Yaakov hated Leah - a minority view takes it literally

The Torah states that because of Leah's deceiving Yaakov to marry her - when he thought he was marry Rachel - he hated her. The majority of commentaries clearly understand this as not being literally true or that relative to his love for Rachel she was hated. In contrast there are a small number of commentaries from respected sources which understand that Yaakov literally hated her and wanted a divorce.

The first source cited claims that Yaakov actually hit her and verbally abused her. This is a very problematic assertion. I could not find any medrash or other commentatry that makes such a claim and it clearly goes against Chazal's many statements against either physical or verbal abuse.

Tur (Bereishis 29:32):  G-d has looked on my affliction. Concerning Reuven the verse said "G-d saw" while concerning Shimon it says "He heard". That is because originally prior to the birth of Reuven Yaakov would hit Leah. However once she had given birth Yaakov stopped hitting her - but he would verbally abuse her. When Shimon was born Yaakov stopped the verbal abuse also. That is why it says "He heard". Nevertheless he didn't get along with her until after Levi was born....

הטור (הארוך על בראשית כט:לב): כי ראה ה' בעניי. בראובן אמר "כי ראה" ובשמעון אמר (פסוק לג) "כי שמע", לפי שמתחלה, קודם שנולד ראובן היה מכה בה, ומשנולד נמנע מלהכותה, ועל כן אמרה "כי ראה", ועדיין היה מקנתרה בדברים, ומשנולד שמעון נמנע גם מזה, ועל כן אמרה "כי שמע", ועדיין לא היה מתחבר אליה, וכשנולד לוי נתחבר אליה, "על כן קרא שמו לוי (פסוק לה):

חתם סופר (בראשית כט:לב): ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה ה' בעניי, ובמדרש רבה כיון שרימה אותו נתן דעתו לגרשה כיון שהי' לה בנים אמר לאמן של אלו אני מגרש, ועי' ברמב"ן דמייתי, משמע מהמדרש דעד שנולדו לה ב' בנים הי' דעתו לגרשה, וכן משמע מקרא דגם בשמעון אמרה כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה משמע עד לידת שמעון הי' עדיין שנואה ואמאי לא זז משנאתה בלידת ראובן מיד, גם מי עיכב בידו לגרשה טרם הי' לה שני בנים, גם לשון הקרא בשמעון אמרה כי שמע ה' ובראובן ראה ה', גם אמרה ויתן לי גם את זה אין לו מובן לפי פשוטו. הנה אחז"ל ספ"ב דנדרים דבני שנואה הוא מהמורדים והפושעים וא"כ הלא ראובן הי' ח"ו מבני שנואה. ותי' המהרש"א [במס' ב"ב קכ"ג.] לפמ"ש תוס' ביבמות ע"ו ע"א דלאה היתה מתעברת מביאה ראשונה ועדיין לא היתה שנואה שסבור שהיא רחל, ולא תיקשי א"כ ה"ל בני תמורה דכבר תי' מג"א סי' ר"מ שהי' נתכוון על זה הגוף אלא שהי' סבור ששמה רחל ע"ש, אלא דמ"מ קשי' לי ממשמעות הקרא ישאר הקו' על שמעין שהי' בן שנואה ח"ו, ע"כ נ"ל לחלק דוקא אם היא שנואה בהחלט אבל אם יש טעם לשנאתו והוא טועה בטעמו ואילו הי' יודע האמת לא היתה שנואה, א"כ קמי שמי' גלי' שהאיבה ההיא לית לן בה, והנה יעקב שנאה מפני שרימה אותו והי' סובר שהיא הולכת ע"ד אביה הרמאי, וכ' רמב"ן [כ"ט ל'] שהיא היתה כוונתה לש"ש שתנשא לאותו צדיק ומכ"ש למשאחז"ל שהיתה מתייראת שלא תינשא לעשו הרשע ויעקב לא ידע כוונתה בזה עי' רמב"ן, א"כ באמת אין כאן שנאה ולא הוו בני שנואה וא"ש. אלא מ"מ תשאר הק' על יעקב האיך שמש עמה לפי טענתו שהיתה שנואה בעיניו איך לא חשש שתלד לו בנים שנואים, וי"ל שע"ז בעצמו הי' סומך ובטוח שלא יארע לו כל און בדבר שנצטער בו כל ימיו שתהא מטתו שלמה:

