Rav Pinchus Rabinowitz issues clarification concerning Get Me'usa resulting from Quebec's laws

         עזר משפט                                                                    Ezer Mishpat        

     הרב פינחס אליהו רבינוביץ שליט"א                                                            Rabbi Pinchus Rabinowitz  

                    ראב"ד                                                                                                                      Ravad   

Tel. (845) 641-4345

100 Park Ln. Monsey NY 10952

בעזהי"ת

                    

בירור דברים בדין גט מעושה ע"י חוק גירושין של מדינת קיובעק

תנן בגיטין [פ"ח ע"ב] גט מעושה בישראל כשר, ובעובדי כוכבים פסול. ופירש הרשב"ם [ב"ב מ"ח ע"א] גט המעושה, שכופין אותו לבעל להוציא, אם בישראל הוא כשר שכפוהו ישראל וכגון דאמר רוצה אני: בעכו"ם פסול, ואע"ג דאמר רוצה אני וכו'.

ובסוף המשנה קתני ובעכו"ם חובטין אותו ואומרין לו עשה מה שישראל אומר לך ופירשב"ם ובעכו"ם, אם אנו רוצים לכופו על ידי עכו"ם ויהיה הגט כשר מלמדים אנו לעכו"ם שיאמרו לו עשה מה שישראל אומר לך, דהשתא נמי מצוה לשמוע דברי חכמים עכ"ל. ועי' בתוס' ב"ב מ"ח ע"א ד"ה גט בסו"ד וז"ל: והא דאמר בגיטין [דף פ"ח ע"ב] לפניהם ולא לפני עכו"ם כיון שהעישוי על פי דייני ישראל לאו היינו לפני עכו"ם, דלפני עכו"ם היינו כשהעישוי נעשה על פי דייני עכו"ם עכ"ל.

ביאור הדברים דאף שהגט צריך להיכתב ולהינתן מרצון הבעל, ולכן גט מעושה פסול שהבעל לא גירש מרצונו, מכל מקום באופן שכופין אותו לגרש למדין מהמשנה בערכין [כ"א ע"א] דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני, וכ"ה ברמב"ם פ"ב מהלכות גירושין הלכה כ': מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית דין וכו' וכו', מכין אותו עד שיאמר רוצה אני, ויכתוב הגט והוא גט כשר.

וכתב עוד הרמב"ם: ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס בין ביד גויים בין ביד ישראל, שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה לעשותו, כגון מי שהוכה עד שמכר או נתן, אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה, והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו וכו', אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך, זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו עכ"ל.

ולענין הלכה כתב בשו"ע אם אנסוהו ישראל שלא כדין פסול, ובבית שמואל כתב לפרש וז"ל: משמע לכאורה דפסול מדרבנן, וליתא אלא אפילו מדאורייתא פסול כמו שכתבו ברש"י והר"ן ובטור וכן משמע בסעיף ז', וכן אם אנסוהו עכו"ם כדין הגט בטל וכו' עכ"ד ר"ל שבסעיף ז' כתב המחבר אנסוהו ישראל לגרש שלא כדין ואמר רוצה אני, וגם ביטל המודעא או לא מסרה [ר"ל המודעא] פסול, ואעפ"כ פסלה מן הכהונה עכ"ל המחבר, ומדכתב לרבותא שפסלה מן הכהונה שמע מינה דמן הדין הגט בטל מדאורייתא, ורק משום ריח הגט [שהוא חומרא בעלמא] פסלה מן הכהונה, וכ"כ להלכה הט"ז בסק"ט ובערוה"ש סעיף ג'.

ובאנסוהו עכו"ם כתב בשו"ע סעיף ח: אנסוהו כותים לגרש, אם הוא חייב לגרשה מן הדין פסול, ואעפ"כ פסלה מהכהונה, ואם לא היה חייב לגרשה מן הדין אפילו ריח גט אין בו ולא נפסלה מהכהונה, והרמ"א הוסיף על זה וז"ל: ואפילו אם קבל מעות על נתינת הגט לא אמרינן משום זה נתרצה עכ"ד.

הרי מבואר דפסולו של גט מעושה ע"י נכרים אף שיש פסק דין שחייב בכפייה לא חלה הדין של כפייה על העישוי של נכרים, ולכן הגט בטל מן התורה.

