שו"ת הרא"ש כלל יז סימן ח
יודע למורנו שיחיה, שאירע בכאן בקרטבא מאורע קשה עד מאוד, אשר כל שומעו תצלינה אזניו. והוא, שנבל אחד מהנבלים נחבש על תביעה שתבעוהו כותים, ונתפשר עמהם בממון משלו, והלכו קצת מיודעיו לנחמו, ויצא נצב פתח חצרו ודברו על לבו בענין זה, ואמר אחד מהם: ברוך מתיר אסורים; ובכל זה חרף וגדף וקלל במלכו ובאלהיו, ופנה למעלה. והדיינין וחשובי הקהל, כששמעו זה, נתקבצו והסכימו לעשות בו דין. ושגרו לתפסו ולא נמצא, ונשתדלו לקבל העדות שלא בפניו, כיון שברח, ולא מצאו אלא עד אחד, והאחרים נשמטו וכבשו עדותן. ועתה עמנו בעיר הנכבד והנעלה ר"י =רבי יהודה= שצ"ו בר' יצחק בן ואקר, וקנא לשם קנאה, ונשתדל בענין עד שבא לידו מכוער זה ותפסו בכח המלכות וחבשו בבית האסורים. וכמו כן גברה ידו על שאר העדים הנשמטין, והכריחם והשביעם וקבל עדותן כראוי, בענין גדוף זה. ואע"פ שהיה הגדוף בלשון ערב, כיון שנבל זה אינו יודע ספר ולא לשון קדש, הסכימה דעת נכבד זה עם הדיינין וחשובי הקהל שיחשב גידוף זה לנבזה זה, כיון ששם העצם בלשון ערב גדוף כמו שם העצם בלשון קדש ליודעיו, וכדי לעשות גדר בדבר, ולא יפרצו הרשעים קלי עולם להטיח דברים כלפי מעלה. והאיש הזה קשה ורע מעללים מעודו, ולא נמצא בעיר מי שילמד עליו זכות, ויש לו פרשים אלמים החזיקו ידו. והסכימו כמו עשרה מחשובי הקהל אנשי המעשה עם הנכבד ר' יהודה זה, ועם הלמדנים שיש בכאן ועם זקני העיר, לענשו. וכשהיו הנזכרין במעמד הסכמה זו, הלכו קרובי הרשע ושחדו בממון, לפי הנראה, ותבעו מן הטפסר הגדול דון גואן מנואל, שקבלנו במקומנו זה לאפטרופוס של המלך ירום הודו, להחמיץ דינו, ושגר אחר /אחד/ מפרשיו אלינו, שלא נגמר דינו עד אשר נשאל את פיו. והנכבד רבי יהודה זה, השתדל בענין בכל יכלתו, ופייס מן הטפסר שלא יעביר עלינו הדרך להוציא דיננו לפני כותים, והסכימה דעת השר הזה שישאר הרשע בתפיסתו עד אשר תבא תשובת מורי שיחי*ה, כדת מה לעשות. ועתה ברוך יי, אנו מחלין פני מורנו שיקנא לשם קנאה גדולה, וימהר שלוחנו זה קודם שיהפך לבב השר הזה, ונשכבה בבשתנו ותכסנו כלימתנו, ושלח לנו בביאור ובהוכחות דינו מאי והיאך. וכמו כן בחסדו יחזיק טובה ויחזק ידי הנכבד ר"י =רבי יהודה=, ועל מה שהשתדל בענין זה, ועל מה שישתדל לעשות, והש"י יהיה בעזרך מורי, ויאריך ימיו בטובה ונחת. וזו העתקת העדיות, שנתקבלו בלשון ערב בפני בית דין של שלשה, מקבלי עדותו בפני בית דין אחרים, ביום ראשון י"ו יום לחדש אדר, משנת אלף ושלש מאות ונ"ח למנין גוים שקורין אל צפר. העיד בפנינו, אנו חתומי מטה, רבי אברהם ברבי יצחק בן נתן הידוע באלשמש, שבכלל ה' ימים ראשונים מחדש ניומבר שמנינו בו למעלה, הלך זה העד עם רבי אברהם בן אלזוימי, לרבי יעקב ברבי יוסף ספאי*ה, לחצר אברהם ספאי*ה ברבי יעקב. ויצא להם אברהם סאפיא זה לפתח החצר, ונתנו לו שלום, ונשאו ונתנו ביניהם בענין חבישת אברהם ספאיה זה. ואמר לו זה העד: ברוך מתיר אסורים; ועל זה אמר אברהם ספאיה: זה מבורך בשמו; וזו הברכה אמרה על דרך מה שאמרו רז"ל ברכת השם. והמלה שאמרה אברהם סאפיא בזה הגידוף, היתה שאמר: יברך אללה, בלשון ערב, את פלוני; וזה הפלוני הוא השם שאין ראוי לזכרו בזה הענין. ועל זה אמר לו זה העד: ברוך דיין האמת, מה אתה אומר? ואמר אברהם סאפיה: אלולי שהתפללתי לו אני, לא היה נארע לי זה. ובזה היום הנזכר, העיד רבי אברהם ברבי יצחק נ"ע בן אלזוי*מי, אל רבי יעקב ברבי יוסף סאפיה, נוסח זו העדות הנזכר למעלה, שהעיד ר' אברהם בן נתן; אלא שהם לא נתאמת אצלם שאברהם סאפיה זה זכר בעת הגדוף בשמו.