ואם יתן לה ה' הריון שמע מינה גלוי לפניו ית' שכוונתה לטובה הי' ואין כאן שנאה למפרע:

מלבים (בראשית כט:לב): (לב-לג) כי ראה ה' בעניי, כי שמע כי שנואה אנכי. ר"ל שלפעמים יאמר שראה ה' ולפעמים יאמר ששמע ה', והוא אם הנענה ידע מצרותיו והתפלל עליהם, יתואר בלשון שמיעה, ובמקום שאינו מרגיש בצרתו רק ה' היודע תעלומות ראה בעניו ויוכח, יתואר בלשון ראיה, והנה לאה לא הרגישה תחלה שיעקב שנא אותה, ולא הרגישה רק חסרון אהבה לא שנאה, שאחר שעוד לא ילדה לא עלה בדעתה שישתעשע עמה כמו עם רחל אשר אהבה, וע"כ לא התפללה עדיין רק ה' ראה בעניה, וע"כ קראה שמו ראובן ע"ש הראיה, ולא אמרה ששנאה רק אמרה כי עתה יאהבני אישי, אבל אחר שילדה בן שחשבה שעתה ראוי שתהיה חשובה בעיניו כרחל, וראתה שלא נשתנה ענינה אצלו, הרגישה ששנא אותה והתפללה, ועז"א כי שמע ה' את תפלתי, כי שנואה אנכי:

הכתב והקבלה (בראשית כט:לב): יאהבני. הבי"ת פתוחה וראויה להיות צרויה (ר"ש ב"מ), ולדעתי נפתחה הבי"ת להורות שאיננה פעל עתיד לבד כ"א פעל מורכב מעתיד ועבר, כי בעבר יבא הנסתר עם כנוי מ"ב בי"ת פתוחה אהבני, וטעמו מעתה ימצאני אישי היותי ראויה להיות אהובה לפניו מאז בתחלת הנשואין וכאלו לא הייתי מעולם שנואה לפניו (זאללטע געליעבט האבען), ויבוא עד"ז בבלק ותראני האתון, עמ"ש שם. ואמרו (רבה פע"א) כיון שראה יעקב אבינו מעשים שרימה לאה באחותה נתן דעתו לגרשה, וכיון שפקדה הקב"ה בבנים אמר לאמן של אלו אני מגרש, ובסוף הוא מודה על הדבר הה"ד וישתחו ישראל על ראש המטה, מי היה ראש מטתו של יעקב אבינו? לא לאה. והדברים מכוונים עם מ"ש:

העמק דבר (בראשית כט:לב): כי עתה יאהבני אישי. באשר היא לא ידעה שהיא שנואה אלא שאוהב את רחל ביותר. ע"כ חשבה שעל ידי הבן ישוב להראות לה התקרבות ביותר והקדימה לומר השם ואחר כך הסיבה ללמדנו שיש עוד טעם על זה השם והיינו כדאיתא בברכות מה בין בני לבן חמי:

פרדס יוסף (בראשית כט:לב): והנה קשה דמאי טעמא נקרא ראובן כי ראה ה' ושמעון כי שמע ה' מה נשתנה מראיה לשמיעה. וי"ל דמתחלה שנאה ופירש ממנה שלא לשמש עם השנואה, עד שהוכר עובר חזר לאהבה וכמו שכתב רמב"ן [כ"ט, ל"ב], אך בני אדם היו מלעיזים שהיא שנואה שלא האמינו שיעקב דר עמה, עד שנתעברה משמעון אז הוברר שאינה שונאה שלולי כן לא היה דר עמה. ואתי שפיר בתחלה אמרה ראה ה' בעניי זה פרישת דרך ארץ, על כן נתן לה הריון בלילה א' ומאז לא שנאה עוד, ולא ראה ה' דבר אך שמע בני אדם מדברים מוזרות בלבנה ששנואה היא זו, ויען כי שמע ה' כי שנואה אנכי על כן נתן לי בן שני לברר לכל כי אהובה היא, ועיין בספר אמת ליעקב לאדוני אבי זקני הגאון מליסא ז"ל בברכות [דף ה' ט"ג ד"ה ראובן] מה שכתב בזה דבר יקר ומהאריכות לא העתקתי. ועיין עוד שם בספר סמיכות חכמים [ברכות ז ע"ב ד"ה ואר"י] בזה:

