Ben Torah - Doctor?

 Igros Moshe (Y.D. IV  #36.15)

טו. אם כדאי להחשיב אלה שעזבו את הישיבה לבני תורה, משום החשש שמא יתקלקלו יותר 

ומש"כ מע"כ ידידי על מה שכתבתי בתשובה שם שאף מי שלא יתקלקל בבתי ספר של המדינה אבל איך שיהיה לא שייך שיהיה אף בן תורה, שח"ו יצא מזה קלקול לאלו שסוף סוף יכנסו לעסק פרנסה. וכוונת מע"כ הוא שיכנסו ע"י שתחילה יעזבו לימודם בהישיבה ללימודי חול בבתי ספר דהמדינה, ואם לא יתחשבו כבני תורה יתייאשו מלעלות יותר בתורה ויראה ולא יקבעו אף זמנים קטנים לתורה. אבל הא יותר תמוה מה שלא ראה מע"כ קלקול היותר גדול ע"י שיתחשבו לבני תורה, שכו"ע יאמרו שכיוון שגם אלו שעזבו לימודם בתורה ועסקו בלימודי חול הם מתחשבים בני תורה ותלמידי חכמים למה לן להתעמל בתורה ויראה. וחשש זה מצינו בגמ' מנחות דף צ"ט ע"ב, דעל מה שאמר ר' יוחנן משום רשב"י אפילו לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש, מסיק הגמ' ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ. ופירש"י שלא יאמר בק"ש סגי ולא ירגיל בניו לתלמוד תורה, ועוד גרע דהא אינשי שלמדו תורה ג"כ יאמרו כן. והכא לא שייך טעמא דרבא דפליג שם ואומר מצווה לאומרו בפני ע"ה, שטעמו הוא כדפרש"י דאדרבה ידעו מזה דאם משום קריית שמע נוטל שכר גדול כזה כי אז תצליח את דרכיך, אם היה עוסק כל היום כ"ש ששכרו גדול ומרגיל את בניו לתלמוד תורה, ל"א סברי דממה דעמלי רבנן וגרסי כולי יומא אף דמצי פטרי נפשייהו בקרית שמע, ששכר לימוד התורה גדול מאד. דהא כאן רואים שגם אלו שעזבו לימודם בתורה ולמדו לימודי חול ג"כ הא הם בני תורה ות"ח כמותם דהרי אלו שעוסקים כל היום בתורה נמי מחזיקין אותן לבני תורה ות"ח. 

אבל חשש זה דהם עצמן שבאמת ובעצם אינם בני תורה יגרעו כשלא יחשיבו אותן לבני תורה ות"ח, לא מובן. דכי מגרעין אותם מכפי שהם, שהם עצמן אין להם להחשיב עצמן במדרגה זו דבני תורה ות"ח, מאחר שאין לומדין התורה בקביעות כבני תורה. ואף כבוד הם רוצין יותר מאלו שישבחום יותר בהחכמה שמתפרנסין ממנה דהוא חכם וגדול ברפואה וכדומה, וחשוב גדול אצל רופאים וכדומה, משישבחוהו שהוא חכם בתורה, שלא יהיה לו כלום משבח זה ואפשר שיגרעו לו בשבח זה - שיאמרו שמסתמא אין במה לשבחו בחכמת הרפואה שלכן משבחין אותו בחכמת התורה, שאין זה עניינו וצורכו. ואם מצד יצה"ר דגאוה רוצה גם שישבחוהו בחכמת התורה, לא שייך שיתחייב זה לעשות רצונו ואין לחוש לזה. אלא אם נזדמן שכבר הוא גדול בתורה ממש, אז ודאי יש לכבדו מצד הדין, ואין לסלק זכותו - אף אם יש טעמים בזמננו שלא לכבדו בכיבודי התורה לתלמידי חכמים, שלא יגררו אחריו שיטעו לומר שגם הם יכולין להיות גדולים בתורה וגם לילך לבתי ספר של המדינה, להיות חכמים גם ברפואה וחכמות אחרות כדומה. דאין לגרוע זכותו בשביל חששות. 