תשובה: ישאו רוב שלומים, הנעימים והתמימים הנחמדים והנכבדים. הפלאתם לשאלני בדיני נפשות; כי בכל הארצות ששמעתי עליהם, אין דנין דיני נפשות, לולי פה בארץ ספרד. ותמהתי מאד בבאי הלום, איך היו דנין דיני נפשות בלא סנהדרין, ואמרו לי כי הורמנא דמלכא הוא. וגם העדה שופטים להציל, כי כמה דמים היו נשפכים יותר אם היו נדונים ע"י הערבים, והנחתיה להם כמנהגם, אבל מעולם לא הסכמתי עמהם על איבוד נפש. אמנם, אני רואה שדעת כלכם מסכמת לבער זה הרע מקרבכם. ובודאי חלל השם בפרהסיא, וכבר נשמע הדבר בין הישמעאלים, והם מחמירים מאד במדבר נגד דתם ואמונתם. וניתוסף החילול אם לא יעשו בו כדין בשביל מיגדר מילתא, וגם כן ראוי הוא שיתקדש השם בענש הרשע הזה. /בדפוס וניציאה שס"ז במקום הקטע: אם לא יעשו בו כדין וכו' עד סוף המשפט, כתוב: אם לא יעשו בו נקמה. ומצינו דמי שיתקדש שם שמים שלחו יד בבני מלכים בשביל גרים גרורים והלינו נבלתם על העץ וגם בשביל מיגדר מילתא הקלו למי שרכב על סוס בשבת וגם כן ראוי הוא שיתקדש השם באיבוד הרשע הזה. ועשו בו כטוב בעיניכם ואם הייתי בהסכמתכם דעתי היתה נוטה שיוציאו לשונו מפיו ויחתכו רוב המדבר שבלשונו ותאלמנה שפתותיו ובדבר הזה ימודו לו כפעלו וזאת היא נקמה מפורסמ' הנראית בכל יום לעינים./ ואתם עשו לפי הענין ככל אשר יראה טוב בעיניכם, כי ידעתי אשר כונתכם שיתקדש שם שמים; וחפץ השם יצלח בידכם. נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
וכתב לרבי יהודה בן ואקר שצ"ו, בענין זה. ארך ימים ושנות חיים נעימים ורוב שלומים; שנים וימים יוסיפו לך ממרומים. כנפש הבא על החתום, הדורש שלומך ושבחך ומחזיק לך טובה, על אשר אני רואה אשר כל מעשיך לשם שמים, לבער הרע מקרבנו. גם הוגד לי שגם נתגלגל לזכות על ידך במקום אחר, ונעשית טובה גדולה לכל הקהל. ובדבר הזה תצלח בכל מפעליך, וימלא ה' כל משאלותיך לטובה. והנה בענין זה כתבתי דעתי לאותן הגדולים ששאלוני; ואתם עשו מה שיראה טוב בעיניכם. ואתה וכל אשר לך שלום, כנפש דורש שלומך וטובתך, אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
יודע למורנו שיחיה, שאירע בכאן בקרטבא מאורע קשה עד מאוד, אשר כל שומעו תצלינה אזניו. והוא, שנבל אחד מהנבלים נחבש על תביעה שתבעוהו כותים, ונתפשר עמהם בממון משלו, והלכו קצת מיודעיו לנחמו, ויצא נצב פתח חצרו ודברו על לבו בענין זה, ואמר אחד מהם: ברוך מתיר אסורים; ובכל זה חרף וגדף וקלל במלכו ובאלהיו, ופנה למעלה. והדיינין וחשובי הקהל, כששמעו זה, נתקבצו והסכימו לעשות בו דין. ושגרו לתפסו ולא נמצא, ונשתדלו לקבל העדות שלא בפניו, כיון שברח, ולא מצאו אלא עד אחד, והאחרים נשמטו וכבשו עדותן. ועתה עמנו בעיר הנכבד והנעלה ר"י =רבי יהודה= שצ"ו בר' יצחק בן ואקר, וקנא לשם קנאה, ונשתדל בענין עד שבא לידו מכוער זה