אמת ליעקב בראשית פרק כז פסוק יב
הנה חז"ל [עבודה זרה דף כ"ה ע"א] כינו את האבות בשם ישרים, ומהאי טעמא כינו את ספר בראשית בשם "ספר הישר". וביאור הדבר הוא, כי מכיון שהם חיו קודם מתן תורה, א"כ מהיכן ידעו האיך עליהם להתנהג, אלא שהוא משום "אשר עשה האלקים את האדם ישר" [קהלת ז' פכ"ט], והם קיימו את כל התורה אפילו קודם נתינתה משום שהיא הדרך הישרה בהתנהגות האדם. ומהאי טעמא אמרינן [ויקרא רבה פרשה ט' אות ג'] שדרך ארץ קדמה לתורה, דבתורה ישנם חוקים שאינם מובנים בשכל האדם, אבל דרך ארץ בא לאדם משום ישרות שכלו, ולכן האבות שקיימו את התורה מפני שהבינו כי היא הדרך הישרה של האדם נקראו ישרים40. ולפ"ז תגדל התמיהה על יעקב אבינו, שכנראה מה שעשה לקבל את הברכות היה רחוק מן הישרות: הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים, ומה גם יעקב אבינו שעליו נאמר תתן אמת ליעקב, וחז"ל [מכות דף כ"ד ע"א] דרשו עליו הפסוק לא רגל על לשונו, וא"כ מדוע נקט יעקב כאן בדרך הנראית כעקומה לכאורה?
אבל באמת למדנו מכאן יסוד גדול במהות ה"אמת", דהנה להלן [פל"ה] על הפסוק בא אחיך במרמה וגו' תרגם אונקלוס: "בחכמתא". וביאור הדבר הוא, שגם האמת צריכה שֶתֵּאָמֵר לפי חשבון, שהרי למשל אם ראובן הנרדף מתחבא אצל שמעון, וכשהרודף מחפשו אומר שמעון לרודף שראובן מתחבא אצלו ומשום שאינו רוצה לשקר, הכי זה "אמת" יקרא? אלא ודאי שלפעמים מותר לאדם להשתמש בדרך הערמה כדי להשיג את מבוקשו, והיינו לפי הכלל של "ועם עקש תתפתל" [תהלים י"ח פכ"ז], דכשהוא בא לידי התמודדות עם רמאי מסוכן מסוגו של עשו, לפעמים אין מנוס מהשימוש בדרך הערמה והשתמטות. רמאות מעין זו, כפי הצורך והשעה, מצינו כמה וכמה פעמים אצל יעקב אבינו ואין זה כלל סתירה למושג של "תתן אמת ליעקב". לדוגמא: כל ענין פיצול המקלות שעשה יעקב כדי להציל את צאנו מידיו הרמאיות של לבן; מה שאמר יעקב לעשו: עד אשר אבוא אל אדני שעירה, כלומר שהרחיק את עצמו ממנו בדרך ערמה, ואנו41 למדים מזה הלכה לדורות שמותר לאדם להרחיק את עצמו מן הנכרי כשחושש ממנו; מעשה יעקב ושכם, שבמרמה סובבו בני יעקב42 שאנשי שכם יחלישו את עצמם ויוכלו להרוג אותם. כל זה נכנס בגדר העסק עם רמאי ורשע, ואינו גורע כלום ממעמדו של יעקב כסמל האמת43.
והנה מצינו שאע"פ שמותר לשקר מפני השלום מכל מקום על האדם ליזהר שלא ירגיל את עצמו לומר שקר אפילו באופן שיש צורך לכך ומשום שזה מלמדו לשקר, והיינו דאף שאין איסור בעצם השקר אבל מכל מקום זה מלמד את האדם לשקר ובסופו של דבר נהפך זה להיות טבעו הרגיל, כי האדם נמשך בדעותיו אחר פעולותיו. נמצא לפי זה שיותר הותר לתלמידי חכמים והשלימים בדיבורם לשנות מהאמת משהותר זה לעמי הארץ, כי יותר יש לחשוש להרגלת שקר למי שאינו מחוסן כראוי מפני השפעת היצר, ולכן יעקב אבינו, שאחז במדרגת האמת בכל מאדו ובכל נפשו, לא חשש לשנות מדיבורו באופן המותר ובאופן שהיה מוכרח לזה, ודו"ק.
Hmm...
ReplyDeleteOK in warfare, deception is part of the art.
The rest is wrong. Yaakov laments that his life was all suffering, his deception of his Holy father for the blessing achieved only bad for him.
Regarding the title, need to be studied b'iyun.
Did chazal lie to the tzeddukim, and end up with churban as the price?
To paraphrase your title, Machiavelli meets Khomeini.
ReplyDeleteThere's a riddle about the 2 guards, in front of 2 doors. You only know that 1 always lies and the other always tells the truth. You have one question to ask. And the doors can either lead to heaven or hell.
A psak where the self-appointed elite announce "Rules for thee but not for me!" never ends well.
ReplyDelete