Update: Objections were raised regarding the term Cherem. The more correct term is Nidoi - which is a form of cherem . It was also objected that the author presented no source that someone who is not a dayan should be punished for writing a letter supporting a phony seruv. Rav Reuven Feinstin only proposed that there should be such a takana. However the author of the guest post responded that Rav Gestetner clearly says that those who publicize the false seruv also deserves nidoi. He cites the Responsa of Chaim BeYad (88) as his source.Rav Gestetner (2nd to last paragraph). I just corrected the text to note that Rav Feinstein is proposing that at takana be made to punish with nidoi those who write letters supporting a phony seruv but that Rav Gestetner based on Chaim BeYad (88) says that one who publicizes a phony heter is to be placed in Nidoi.
שו"ת חיים ביד סימן פח
לאיסטאנקייו אייר התרכ"ה ליצירה.
שאלה מעשה שהיה כך היה בעיר אחת שאמר ראובן
לשמעון מתוך מחלוקת ושינאה שהיה ביניהם שרב הגדול אשר בעיר ואם בישראל החרים אותך
על ככה ושמעון הנז' כשומעו את הדבר הזה התעצב עד מאד ויחר לו כי איך יתכן שרב גדול
בתורה יחרים אותו בלי דרישה וחקירה אם ראוי להחרים ותכף כתב אגרת להרב הנז' אם אמת
הדבר והיתה תגובת הרב כי לא היו דברים מעולם ושקר ענה באחיו העל אלה דינא קבעי
שמעון על ראובן שיחרימו אותו על אשר דיבר סרה להוציא עליו ש"ר =שם רע=
יודיענו מה דינו.
תשובה איתא בגמ' פ"ק דקדושין כ"ח
ע"א הקורא לחבירו עבד חייב נידוי ממזר סופג את ארבעים וכתבו התוס' שם שהוא
מידה כנגד מידה הוא קרא לחבירו עבד דהוא ארור מקללין אותו בארור דהיינו נידוי
וכ"כ הריטב"א ז"ל שם בחי' מידה כנ"מ =כנגד מידה= דאיהו מוקים
ליה בארור כדכתיב ארור כנען ולפיכך מנדין אותו בנידוי בו אלה בו חרם ע"כ והרי
אם בקורא לחבירו עבד דלא משמע להו לאינשי שהוא ארור עכ"ז מנדין אותו שעבד
כנעני נאמר בו ארור כנען כ"ש אם קורא אותו ארור בהדייא דודאי דחייב נידוי ואם
גם בקורא לחבירו ארור בהדייא מצי להפטר בהתנצלות כי שוגג כי לא ידע שחרור בו חרם
ויהיה נאמן כמ"ש הרב כנה"ג בח"מ סימן ת"ך הגה"ט אות ע'
והרב בני חיי שם הגב"י אות ל"א כמו שיע"ש ועיין עוד שם בכנה"ג
ובספר בני חיי ובס' דבר משה ח"ב סימן צ"ג ד"ק ע"א ובס' חשק
שלמה חח"מ רס"י ז"ך בהגה"ט אות א'. דהקורא לחבירו ארור בהדייא
מנדין אותו זולת כשמתרץ בדיבוריה כי לא ידע כי בשם ארור בו חרם משא"כ
בנ"ד שאמר בפירוש שהרב החרימו שהטיל עליו שם חרם והרי כתב הרב מוהראנ"ח
ז"ל בתשו' ח"א סימן צ"ג והביאו הרב כנה"ג שם בח"מ סי'
ת"ך הגה"ט אות נ"ב והרב בני חיי שם הגב"י אות ט"ו הקורא
לחבירו מוחרם מנודה חייב נידוי יע"ש וכ"כ מוהרש"ל ביש"ש
בב"ק פ' החובל סי' מ"ד דפ"ו ע"ג וז"ל וה"נ מי שקראו
לחבירו מנודה או אמ"ל אתה עברת על החרם חייב בנידוי ל' יום כמו שקראו עבד
מטעם מידה כנגד מידה יע"ש. ועיין עוד מ"ש מוהראנ"ח בתשו' ח"ב
סימן כ"ד והביאו הרב כנה"ג שם אות ג"ן דהאומר לחבירו שהוא מנודה
תלוי במחלוקת רש"י ותוס' שלדעת רש"י הוי כמו קורא אותו רשע ולדעת התוס'
חייב נידוי יע"ש.