ותפסו בכח המלכות וחבשו בבית האסורים. וכמו כן גברה ידו על שאר העדים הנשמטין, והכריחם והשביעם וקבל עדותן כראוי, בענין גדוף זה. ואע"פ שהיה הגדוף בלשון ערב, כיון שנבל זה אינו יודע ספר ולא לשון קדש, הסכימה דעת נכבד זה עם הדיינין וחשובי הקהל שיחשב גידוף זה לנבזה זה, כיון ששם העצם בלשון ערב גדוף כמו שם העצם בלשון קדש ליודעיו, וכדי לעשות גדר בדבר, ולא יפרצו הרשעים קלי עולם להטיח דברים כלפי מעלה. והאיש הזה קשה ורע מעללים מעודו, ולא נמצא בעיר מי שילמד עליו זכות, ויש לו פרשים אלמים החזיקו ידו. והסכימו כמו עשרה מחשובי הקהל אנשי המעשה עם הנכבד ר' יהודה זה, ועם הלמדנים שיש בכאן ועם זקני העיר, לענשו. וכשהיו הנזכרין במעמד הסכמה זו, הלכו קרובי הרשע ושחדו בממון, לפי הנראה, ותבעו מן הטפסר הגדול דון גואן מנואל, שקבלנו במקומנו זה לאפטרופוס של המלך ירום הודו, להחמיץ דינו, ושגר אחר /אחד/ מפרשיו אלינו, שלא נגמר דינו עד אשר נשאל את פיו. והנכבד רבי יהודה זה, השתדל בענין בכל יכלתו, ופייס מן הטפסר שלא יעביר עלינו הדרך להוציא דיננו לפני כותים, והסכימה דעת השר הזה שישאר הרשע בתפיסתו עד אשר תבא תשובת מורי שיחי*ה, כדת מה לעשות. ועתה ברוך יי, אנו מחלין פני מורנו שיקנא לשם קנאה גדולה, וימהר שלוחנו זה קודם שיהפך לבב השר הזה, ונשכבה בבשתנו ותכסנו כלימתנו, ושלח לנו בביאור ובהוכחות דינו מאי והיאך. וכמו כן בחסדו יחזיק טובה ויחזק ידי הנכבד ר"י =רבי יהודה=, ועל מה שהשתדל בענין זה, ועל מה שישתדל לעשות, והש"י יהיה בעזרך מורי, ויאריך ימיו בטובה ונחת. וזו העתקת העדיות, שנתקבלו בלשון ערב בפני בית דין של שלשה, מקבלי עדותו בפני בית דין אחרים, ביום ראשון י"ו יום לחדש אדר, משנת אלף ושלש מאות ונ"ח למנין גוים שקורין אל צפר. העיד בפנינו, אנו חתומי מטה, רבי אברהם ברבי יצחק בן נתן הידוע באלשמש, שבכלל ה' ימים ראשונים מחדש ניומבר שמנינו בו למעלה, הלך זה העד עם רבי אברהם בן אלזוימי, לרבי יעקב ברבי יוסף ספאי*ה, לחצר אברהם ספאי*ה ברבי יעקב. ויצא להם אברהם סאפיא זה לפתח החצר, ונתנו לו שלום, ונשאו ונתנו ביניהם בענין חבישת אברהם ספאיה זה. ואמר לו זה העד: ברוך מתיר אסורים; ועל זה אמר אברהם ספאיה: זה מבורך בשמו; וזו הברכה אמרה על דרך מה שאמרו רז"ל ברכת השם. והמלה שאמרה אברהם סאפיא בזה הגידוף, היתה שאמר: יברך אללה, בלשון ערב, את פלוני; וזה הפלוני הוא השם שאין ראוי לזכרו בזה הענין. ועל זה אמר לו זה העד: ברוך דיין האמת, מה אתה אומר? ואמר אברהם סאפיה: אלולי שהתפללתי לו אני, לא היה נארע לי זה. ובזה היום הנזכר, העיד רבי אברהם ברבי יצחק נ"ע בן אלזוי*מי, אל רבי יעקב ברבי יוסף סאפיה, נוסח זו העדות הנזכר למעלה, שהעיד ר' אברהם בן נתן; אלא שהם לא נתאמת אצלם שאברהם סאפיה זה זכר בעת הגדוף בשמו.