אברבנאל (בראשית כט:לא): והנה השנאה ידוע שתראה לאדם מחבירו אם במעשים אם בדבור אם בשתי הדרכים האלה תצא השנאה מהמחשבה למציאות ויעקב היה שונא את לאה בשתי הדרכים רוצה לומר במעשים כי לא בא אליה רק בדרך מקרה וכן בשאר הענינים היה מתנהג עמה בדרך שנאה וכן היה מורה תמיד שנאתו בדבריו שתמיד היו בכעס ובגערה ומפני זה כשתלד לאה הבן הראשון קראו ראובן כי אמרה כי ראה י"י בעניי ראה המעשים שיעקב עושה לי. שהם מורים על שנאתו אותי ועתה יאהבני אישי רוצה לומר במעשיו. כיון שבי בלבד יקוים התכלית המכוון בזווג וידמה שעם זה היטיב יעקב מעשיו עמה אבל עכ"פ תמיד היה מדבר עמה בגערה וכעס ובזיון. ולכן כשילדה הבן השני קראו שמעון ואמרה כי שמע י"י כי שנואה אנכי רוצה לומר עם היות שבעלי לא היה עושה עמי מעשה שנאה תמיד היה מדבר עמי דברי שנאה וזהו מה ששמע השם ולכן נתן לי הבן השני הזה ועתה כבר סרה השנאה ולא תשאר לא בדבור ולא במעשה. וזה טעם ויתן לי גם את זה כי מלת גם הוא להסיר השנאה כראשון ולזה לא הזכיר גם את זה בזולתו מן הבנים כי כל אחד נולד לסבה מיוחדת ואלו השנים נולדה להסיר השנאה לגמרי מהמעשים ומהדברים. ולפי שבהסרת השנאה צריכה סבה לשתחייב האהבה כי לא בסור זה יבא זה לפי שלא כל בלתי שנואה הוא נאהב לכן אמרה שנולד הבן השלישי המחדש האהבה בינה ובין בעלה וזהו אמר' הפעם ילוה אישי אלי כי בפעמים הראשונים סרה שנאתו ממני בלידת ראובן ושמעון לא יותר מזה אבל עתה ילוה ויתחבר אלי בדרך חבה כי ילדתי לו שלשה בנים רוצה לומר כי הנה אברהם לא הוליד רק ב' בנים וגם מב' נשים שרה והגר ויצחק הוליד גם כן ב' בנים אבל אני ילדתי לו שלשה בנים שהם יותר ממה שדמה להוליד כי הוא היה בדעתו להוליד בני' כאביו ואבי אביו ואני עשיתי יותר מזה ובעבור שהיו שלשת הבנים האלה ראובן ושמעון ולוי מתיחסים לאהבתה עם בעלה אם להסיר את השנאה מביניהם ואם לתת התקשרו' אהבה וחשק ביניהם לכן כללה שלשתם במספר אחד באמרה כי ילדתי לו שלשה בנים שההלוות שזכרה לא היה בסבת לוי בלבד כי אם בסבת שלשתם ולכן אמרה כי ילדתי לו שלשה בנים והנה אמר על כן קרא שמו לוי להגיד שראובן שמעון לאה קראה שמם אבל לוי קרא שמו יעקב כי הוא בשמחתו הסכים עמה שילוה אליה. ואפשר לומר עוד שראובן בא להסיר השנאה מהמעשים ושמעון כדי להסיר השנאה מהדברים ולוי בא כדי להסיר השנאה מהלב והמחשבה ולכן אמר' ילוה אישי אלי שילוה אליה לדבר עמה מעניניו כאיש עם אשתו האהובה אצלו. ולהיות שלשתם להסיר השנאה מהמעשים ומהדברים והמחשב' אמרה כי ילדתי לו שלשה בנים שצרפם כלם כפי הכוונה בתולדתם ועם מה שפירשתי בזה הותרה השאלות השלישית והד'. ולפי דעת חכמינו זכרונם לברכ' היה יעקב יודע ונשיו גם כן מפיו שהיו עתידין לצאת ממנו י"ב שבטים נחלקים לד' דגלים ושיהיו מד' נשים לכן אמרה לאה עתה ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים רוצה לומר מעתה אין לו פתחון פה עלי שהרי נטלתי חלקי בבנים ויתכן שידע זה ממה שאמר לו במראת הסלם ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה שהוא רמז לד' דגלים בי"ב בנים כמו שאמרתי למעלה. האמנם אמרה בבן הרביעי הפעם אודה את י"י אפשר לפרש שהיתה כונת' שהבני' הראשוני' ידעה סבת לידתם שהיה ממשפטיו הש"י ורחמיו על כל מעשיו כי כן דרכו לרח' על העגומי' אבל עתה שנשל' המכוון שאני אהובה אודה את י"י ואתן שבח והודאה לשמו על עשו' הטוב הזה מבלי סבה והי' מתנת חנם על כן אודה את י"י לכן לא הזכירה טעם כלל בזה הבן ולא זכרו בו מנין הבנים. והיותר נכון לפרש שלאה בראותה צער העבור וצער גדול בנים והיו לה כבר שלשה. כאשר בא הבן הד' קצה בו כי היתה כבר אהובה ואין חפצה בבנים יותר ולכן אמרה הפעם אודה את י"י כאומר זה יספיק לי וכמו שכתב הראב"ע ולכן עמדה מלדת וכי היתה בזה כפוית טובה. והנה זכרה לאה תמיד בדבריה שם יי' ולא שם אלהים לפי שהיו כל המעשים אשר עשה עמה דרך רחמים לפנים משורת הדין ואתה תראה שאחרי שילדה לאה ארבעה הבנים האלה מפני שהיתה שנואה...

