Berachos (35b)Our Rabbis taught: And thou shalt gather in thy corn.6 What is to be learnt from these words? Since it says, This book of the law shall not depart out of thy mouth,8 I might think that this injunction is to be taken literally. Therefore it says, ‘And thou shalt gather in thy corn’, which implies that you are to combine the study of them9 with a worldly occupation. This is the view of R. Ishmael. R. Simeon b. Yohai says: Is that possible? If a man ploughs in the ploughing season, and sows in the sowing season, and reaps in the reaping season, and threshes in the threshing season, and winnows in the season of wind, what is to become of the Torah? No; but when Israel perform the will of the Omnipresent, their work is performed by others, as it says. And strangers shall stand and feed your flocks. etc.,10 and when Israel do not perform the will of the Omnipresent their work is carried out by themselves, as it says, And thou shalt gather in thy corn.11 Nor is this all, but the work of others also is done by them, as it says. And thou shalt serve thine enemy etc.12 Said Abaye: Many have followed the advice of Ishmael, and it has worked well; others have followed R. Simeon b. Yohai and it has not been successful. Raba said to the Rabbis: I would ask you not to appear before me during Nisan and Tishri13 so that you may not be anxious about your food supply during the rest of the year.
Menachos (99b)R. Johanan said in the name of R. Simeon b. Yohai, Even though a man but reads the Shema’23 morning and evening he has thereby fulfilled the precept of ‘[This book of the law] shall not depart’. It is forbidden, however, to say this in the presence of ‘amme ha-arez.24 But Raba said, It is a meritorious act to say it in the presence of amme ha-arez.25
Ben Damah the son of R. Ishmael's sister once asked R. Ishmael, May one such as I who have studied the whole of the Torah learn Greek wisdom?26 He thereupon read to him the following verse, This book of the law shall not depart out of thy mouth, but thou shalt meditate therein day and night.27 Go then and find a time that is neither day nor night and learn then Greek wisdom.
his, however, is at variance with the view of R. Samuel b. Nahmani. For R. Samuel b. Nahmani said in the name of R. Jonathan, This verse is neither duty nor command but a blessing. For when the Holy One, blessed be He, saw that the words of the Torah were most precious to Joshua, as it is written, His minister Joshua, the son of Nun, a young man, departed not out of the tent,28 He said to him, ‘Joshua, since the words of the Torah are so precious to thee, [I assure thee,] ‘this book of the law shall not depart out of thy mouth’!
An answer is found in the Igros Moshe
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן לו
ה. אם חייב לצמצם בפרנסתו רק כפי ההכרח ולעסוק בתורה בכל הזמן שיכול
ולא מצינו שאיכא מי שפטור מחיוב מצוות תלמוד תורה שאיכא ללמוד כל התורה כולה ולידע אותה כראוי ואסור לשוכחה, שמטעם זה הא כתב הרמב"ם שחייב ללמוד כל הימים עד יום מותו דאם לא כן הוא שוכח. ורק מחמת שמוכרחין כל אחד ואחד לאכילה ולשתיה ולבגדים ולדירה, איכא איזו שעות ביום שפטור מללמוד, וגם איזה זמן שאסור ללמוד. שהזמן שצריך לעבוד לאכילה ולשתיה ולדירה כפי ההכרח, לכדי חייו בעצמו, ולנשוי גם לצורך אשתו ובניו, אסור מללמוד. אבל רשאי לעבוד גם להרוויח כפי מה שדרך האינשי לאכול ולשתות גם מאכלים טובים לבריאותם כבשר ומיני חלב, וגם למעט תענוג שהוא ג"כ להרחיב ליבו של אדם, ולאשתו ובנים הקטנים לכל מה שצריכים ומתאווים כדרך הבינונים. אבל ליותר מזה הוא אסור, דהא הוא עובר על מצוות עשה דלימוד התורה. ולא היה שייך שיהא אדם עשיר בדרך הטבע, אלא בברכת ה' ליותר מדרך הטבע, שהיה נותן לעושי רצונו בהכרי קודם המדידה כדאיתא בב"מ דף מ"ב ע"א, ת"ר ההולך למוד את גורנו אומר יהי רצון וכו' שתשלח ברכה במעשה ידינו. התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה. ואם היה לו איזה קרקע לא היה רשאי לעובדה אלא רק כפי הצריך לו לכדי חייו וחיי בני ביתו, כדעשו בדורו של חזקיהו המלך, כדאיתא בגמרא, ועל אותו הדור הוא אומר והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן וגו', ואומר והיה ביום ההוא יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה, אף על פי שאלף גפן באלף כסף (שהן יקרים שאין להם רוב כרמים - רש"י) לשמיר ולשית יהיה (שמניחין אותן לאיבוד ומביירים אותן והיו עוסקין בתורה). ונמצא שדורו של חזקיהו עשו כחיוב התורה. אבל בכל הדורות אף היותר טובים כדורות של דוד ושלמה, לא קיימו כל ישראל חיוב לימוד התורה כדין, דהיו הרבה אלו שעסקו בהרווחת ממון. אבל בימי חזקיהו עסקו כל ישראל רק בתורה, כדאיתא בסנהדרין דף צ"ד ע"ב. ואין החידוש בדורו של חזקיהו אלא זה שעשו כל ישראל כחיוב התורה במצוות לימוד התורה, משום שכל הדורות אף בדורות שאר מלכים הצדיקים נמצאו אינשי שעסקו בהרווחת כסף וזהב, ובדורו של חזקיהו עסקו כל ישראל בתורה.