תשובה: ישאו רוב שלומים, הנעימים והתמימים הנחמדים והנכבדים. הפלאתם לשאלני בדיני נפשות; כי בכל הארצות ששמעתי עליהם, אין דנין דיני נפשות, לולי פה בארץ ספרד. ותמהתי מאד בבאי הלום, איך היו דנין דיני נפשות בלא סנהדרין, ואמרו לי כי הורמנא דמלכא הוא. וגם העדה שופטים להציל, כי כמה דמים היו נשפכים יותר אם היו נדונים ע"י הערבים, והנחתיה להם כמנהגם, אבל מעולם לא הסכמתי עמהם על איבוד נפש. אמנם, אני רואה שדעת כלכם מסכמת לבער זה הרע מקרבכם. ובודאי חלל השם בפרהסיא, וכבר נשמע הדבר בין הישמעאלים, והם מחמירים מאד במדבר נגד דתם ואמונתם. וניתוסף החילול אם לא יעשו בו כדין בשביל מיגדר מילתא, וגם כן ראוי הוא שיתקדש השם בענש הרשע הזה. /בדפוס וניציאה שס"ז במקום הקטע: אם לא יעשו בו כדין וכו' עד סוף המשפט, כתוב: אם לא יעשו בו נקמה. ומצינו דמי שיתקדש שם שמים שלחו יד בבני מלכים בשביל גרים גרורים והלינו נבלתם על העץ וגם בשביל מיגדר מילתא הקלו למי שרכב על סוס בשבת וגם כן ראוי הוא שיתקדש השם באיבוד הרשע הזה. ועשו בו כטוב בעיניכם ואם הייתי בהסכמתכם דעתי היתה נוטה שיוציאו לשונו מפיו ויחתכו רוב המדבר שבלשונו ותאלמנה שפתותיו ובדבר הזה ימודו לו כפעלו וזאת היא נקמה מפורסמ' הנראית בכל יום לעינים./ ואתם עשו לפי הענין ככל אשר יראה טוב בעיניכם, כי ידעתי אשר כונתכם שיתקדש שם שמים; וחפץ השם יצלח בידכם. נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
וכתב לרבי יהודה בן ואקר שצ"ו, בענין זה. ארך ימים ושנות חיים נעימים ורוב שלומים; שנים וימים יוסיפו לך ממרומים. כנפש הבא על החתום, הדורש שלומך ושבחך ומחזיק לך טובה, על אשר אני רואה אשר כל מעשיך לשם שמים, לבער הרע מקרבנו. גם הוגד לי שגם נתגלגל לזכות על ידך במקום אחר, ונעשית טובה גדולה לכל הקהל. ובדבר הזה תצלח בכל מפעליך, וימלא ה' כל משאלותיך לטובה. והנה בענין זה כתבתי דעתי לאותן הגדולים ששאלוני; ואתם עשו מה שיראה טוב בעיניכם. ואתה וכל אשר לך שלום, כנפש דורש שלומך וטובתך, אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
So they are considering executing the person because it said 'Baruch Allah' instead of 'Baruch Hashem', or he said "if I prayed to him (Allah?, Christ?) it would not happend to me " moslem country)
ReplyDeletein any case it reminds me the Monty Python's Life of Brian movie
http://www.imdb.com/title/tt0079470/quotes
No, they are considering executing him because "'Baruch' [belashon sagi nahor] A***h" is the same as "'Baruch' Hashem". Even though according to the strict halacha they are not the same, they wish to treat them as the same "lemigdar milsa".
ReplyDeleteMonsey Tzadik, you've got it backwards. From the testimony it seems that what he said was (using Chazal's euphemism) "yakeh Yussuf et Yossi", and "had I not prayed to Him [Hashem, i.e. had I not been a Jew] this would not have happened to me". One question raised was whether "Yussuf" is the same as "Yossi".
ReplyDeleteHow do you know that A-llah and HaKeil are different? They are cognate words of the same origin, (al I-llah vs ha+Keil) both referring to a Single G-d who is Creator and Ruler.
ReplyDeleteCertainly if we hyphenate a word which when capitalized was coined to refer to the trinitarian god, A-llah is far more likely to be an issue.
The problem wasn't the word itself, it was the implication about which belief system went along with it.
-micha
The problem had nothing to do with belief systems; there is no question that he blasphemed against our God, whom the witnesses had just blessed, not against the Moslem one. As for whether the two are are the same, that's irrelevant to this topic; the issue would be the same either way.
ReplyDeleteThe only difference between Al-**h and Ha-**l that matters here is that the former is not a sheim but a kinnuy, and therefore he was not technically chayav missa, but this beis din wanted to execute him anyway lemigdar milsa.