A supporter of Gital weighs Rav Dovid Feinstein's psak vs Gital's NY Post article

Rena's comment to Rav Dovid Feinstein's psak

Not sure what to think. I know and love people on both sides of this. I also know this is not the first time a fight over a get has torn great people apart. I obviously lean towards Gital's side, and have since the beginning of this terrible mess. It seems to me to be too many rabbonim leaning towards her side to be discounted. I thought the blogs defending Avrohom Meir were wrong. 

But over the last few days, I have simply been shocked. The Post article, to me, was simply the wrong thing to do. No matter what. And it was so full of things that were misleading! The way it portrayed Gital as being up against the "untouchable Feinstein family" when I saw no advantage being given to her ex husband because of that. And making it sound like only he is a member of a powerful rabbinic family seemed a little strange. 

And the fact that most of the article is spent on attacking dating the way it is done in the frum world! But even then I figured it was done out of pain. And the fact that it blasted Orthodox dating and made the get sound like some kind of backwards ancient law I chalked up to the Post rewording the article. Maybe it was an interview that was twisted. And then I saw that the Dodelsons are running a campaign through a PR person! The Facebook page and the article, the whole thing, is calculated to look exactly the way it does! It made me start to question my position, though I admit I was not sure the whole time, just leaning heavily.

But now with Rav Dovid! My whole life I was told that there is one person who all the poskim in America listen to. And that's Rav Dovid. I know he can be looked at as nogea bedavar, but there isn't one posek in the world in this kind of thing that isn't nogea bedavar in some way. I just feel that if I had to choose who I should follow in this whole confusion, when everyone is twisting facts to their advantage, the one person I have always known for sure I can trust with my life and death shailos and my olam haba has to be Rav Dovid. Anyone who knows him even a little knows exactly what I mean. I'm sure what he wrote won't make a difference to most people who have dug in, especially not the modern orthodox or the poster on this blog who I can only refer to as the one with many names because he changes them to have conversations with him or herself, but for me it is enough to know that I have to wait and see before I just dismiss Avrohom Meir as a rasha.

 I hope that someone, maybe Rabbi Greenwald, maybe Rav Dovid, is given siyata dishmaya to resolve this. We in klal yisrael can't afford this anymore. May Hashem help us achieve achdus.

Why is the Iraqi Jewish archive being returned to Iraq?

NY Times    These are not the weapons of mass destruction that the American Mobile Exploitation Team Alpha was seeking in Iraq during the spring of 2003. But the books and manuscripts that the team found in a flooded basement of Saddam Hussein’s secret police headquarters — now on display for the first time at the National Archives here — look like victims of some form of ordnance.  

They are ragged, warped, torn, stained. And that is after extensive restoration. This new exhibition, “Discovery and Recovery: Preserving Iraqi Jewish Heritage,” presents just 24 artifacts (and some reproductions) selected from 2,700 volumes and tens of thousands of documents the American military found submerged in four feet of fetid water in the Mukhabarat, Iraq’s intelligence building. Those items, which had been collected by the Iraqi office investigating Israel and the Jews, span five centuries of Jewish life in Iraq. It took weeks for the American team to gather them, set them out to dry and ship them — in disarray and black with mold — to the National Archives. Much still awaits being restored and digitized at the archives’ laboratories in College Park, Md. 

