש לצדד לכאורה דאם דינו כתינוק שנשבה שאנוס אין עלינו לייסרו במאסר שנים רבות, אבל כאן שנידון שניפעל לשחררו שאז חוזר לביתו הרי דומה כאלו אנו מאכילין אותו בידים איסור נדה ופשיטא שאסור, וגם איסור נדה דינו כעריות ולא שייך בזה אנוס שאפילו באונס יהרג ואל יעבור וז"פ.

ובעיקר הדבר אם מוטל עלינו ליסרו במאסר לכתחילה שלא יכשל באיסור נדה אף שלא ע"י בי"ד ואין ידינו תקיפה יש לתלות במחלוקת הקצוה"ח ונתה"מ בח"מ (סימן ג') אם דין מכין אותו עד שתצא נפשו נאמר רק על בית דין או על כל יחיד, (ועיין יש"ש ב"ק פ"ג סי' ט' דכל אחד מישראל רשאי להכות חבירו ולהפרישו מאיסור עי"ש ובשו"ת חת"ס חו"מ סי' קע"ז) ויש לומר שצריך בית דין שיש בזה גם גדר עונש למונעו וכעין רודף שממיתין אותו שהוא גם בגדר עונש, וכן תלוי אם הא דמכין אותו הוא בגדר עונש וא"כ בשבת אין מכין אותו עד שתצא נפשו שאין עונשין בשבת, עיין מ"ל (פרק כ"ד דשבת) אם מצילין מן העבירה הבא על ערוה בשבת בנפשו של רודף, משום שאין עונשין בשבת ע"ש, אבל לשחררו דומה למאכילו בידים כמ"ש ואסור. 

ולמעשה אמרתי שיציעו לאשתו שמוכנים לפעול לשחררו אבל רק בתנאי שישמרו התורה כולל איסור נדה, ואף שאין בהבטחתם משקל רב, מ"מ אם יבטיחו באמת ובתמימות נפעל כדי לשחררו, ואולי גם נשפיע עליו בזה לשוב לצור מחצבתו שקל יותר בחוץ, אבל בלי הבטחה מצידם לשמור טהרת המשפחה לא מצאתי מקום להקל. ומיהו בארץ ישראל פעילים גם בבתי סוהר להחזירם לדרך התורה והמצוה, ולהיפך דוקא שמה רבים שבים בתשובה, ודאי שם יש לעשות כרבינו החזו"א זצ"ל לא לשחררו לסייע לו בזה לעבור על איסור נדה.