ומש"כ מע"כ ידידי מה שהרבה יראים ושלמים עוסקים באומניות חשובות ועכ"ז עיקר מגמתם בחיים הוא עסק התורה והמצוות - האם נימא שאינם בני תורה. למותר הוא להשיב כי כבר כתבתי שודאי הם אנשים כשרים, אבל לא שייך להחשיבם לבני תורה. אלא דהתורה נתנה קולא שליכא חיוב ממש על כל יחיד שיעשה תלמיד חכם. אבל בני תורה ותלמידי חכמים אין נחשבים אלא מי שמקיימין מצווה זו דלימוד התורה כראוי, שהוא להיות מוכתר בכתר תורה. דהוא דווקא כשלא יסיח דעתו לדברים אחרים, ולא יעסוק במלאכה וסחורה אלא כדי חייו. וכשלא אפשר לו בזה יצטרך לזון מן הצדקה. אבל בזמננו זה מאות בשנים שנוהגים היתר אף לכתחילה לקבל משרת רבנות בשכר, וכן משרות מגידי שיעור בישיבות גדולות וקטנות, יצטרך ליקח אחד ממשרות האלו. אבל אם ירצה דווקא להתפרנס שלא ממשרות אלו, אלא מאומניות שטרוד בהו כל היום, כי רוצה לחיות חיי עשירות, וכ"ש כשרוצה להתפרנס דווקא ממלאכת רפואה וההנדסה וכיוצא דווקא, שצריך לבטל לגמרי הרבה שנים אפילו עוד קודם שיהיה שייך להרוויח מזה כלום, ועוד צריך להשיג במתנה ובהלוואה על הוצאת הלימוד דחכמות אלו, לא שייך כלל לחשוב מזה למי שרוצה להיות בן תורה שיעשה בן תורה מזה. ודורות שכל בני ישראל היו בני תורה ותלמידי חכמים היו רק דור המדבר שלא עשו מלאכה כלל, והדור שנכנסו לארץ עם יהושע שכל ימיהם ראו הנסים, ודורו של חזקיהו המלך. אבל לא היו כולם בני תורה אף לא בדורות הכשרים כדורות של דוד ושלמה. ודורו של חזקיהו לא היו כל ישראל, אלא ב' השבטים שהיו תחתיו. 

Igros Moshe (YD III #82)

איסור לבטל מלימוד התורה לעסוק בלימודי חול בע"ה מע"כ ידידינו וחברים בדעה ובהעבודה להרביץ תורה בישראל גם במדינה זו שהיתה רפויה בלמוד התורה, ה"ה ראשי המתיבתות והמנהלים להגדיל תורה ולהאדירה עד ביאת הגואל במהרה שלמכון יסגא. 

הנה ידוע לעולם התורה מה שדברתי הרבה פעמים לפני בני התורה בענין למודי חול אשר לבני תורה וגם לבני הישיבות הקדושות אשר ראוין להתגדל שם בתורה וביראת ה' טהורה הרי עצם למודי חול אף כשליכא למודי כפירה וגם לא תערובות נשים, הוא איסור דמניחין חיי עולם שהוא איסור אף לאחר שנתגדלו בתורה במדרגה גדולה, עיין בתענית דף כ"א ע"א בעובדא דר' יוחנן ואילפא מתרי מלאכי השרת עיין שם, ואף שהיה שם לזמן קצר ולהכרח פרנסתו שהיו עניים גדולים להחיות עצמן ובני ביתם שמטעם זה לא נענש אילפא, אבל לבחורים ואברכים צעירים שעדיין לא למדו כל הצורך ובזה שיכניסו עצמן ללמודי חול הרי לא שייך שיגיעו למדרגת ת"ח שיודע התורה בדור הזה דצריך לזה כל כחות הנפש שחננו השי"ת בדעת ובהבנת הדברים, ויבזבז כחותיו גם ללמודי חול, ובמשך הזמן יעשו למודי החול אצלו עיקר בהכרח כי הרי כח עצת היצר שבשביל זה התחילו לבטל למוד התורה וללמד למודי החול באיזה משך זמן יאמר לו אחרי עבור קצת זמן שצריך יותר זמן ללמודי חול אם אתה חושב להתפרנס, ואפילו בלא זה לא שייך להתגדל בתורה ואפילו להיות קצת תלמיד חכם ובן תורה אי אפשר בגזילת הזמן וגזילת העמילות בכשרונותיו מתורה ללמודי החול, ותחת להתגדל ירד מטה מטה, ובפרט שברור שאחרי שיתעסק כבר בלמודי חול כשיראה שאלו שהולכין לקאלעדז דהמדינה מצליחין יותר בשלימותן מכפי שהן מצליחין ילכו לבתי ספר (לסקולס) דהמדינה שיש שם כל התועבות שבעולם, בעצת היצר שהוא רק לזמן קטן, והוא לא יתקלקל שם, אשר כל אחד מבין ויודע שאינו כן, אבל איך שיהיה לא שייך שיהיה אף בן תורה וכ"ש שלא שייך שיעשה תלמיד חכם. וגם כל בן תורה ולומד בישיבות הקדושות צריך להשים אל לבו חורבן התורה הגדול שנעשה בעולם שהוא חיוב גדול על כל לומדי תורה בהישיבות שישתדלו להיות גדולי תורה והוראה ויראי שמים תחתם שזה ענין מוכרח לכל קהל ישראל. 

סוף דבר הוא פשוט שאף ששתקינן ואין אומרין זה לכלל ישראל ואף לא לאלו השומרים תורת השי"ת הוא דבר האסור לבני תורה ובני ישיבות אשר כל אחד יכול להתגדל בתורה ולגזול הזמן והעמילות בהכשרונות מלמודי תורה ללמודי חול. ובדבר ענין פרנסה כבר ידוע כמדומני מה שאמרתי איזה פעמים שזהו עצת רשעים שהוזכר בריש תהלים, וכפי שאיתא בתענית שם /דף כ"א/ איכא ע"ז גם עונש גדול ח"ו ולהשומעים שלא לעזוב למוד התורה כלל אף לא לשעה יתברכו בהצלחה בתורה כרצונם וגם בכל עניני הגוף בכל הברכות. משה פיינשטיין.