Their condition, though, may be the least complicated thing about them. The flooding was caused by an unexploded coalition bomb — an accident of war. The mold was partly the result of the military rescuers’ inability to freeze the waterlogged material immediately, which would have halted decay. The costs of the restoration, overseen by the archives’ director of preservation, Doris Hamburg, have been mainly paid with $3 million from the State Department, which will return the materials to Iraq next year — as was agreed.

But that plan has touched a quivering nerve. Protests have been registered by Senator Charles E. Schumer of New York, a Democrat, and other members of Congress; Iraqi Jews, now in other countries, have also been pressing for alternatives to the collection’s return. Passions are high, too, because the collection’s state of ruin is an uncanny representation of what happened to the Iraqi Jewish population itself. It had been the oldest Jewish diaspora in the world, arriving before the sixth century B.C. In 1940, Jews accounted for a quarter of Baghdad’s population; there were more than 130,000 Jews in Iraq. Now there is scarcely a handful. 
[...]

Rabbi finds $98k in used desk - returns it to its owner

Israeli Rabbinical Court Forcing Divorcée to Circumcise Son

 Jewish Press   A rabbinical court in Netanya this week forced a divorced woman to facilitate the performance of a Jewish circumcision for her son, Behadrei Haredim reported. 

During the divorce process, which Israeli Jews contest in rabbinical court, the husband requested that the regional rabbinical court in Netanya, about 20 miles north of Tel Aviv, to compel his wife to give their son a legal circumcision. The court accepted his request.

 The woman argued that the rabbinical court does not have jurisdiction over her son, and may not decide on what constitutes a dangerous medical procedure for him, especially since the boy is not a party to the divorce procedure. She argued that the authority to decide on this matter belongs exclusively in family court. But the rabbinical judges, Rabbis Michael Amos, Sheur Pardes and Ariel Yanai, rejected the woman’s argument and determined that when a couple is in a dispute over the treatment of their son, the dispute may be resolve either in family or in rabbinical court. 

 “The circumcision,” wrote the judges, “is a simple surgery which is conducted on every Jewish baby eight days or older, around the world, for thousands of years. Therefore, when one of the parents demands it, the other party may not prevent it unless a medical danger can be proven.”[...]

The woman argued that the rabbinical court does not have jurisdiction over her son, and may not decide on what constitutes a dangerous medical procedure for him, especially since the boy is not a party to the divorce procedure. She argued that the authority to decide on this matter belongs exclusively in family court. But the rabbinical judges, Rabbis Michael Amos, Sheur Pardes and Ariel Yanai, rejected the woman's argument and determined that when a couple is in a dispute over the treatment of their son, the dispute may be resolve either in family or in rabbinical court. "The circumcision," wrote the judges, "is a simple surgery which is conducted on every Jewish baby eight days or older, around the world, for thousands of years. Therefore, when one of the parents demands it, the other party may not prevent it unless a medical danger can be proven." The judges added: "The minor's entire educational construct depends on the performance of the Brit Milah-circumcision; therefore the mother's claim that the circumcision is unrelated the child's guardianship and education is refuted and rejected. "The circumcision is the sign, the mark, the distinguishing detail of the Jewish identity of every Jew wherever he may be, and whatever his spiritual state. An uncircumcised Jew's Jewish identity is incomplete and defective." Therefore, the mother's request was rejected and the court ordered her to have the circumcision be performed within seven days, or suffer a financial penalty. About the Author: Yori Yanover has been a working journalist since age 17, before he enlisted and worked for Ba'Machane Nachal. Since then he has worked for Israel Shelanu, the US supplement of Yedioth, JCN18.com, USAJewish.com, Lubavitch News Service, Arutz 7 (as DJ on the high seas), and the Grand Street News. He has published two fun books: The Cabalist's Daughter: A Novel of Practical Messianic Redemption, and How Would God REALLY Vote. © 2013 The Jewish Press. All rights reserved. Printed from: http://www.jewishpress.com/news/breaking-news/israeli-rabbinical-court-forcing-divorcee-to-circumcise-son/2013/11/07/ Scan this QR code to visit this page online: Related posts: Guilty: Rabbi Motti Elon Convicted of Sexual Assault Women of the Wall Protesting Bennett’s High Holidays Plan Brave New Nation: 30 New Rabbinical Courts to Process Conversions Close