ונראה לומר דיותר הסברא נותנת דחייב כשהוציא
ש"ר ודבר שקר לומר שהוא מוחרם מפי אדם גדול שמחזיק החרם בכח גדול דהגם שכתב
מוהראנ"ח שם בח"א סימן צ"ה שמה שקרא אותו מנודה ומוחרם שאין לדון
אותו כדין המנדה את חבירו שלא כדין שהוא לא נידה ולא החרים אותו אלא שאמר שהוא
מנודה ומוחרם מ"מ גם בכיוצא בזה איכא עונש נידוי ואמינא לה מההיא דהקורא
לחבירו עבד יהא בנידוי וכו' יע"ש כ"ש כשאמר לו שהוא מוחרם מפי אדם גדול
הרי הוא ממש כמי שקראו מנודה ומחורם יותר מפי עצמו ובודאי דחייב נידוי ועוד איכא
להחמיר בנ"ד כי מאחר שדיבר שקר שהרב נידהו הרי הוא כפוגע בכבוד הרב שנידה
לאדם על לא חמס בכפיו והוי מנדה למי שאינו חייב נידוי כי בכה"ג גם הרב
מוהראנ"ח מודה כי הוא חייב נידוי הן מצד שעשאו להרב שמנדה למי שאינו חייב הן
שנגע בכבוד הרב שמדבר עליו שקר כי כן שורת הדין נותנת כי זה האיש אשר הוציא דיבה
רעה על חבירו שהרב נידהו ולא היו דברים מעולם שיקבל עצמו התרה וקודם כל ילך ויפייס
לחבירו על הדבר הזה והמוחל לא יהיה אכזרי וימחול לו ויעשו לו התרה והרב גם כן יעשה
לו התרה וימחול לו. ואני אמרתי מוסר השכל במסיבת הועד של ראשי המדינה הביטו וראו
ראשונים כמלאכים ואת אחרונים פוסקי הלכות סידרו אחר הלכות נידוי וחרם. הלכות
בק"ח וקריעה והספד ואבלות לרמוז דהחי יתן אל לבו בין המנדה בין המנודה דסופו
ליפול במשכב וימות ויספדו לו ויתאבלו עליו ועל מה זה יהיה קשה כארז ולא יהיה רך
כקנה כי אדם להבל דמה ימיו כצל עובר ומי גבר יחיה ולא יראה מות. האל ברחמיו
יזכינו. להכיר מיעוט ערכנו. ולעשות בכל דבר כרצון אבינו שבשמים אכי"ר.
---------------------------------Daas Torah
Daas Torah
http://daattorah.blogspot.com/2016/01/rav-reuven-feinstein-proposes-takanah.html
Rabbi Yitzchok Adlerstein endorsed, publicized, and even added his own further accusations to the baseless “seruv” against Aharon Friedman issued by R. Aryeh Ralbag and his enterprise doing business as the Union of Orthodox Rabbis of the United States and Canada. http://daattorah.blogspot.
As Rabbi Reuvain Feinstein noted, one who signs on to an invalid seruv [deserves] to be in Nidoi and he proposes that a takana be made for that] Thus, Rabbi Adlerstein [deserves] to be in Nidoi. However according to Rav Gestetner there would be no need for a takana and in fact such a person should be placed in Nidoi according to Chaim Be Yad (88) [see above for the text.
http://daattorah.blogspot.com/
In the article, Rabbi Adlerstein endorses the “seruv” against Aharon, and adds the further accusations that Aharon is mocking the “beleaguered halachic system” and manipulating halacha.