ובאותו מקרה אם נעשתה הכפייה על ידי עובד כוכבים [והבי"ד של ישראל לא ביקשו מהנכרים שיכופו אותו] הגט פסול אף שבאמת היה הבעל חייב לגרש את אשתו, מכל מקום כיון שלא נעשה על ידי בית דין של ישראל אין הגט מועיל להתיר את האשה, אפילו אם אמר הבעל רוצה אני כדרך שהוא עושה ע"י כפיית בית דין.

ב

מהו העישוי שנחשב לאונס לא רק שחבטוהו והכוהו על כך כדקתני להדיא במשנה אלא גם כשאנסוהו בממון כגון שגזלו ממנו מעותיו ואינם רוצים להחזיר לו אלא אם כן יגרש את אשתו כ"כ הרשב"א בתשובותיו ח"ד סי' מ' והובא בב"י סי' קל"ד ומקורו מגמ' ב"ב מ' ע"ב במעשה דפרדיסא, ובשו"ת ה"ר בצלאל אשכנזי סי' ט"ז כתב להוכיח כן מכל הראשונים שכתבו במכירה שאונס ממון הוי אונס והוא הדין בגט ע"ש.

אשר לפ"ז כשהאשה הולכת לערכאות ותובעת ממון שלא כדין ובגלל זה נותן הבעל גט לאשתו הוי גט מעושה כדכתב בשו"ת שבט הלוי בחלק ה' סימן ר"י בסוף תשובתו בזה"ל: באופן שחשש גט מעושה במקומו עומד כיון שהוא כפיית ממון ע"י אחרים, וכבר יצאה הלכה לכלל ישראל שאונס ממון נקרא ג"כ אונס כמבואר שם באה"ע וחו"מ ובתשובת מהר"ב אשכנזי סימן ט"ז, ומהרי"ק סימן ס"ג ובמכתב אליהו סוף פרק י"ט ובשאר הרבה פוסקים, ואין עיצה אלא שימחלו לו הקנס, ושהיא תכתוב כן לערכאות, וכשהוא חפשי מזה לפעול אצלו על הגט ברצון עכ"ד.

ונראה דבכה"ג שערכאות מחייבים ממון שלא כדין הגט פסול אפילו במקום שיש פסק דין של כפייה, דמאחר שתובעים ממון שלא כדין הרי סיבת הדבר שנותן הגט הוא משום שאינו רוצה שיגנבו ממנו ממון, ומאחר שזה הכפייה הוא שלא כדין דאסור לישראל לגזול ממון ע"י ערכאות דהוי מסירה וגזילה, ועוד בכה"ג שגם אחרי נתינת הגט מונעים ממנו איזה זכות שלא כדין הרי באופן זה אין הבעל חייב ליתן גט והכפייה הוא שלא כדת, שהרי הבעל מפסיד שלא כדין בגלל נתינת הגט, ועוד מאחר שכופין שלא כדין הרי בממילא באופן זה בטלה הדין של כפייה והוי גט מעושה.

ואף עישוי של ישראל הוא ע"י שכופין אותו בגופו כלשונו של הרמב"ם הנ"ל "וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו" אבל לא כן הוא כשאנסוהו בממון, שאין אמירת רוצה אני יוצאת מעמקי הלב כיון שלא תשש יצרו, רק אנוס הוא באמירת רוצה אני כדי שלא יגזלו ממנו, ועוד מאחר שאין זה הדרך לכפייה הרי נעשה הכפייה באיסור, והוי כמו אנסוהו שלא כדין, ועוד אפילו אם העישוי הוא רק על דברים המגיעים לה על פי הלכה, אבל מאחר שחוק גירושין הוא שהיא יכולה לתבוע, ולהבעל אין זכות טענה - לטעון כנגדה בודאי יש בה משום חמס. ובאמת נראה שיש לדון /שבאופן שיפסיד הבעל יותר בערכאות מכפי דיני תורה הן בענין ממון הן בענין ביקורי ילדים והוא אינו רוצה ליתן גט עד שיסודר ביניהם מקודם באיזה אופן שיהי', הרי בזה יש לו זכות לעכב הגט עכ"פ עד שתלך לדין תורה, ואף היה הבעל מאלו שכופין, וכן פסקו הבית דין מכל מקום למה לא יהיה לו הזכות לעכב הגט עד שגם היא תעשה כדין תורה, והסברא נותנת שעד שתציית היא לדין תורה הרי הוא פטור מליתן הגט, דמעולם לא נתחייב בנתינת הגט אם זה גורם לו פסידא שלא כדין, ופשוט.