Read more at: http://www.jewishpress.com/news/breaking-news/israeli-rabbinical-court-forcing-divorcee-to-circumcise-son/2013/11/07/0/?print

The woman argued that the rabbinical court does not have jurisdiction over her son, and may not decide on what constitutes a dangerous medical procedure for him, especially since the boy is not a party to the divorce procedure. She argued that the authority to decide on this matter belongs exclusively in family court. But the rabbinical judges, Rabbis Michael Amos, Sheur Pardes and Ariel Yanai, rejected the woman's argument and determined that when a couple is in a dispute over the treatment of their son, the dispute may be resolve either in family or in rabbinical court. "The circumcision," wrote the judges, "is a simple surgery which is conducted on every Jewish baby eight days or older, around the world, for thousands of years. Therefore, when one of the parents demands it, the other party may not prevent it unless a medical danger can be proven." The judges added: "The minor's entire educational construct depends on the performance of the Brit Milah-circumcision; therefore the mother's claim that the circumcision is unrelated the child's guardianship and education is refuted and rejected. "The circumcision is the sign, the mark, the distinguishing detail of the Jewish identity of every Jew wherever he may be, and whatever his spiritual state. An uncircumcised Jew's Jewish identity is incomplete and defective." Therefore, the mother's request was rejected and the court ordered her to have the circumcision be performed within seven days, or suffer a financial penalty. About the Author: Yori Yanover has been a working journalist since age 17, before he enlisted and worked for Ba'Machane Nachal. Since then he has worked for Israel Shelanu, the US supplement of Yedioth, JCN18.com, USAJewish.com, Lubavitch News Service, Arutz 7 (as DJ on the high seas), and the Grand Street News. He has published two fun books: The Cabalist's Daughter: A Novel of Practical Messianic Redemption, and How Would God REALLY Vote. © 2013 The Jewish Press. All rights reserved. Printed from: http://www.jewishpress.com/news/breaking-news/israeli-rabbinical-court-forcing-divorcee-to-circumcise-son/2013/11/07/ Scan this QR code to visit this page online: Related posts: Guilty: Rabbi Motti Elon Convicted of Sexual Assault Women of the Wall Protesting Bennett’s High Holidays Plan Brave New Nation: 30 New Rabbinical Courts to Process Conversions Close

Read more at: http://www.jewishpress.com/news/breaking-news/israeli-rabbinical-court-forcing-divorcee-to-circumcise-son/2013/11/07/0/?print

The real Jewish treasures of World War Two

BBC   A New York Times headline summed up one view of the missing art story: "Art trove a triumph over Nazism," it announced.

I wonder. For art historians, perhaps the sheer survival of these magnificent paintings is enough. 

But reading through some of the comments online, it seemed clear that some saw the story through a very different lens - another tale of Jewish wealth and privilege, as though every Jewish family in pre-war Europe owned a Picasso or a Matisse. And as though anyone who now came forward to claim ownership was greedily depriving the public of works that rightfully belonged in museums. 

So, maybe not such a triumph over Nazism after all?

The more I read, the more I found myself thinking about my own family's history. And my own obsessive interest in finding out what had survived the war - and what had been lost.

Weiss Dodelson: Rav Dovid Feinstein pasken's agreement to arbitration means R Avraham Meir Weiss can not be considered a mesarev or me'agen

This letter from Rav Dovid Feinstein son of Rav Moshe Feinstein is a comment on the letter from Rabbi Ronald Greenwald - who was selected by both Weiss and Dodalson families to arbitrate the get. Rav Feinstein states  - that despite the disagreement of whether there was a valid seruv against R Avraham Meir Weiss - the fact that they both went to Rabbi Greenwald to arbitrate the dispute removes him from that status according to everyone. The letter originally appeared on the blog of Rabbi Yudel Shain and a number of other places on the internet. I was assured by a member of the Feinstein family that the letter is genuine. 1     Facebook     Rabbi Yehuda Shain

Weiss-Dodelson: Rabbi Weiss defends family against daughter-in-law's NY Post article

Staten Island Advance    The patriarch of a prominent Staten Island Jewish family has had enough of their dirty laundry being aired in the media.

Rabbi Yosaif Asher Weiss of Prince's Bay defended his family against accusations by his estranged daughter-in-law, Gital Dodelson, who has taken her four-year battle for a religious divorce into the court of public opinion by posting on Facebook and other social media.