אבל הא לא נאמר ברמב"ם בלשון איסור, לכתוב אסור לעשות במלאכה אלא לכפי מה שצריך להוצאתו לעצמו ולאשתו ולבני ביתו כדרך הוצאת אנשים בינונים וכל המבטל זמנו מלימוד התורה יותר מזה עובר בעשין דלימוד התורה ובלאוין דשכחה. אלא נאמר בלשון חשיבות, בפ"ג מת"ת ה"ו, מי שנשאו ליבו לקיים מצווה זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה לא יסיח דעתו לדברים אחרים ולא ישים על ליבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת. הרי הוא כמפורש שליכא חיוב זה על כל אחד ואחד מישראל, אלא דמי שנשאו ליבו לקיים מצווה זו דלימוד התורה כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה, עליו לידע דלא יסיח דעתו לדברים אחרים ולא ישים על ליבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת. ואין זה ממילא דין וחיוב, אלא דהרמב"ם מורה הדרך למי שנשאו ליבו לקיים מצוות לימוד התורה כראוי, אבל אינו מחייב לכל אדם שינהגו כן. ונעשה גם ממילא חיוב למי שנשבע שיקיים מצוות לימוד התורה כראוי שיתנהג כן. ואם כן משמע שליכא איסור לאלו שעוסקין במלאכה ובפרגמטיא גם ליותר מכדי חיים של אינשי בינונים, אלא גם להתעשר, אף שלא מקיים מצווה זו דלימוד התורה כראוי. שלכן ניחא בפשיטות מה שהיו גם אלו שלא נתעסקו בתורה בדורות שאר מלכים הצדיקים.
ואף שפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית הוא חיוב ודאי, לא שייך להעשות תלמיד חכם בזה. וחזקיהו המלך עשה שכל ישראל ילמדו התורה להיות תלמידי חכמים, שהוא לעבוד כל אחד מישראל רק מה שצריך לעצמו ולבני ביתו לפי דרך אנשים בינונים, אך לא יותר בשביל להתעשר, והיה זה יותר מהחיוב כדי שיקיימו כל ישראל מצווה זו הגדולה ביותר כראוי. וממילא מובן שגדולי התורה ויראי ה' ביותר לא עבדו לפרנסתם אלא לכדי חיים המוכרחים. וכן הוא דעת הטור והש"ע (יו"ד סי' רמ"ו סעיף כ"א) וכל הפוסקים. אבל מ"מ איתא ברמב"ם ובכל הפוסקים לשון חיוב, דבפ"א ה"ח כתב כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, ובה"י עד אימתי חייב ללמוד תורה עד יום מותו, ובהי"א וחייב לשלש את זמן למידתו, וכן הוא הלשון בטור וש"ע (סימן רמ"ו סעיפים א', ג', וד') שלכאורה תמוה.
וצריך לומר דהוא משום דבעצם הוי חיוב לימוד התורה עליו חיוב קבוע בלא זמן וגבול. אבל חיובו הוא כזה שרשאי לילך לפרנסתו ולכל צרכיו, אפילו שהוא רק לתענוגים בעלמא, ולשכיבה ולישיבה לנוח בעלמא כשנהנה מזה, ואין בזה בטול המצווה.