ומכל שכן בנדון דידן דמעולם לא תבעה האשה את בעלה לדין תורה - שהרי לא שלחה אליו הזמנה לדין תורה, והיא שהתחילה בערכאות אחרי שחזרו למצוא רבנים מתירים, ואכן השיגו מבוקשם והתירו לה ג' רבנים בהחבא בעל פה לילך לערכאות, הרי הכח להתיר איסור ערכאות, וכי מפני שהם שלשה יש להם הכח לעשות כפי חפצם בתורת בית דין, הרי אין בכחם להפקיר ממונו, ומה שוה היתר בית דין כשאין ההיתר מבוסס על אדני הלכה, ובפרט אחרי שהיא הלכה לתבוע תביעות מוגזמות שלא כדין, והיתר ערכאות אין כאן, רק איסור גזילה ומסירה יש כאן, ועל ידי גלגול נתגלגל עוד איסור חמור התלוי בצוארם, איסור אשת איש, שמחמת תביעתה בערכאות יהיה הבעל מוכרח ליתן לה גט כשר עפ"י ערכאות, דעפ"י הלכה הרי זה גט מעושה מאחר שהלכה בערכאות ותבעה בערכאות דברים וממון שאינה מגיעה לה עפ"י דין תורה.

הנה אחריות של כל בית דין הוא להעמיד הדת על תילה, ובמקום זה בכח דהתירא שלהם עלה בידם שפתחו לאחרים הדרך לעשות פירצה בחומת קדושת ישראל, ועוד הוסיפו לעשות חילול השם באופן מבהיל באופן שתולדותיהן כיוצא בהן, לקחו מצות התורה של גירושין כדי לצחק בהבעל ולגזול ממונו - שהשתמשו בחוק גירושין לעשות מגמתם והתוצאה היא איסורים חמורים ממה נפשך, בין אם יתן גט, או לא יתן גט - אם לא יתן הבעל גט תוכל להרויח בערכאות כפי רצונה, ויש כאן איסור גניבה, ואם כן יתן גט - יהי' גט מעושה, והפירצה שעשו הרבנים המתירים, אין לשער שעכשיו ילמדו אחרים לעשות כמותם, ופירותיהם ופירי פירותיהם של מעשיהם רבו מלספור, - נמצא שבגרמת מעשיהם גורמים כל מיני איסורים - איסור אשת איש, וגזילה, ומסירה, והליכה בערכאות.

אמנם האשה אולי לא עשתה כל זאת רק בלא יודעים - בעצת אנשים שלא ידעו בטיב הלכה, ועכשיו כשרואים פרי מעשיהם בגלל שהלכו בדרך עקלקלות, אולי ישובו מדרכם, וטוב להם, וכדברי רבינו יונה בשערי תשובה בשער הרביעי "וסר עונו ברוב גודל כשרון המעשה שהוא בהיפך מן המעשה אשר גואל ואשר חטא בו", ולכן עליהם להקשיב לגדולי המורים בתמימות ולא לחפש קולות שלא עפ"י רוח התורה, ולהפסיק מלשמוע לאנשים המשיאים אותם עצות מתוחכמות שאין רוח חכמים נוחה הימנו, ותצא מערכאות לגמרי לא למחצה לשליש ולרביע, ואז אחרי שתלך לדין תורה או יפשרו הצדדים אחרי יציאתם מערכאות, אז אם יתן הבעל גט מרצונו בלא שום חשש לחץ מערכאות וכדומה, יהיה הגט כשר.

ובאם לא תשמע האשה לדעת תורה ותמשיך תביעותיה בערכאות ויבוא הבעל ליתן גט, דבר זה יהיה בכייה לדורות הן לעצמה, הן לאחרים - שממנה ילמדו אחרים ללכת בדרכיה -, וגם אם תעבור היא או אשה אחרת שתעשה כמעשיה ותנשא לאחר בגט כזה, מלבד איסור אשת איש שעוברת כל ימי חייה, גם בנים שיולדו להם אינם ראויים לבוא בתוך קהל השם ויתערבו הבנים בתוך עם ישראל, השם ישמרנו.