"Our family is horrified by the vitriol, lies and hate that permeate Gital's article," said  Rabbi Weiss, referring to an expose in the New York Post. "It is full of misinformation and outright fabrications, as well as untruths..." he alleges.

Rabbi Weiss is the father of Avrohom Meir Weiss, formerly of Staten Island, who now lives in New Jersey, as does his estranged wife.

"This is a very, very heart wrenching and ongoing dispute," a clearly upset Rabbi Weiss said in an exclusive interview with the Advance. "We've been trying desperately to resolve this for a long time. This has destroyed my family health wise and destroyed my family financially." [...]

Child abuse:Liason between police and chareidi community

The following is part of a long article in בתוך המשפחה November 7, 2013 page 38. It is an interview with Rav Asher Melamed - a charedi rabbi - who works as a liason between the police and charedi community. He describes the necessity of reporting abuse to the police and alternative ways of dealing with sex offenders within the secular system to minimize collateral damage. The full article dealing with abuse is a good introduction to child abuse and is recommended for those who know nothing and are hesitant to read about it. It deals with the topic in a very discrete way but gets the main point across clearly.

דברו: שומעים

תכלם, מה עושים כשנתקלים במקרה של פגיעה?

הכתבה עסקה רק בצד אחד של המטבע - הצד של הנפגע. בצד הזה אין  מקום לספק בדבר נחיצותה של ההתערבות הטיפולית.

אבל כשעוברים לדבר על הצד השני, על הפוגע, אנחנו מתחילים ללכת  על רצפת זכוכית. זו סוגיה נפיצה. אין ספק שמוכרחים לעצור את הפגיעה;  אין ספק שעצירת הפגיעה באמצעות עירוב גורמי החוק, תגרום להשלכות קשות מכל היבט על האדם עצמו, על בני משפחתו, על שמם ועל עתידם; אין  ספק שאי אפשר להניח לשיקולים כאלו להכתיב התעלמות שעלולה לגבות  מחירים נוספים ויקרים מדי. ומרוב שאין ספקות, יש הרבה מאוד ספקות.

מבחינת החוק היבש - אין מקום להתחבטויות: כל אדם שנחשף למקרה של  פגיעה בחסר ישע, חלה עליו חובת הדיווח לרשויות החוק - משטרת ישראל  או לשכת הרווחה. אי דיווח הוא עברה על החוק, שעונשה עד חצי שנת  מאסר. הרב נתאי מלמד מציין, שבמקרה של התלבטות אפשר להתייעץ עם  פקיד סעד בעילום שם. אבל כשהעובדות ברורות אסור, חוקית, להעלים עין.

מבחינת האיש ברחוב שנחשף למידע ואמור לדווח, כשלפעמים הדיווח  הזה עלול לפגוע באדם שמוכר לו אישית, המסקנות הן הרבה פחות נחרצות.  מעבר לרגש הטבעי שמסרב לגרום נזק לאדם קרוב ולבני משפחתו, קיימת  גם דילמת היום שאחרי - הדיווח עלול לגרור ענישה, בצורת כליאה או שיקום  במוסד חילוני, ואלו אפשרויות שאיש לא שמח לחשוב עליהן.

תוסיפו לזה את הרתיעה המובנית מגורמי החוק, ואת התקווה - או האשליה  - שתמיד מנסה לטעון שאולי אפשר לפתור את הבעיה בינינו לבין עצמנו,  ותקבלו מבוכה אמיתית.

הרב אשר מלמד, רב מחוז המרכז במשטרת ישראל, הוא אחד האישים  המרכזיים שפועלים בקו התפר הרגיש שבין הציבור החרדי לבין המשטרה.  הרב מלמד, בוגר ישיבת 'חברון' וכיום תושב העיר אלעד, חי בתוך ההוויה  החרדית ומודע לכל הרגישויות. מנגד, אליו מתנקזים הסיפורים העגומים  שמאחורי הסטטיסטיקות, סיפורים שמחייבים מציאת פתרון. המטרה שלו היא ליצור גשר בין העולמות, שיאפשר תקשורת הדדית תקינה.

"כחברה חרדית," אומר הרב מלמד, "אנחנו חייבים להוקיע מתוכנו אנשים  שפוגעים בילדים או בכל חסר ישע, ונכון להיום, הגורם היחיד שיכול לשמש  גורם הרתעה וענישה הוא משטרת ישראל.