Tamar unilaterally relocated the parties’ child from Maryland, where the family lived, to Pennsylvania, over Aharon’s objections, and then perjured herself by falsely claiming to the court that she did not do so, before later acknowledging to the court that she had done so. It is not generally a criminal offense for one parent to unilaterally relocate a child. However, such action is regarded extremely negatively by the law and the courts. The unilateral relocation of a child by one parent is “reprehensible” and the law is meant to “ensure[] that abducting parents will not receive an advantage for their unjustifiable conduct” – including a “parent who abducts the child pre-decree.” Comment to Section 208 of the Uniform Child Custody Jurisdiction & Enforcement Act [codified by nearly every State, including MD and PA]. In and of itself, it is quite remarkable that Rabbi Adlerstein did not think it relevant to mention the child abduction in writing about the matter.
Given the harsh manner in which the law views such child abductions and the remarks of the judge at an earlier emergency hearing in the case, there was every reason to believe that the child would be returned at a October 2008 pendete lite trial calendared in civil court. Aharon nevertheless agreed to cancel that trial when Tamar agreed to have the matter adjudicated in the Baltimore Beis Din if the parties could not reach an agreement. The Baltimore Beis Din held three hearings in the matter with the participation of both parties. Tamar then violated the orders of the Baltimore Beis Din regarding dismissing the case from civil court in order to have the matter decided by civil court instead of Beis Din.
Tamar successfully argued in civil court that the child should remain in Pennsylvania given the time that the child had already been in Pennsylvania before trial, and specifically argued that the time that had elapsed should be prejudicial because Aharon had voluntarily dismissed the earlier pendete lite trial to bring the case to Beis Din. Thus, Tamar manipulated Aharon’s bringing the case to the Baltimore Beis Din to treat her abduction of the child as a fait accopmpli.
Even at the time of Rabbi Adlerstein’s Cross-Currents article it was known that the “seruv” was without any basis.
The Baltimore Beis Din had previously stated in the Washington Jewish Week: ”Currently, the Epstein-Friedman case remains open but dormant, as “neither party has approached” the Baltimore beit din, requesting that it reconvene, according to Rabbi Mordechai Shuchatowitz, a rabbi on the court. “Right now,” he said, “the ball is in [Epstein’s] court” because, as the party seeking the get, she is responsible for reinitiating proceedings. Since the court has yet officially to order a get, Shuchatowitz said, it’s “a bit premature” to be holding rallies and other events meant “to pressure [Friedman] because he’s not been given his day in court.” After all, “you can’t disobey something you’ve not been told to do.”
Furthermore as the Baltimore Beis Din later noted, even had the case never been brought before the Baltimore Beis Din, the Union of Orthodox Rabbis had no authority to issue a seruv against Aharon.
After failing to pressure the Baltimore Beis Din to order that a get be given, Tamar unsuccessfully attempted to have at least two other batei dinim, the Washington Beis Din and the Beis Din of America, intervene against Aharon. Failing to find an actual beis din to attack Aharon, she hired the criminal enterprise doing business as the Union of Orthodox Rabbis to issue a baseless “seruv” against Aharon. Shamefully, Rabbi Adlerstein and the editors of Cross-Currents piled upon Aharon citing this baseless “seruv” and what they claimed were Tamar's "impressive list of rabbinic supporters." Even after the subsequent letter from the Baltimore Beis Din proclaiming Aharon's innocence and again stating that any attacks against Aharon were wrong, Rabbi Adlerstein and Cross-Currents have refused to retract their baseless attack against Aharon.
So in their baseless attack against Aharon, it is Rabbi Adlerstein and the editors of Cross-Currents who are guilty of mocking and manipulating halacha and the halachic system. And, as noted by Rabbi Reuvain Feinstein [ a takana should be made while according to Rav Gestetner based on the Chaim BeYad (88), Rabbi Adlerstein and the editors of Cross-Currents are therefore in cherem (nidoi).