"התפקיד שלי הוא להתאים את הטיפול המשטרתי הייחודי לטובת  הציבור. אנחנו לא ממציאים חוק חדש, אבל כן פועלים להתאים את הטיפול המשטרתי למאפיינים הייחודיים של החברה שלנו".

איך נעשית ההתאמה הזו?

בכמה דרכים. קודם כל, לא בכל מקרה יביא הדיווח להליך משפטי. הרב  מלמד מספר לנו על אופציה אחרת. "קיימת אפשרות לפנות לפקיד סעד, שישקול היתכנות של שיקום התא המשפחתי כחלופה לטיפול משטרתי.  אם קיימת היתכנות כזו, הוא יכול להפנות את המקרה לוועדת פטור", הוא  אומר. "מדובר בוועדה שמורכבת מנציגים של המשטרה, של הפרקליטות  ושל הרווחה. בהתאם לנסיבות של המקרה המסוים, וכאשר יש סיכוי להליך  שיקום חילופי, יש לוועדה סמכות לפטור מחובת הדיווח למשטרה.

"המשמעות המעשית של הפטור היא שלא נפתח תיק פלילי ואין מאסר.

הפטור קצוב בזמן, ותלוי בהליך השיקום שהוועדה עוקבת אחריו".

גם כשהמקרה עובר לפסים נעימים פחות, יפעל הרב מלמד לרכך את  ההתרחשות. "כדי למנוע את הרחבת מעגל הנפגעים מעבר לפוגע עצמו",  הוא אומר. "נערוך מעצר מבוקר בצורה דיסקרטית, לפעמים תוך תיאום עם  סמכות רוחנית, ונימנע מפרסום המקרה".

נוסף על כך, הרב מלמד פועל להצבת חוקר חרדי בכל תחנת משטרה, כדי  ליצור שפה משותפת ואווירה מתאימה לשיתוף פעולה. במקביל, נעשית עבודה גם בקרב שורות המשטרה. הרב מלמד מעביר הרצאות בכל הקורסים הבכירים, ומעניק לשוטרים כלים להכיר את הציבור החרדי, להבין את  הרגישויות שלו, ולדעת איך לפעול מולו בצורה נכונה ומתחשבת.

כל הפעילות הזו נעשית בתיאום צמוד עם רבנים מכל גוני הציבור החרדי,  ושיתוף הפעולה הזה כבר הוביל לכמה פריצות דרך.

למקרה של שאלה או בקשת סיוע, מציע הרב מלמד את אוזנו הקשובה ואת  עזרתו. ניתן לפנות אליו בכתובת הדוא"ל: rav.melamed@gmail.com .הוא  נמצא שם כדי לכוון, לייעץ ולסייע.

Weiss Dodelson: Dodelson's PR consultant uses internet instead of negotiations

The following is the missing link that explains why the Dodelson's are using articles in newspapers and internet rather than sticking to arbitration. They seem to think that they can pound the opposition into submission by a clever use of social media. However they seem to be oblivious to the reality that when you invite the whole world to "like" what you are doing - that the tide can easily turn against you and you end up creating an incredible chilul hashem. Which is what has happened since the publication of the letter of Rav Dovid Feinstein yesterday. It is time for the Dodelson's to stop playing internet games and settle down to the hard decisions to give Gital her get.

 ==============================

 Times of Israel    Gital Dodelson and her ongoing fight to convince her husband Avrohom Meir Weiss to give her a get, or Jewish decree of divorce, made international headlines this week after a widely read recent New York Post article. 

Like that of most women in her situation, the story of her struggle isn’t one likely to attract traditional press attention. Luckily, it went viral first on social media.

 

Luck has nothing to do with it, says public relations professional Shira Dicker.

Dicker, who calls herself “an innovative social agitator,” says she planned from the start to use Facebook and other social media platforms to gain initial public interest for Dodelson’s situation.

One of Dicker’s clients connected her last July to Dodelson’s mother Saki, of Lakewood, New Jersey, who informed her of her daughter’s plight. Four-and-a-half years ago, Gital, now 25, married Weiss, the great-grandson of leading Orthodox rabbinical authority Moshe Feinstein, after being set up by a matchmaker.

For Dicker, Dodelson is more than just a client.

“This is a cause,” Dicker says. “I saw what this girl was up against, and I also saw the tremendous opportunity, the celebrity endorsement aspect,” she said, referring to the potential impact this particular campaign could have for other agunot.

Dicker is grateful to the Dodelsons for giving her “creative license” to use cutting-edge tools in the campaign to free Gital.