ומעתה צריכים היראים והחרדים לדבר ה 'לעמוד על המשמר לראות שלא יתערבו נשים האלו שהולכים בערכאות בתוך קהל ישראל ועל הרבנים מוטלת החובה לבדוק כל אשה גרושה אם נעשה הגט ע"י רב שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין, ובפרט מגיטין שנעשה על פי רבנים כאלו שיהא צריך בדיקה על כל גט שעשו, לברר אם הגט כשר עפ"י הלכה, שלא יהיה נפרץ חומת קדושת ישראל וד"ל.

Ezra Sheinberg's wife told Rabbi Shmuel Eliyahu her husband told her about indecent acts with women.

Arutz7  The wife of Ezra Sheinberg, the disgraced former head of Orot Ha'ari Yeshiva in Tzfat, said he told her about two cases in which he performed indecent acts with women he was supposedly treating.< The wife is heard saying this in a conversation with Rabbi Shmuel Eliyahu, Rabbi of Tzfat, a recording of which reached Channel 2.

"I knew,” she said in the recorded conversation. “This is not someone who went out of the house without my knowledge. I knew about all of the 'relaxation massage,' I knew, I knew he did it.”

The Hebrew word she used, “harpaya,” which is best translated as “relaxation massage,” is also a euphemism for certain sexual acts.

In the recording, Rabbi Eliyahu asked Sheinberg's wife if she knew what the “relaxation therapy” involved, and she replied: “He told me that it was part of the blessing, and I accepted that too.”
===============================
NRG

"ידעתי על כל 'הרפיה' שהייתה שם": ברשתות החברתיות מופצות בשעות האחרונות (ה') הקלטה של שיחה טלפונית החושפת מעט מהמעשים שביצע עזרא שיינברג, "הרב מהצפון", המואשם באונס ובעבירות מין ואיומים בקרב 14 נשים שונות. 

בשיחת הטלפון המוקלטת נשמעת מירי שיינברג, רעייתו של עזרא, כשהיא מנסה לגונן עליו בפני הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת ומי שעמד בראש בית הדין שבדק את הטענות שהתקבלו נגד שיינברג מצד נשים בקהילתו. היא טוענת בקטע השיחה שהגיעה ל-nrg כי היא ידעה על כל מעשיו של בעלה ומכחישה שהיו לו כוונות זדוניות במעשיו, לטענתה מדובר ב'כוונות רוחניות לשם שמיים' והיא תומכת בו. 

האזינו לשיחה בין הרב אליהו לאשת הרב שיינברג: 

"הרב זה לא מישהו שיצא מהבית בלי ידיעתי. אני ידעתי על כל הרפיה שהייתה שם. זה לא שתגיד שהוא יצא. בטח שידעתי שהוא עושה", נשמעת מירי אומרת לרב אליהו. בהמשך השיחה היא טוענת כי ההרפיות שביצע בעלה היו ידועות לה והן היו חלק מהברכה שנתן למי שפנו אליו. 

הרב אליהו: "אבל לא ידעת מה הוא עושה בהרפיות האלה?" 

מירי שיינברג: "הוא אמר שזה חלק מהברכה וקיבלתי את זה. אבל ידעתי מעצמי. נתתי מעצמי". 

הרב אליהו: "לנו הוא סיפר, לי ולרב בזק ואולי הוא שיקר שאת יודעת רק על ההרפיות ולא שהוא שכב עם נשים אחרות?"

 
מירי שיינברג: "אחר כך הוא סיפר לי. הוא סיפר לי על שתי נשים שהוא שכב איתן, רק על שתיים". 

הרב אליהו: "כמו שהוא הסתיר ממך את השתיים האלה וכמו שהוא הסתיר את זה ממני". 

Prenup protest: Additional rabbis join with Rav Sternbuch

Ezra Sheinberg - one of his alleged victims

New study: Transfats kill - saturated fats don't

Time

Traditionally people have been advised to reduce animal fats, but the biggest-ever study has shown they do not increase the risk of stroke, heart disease or diabetes.

However, transfats, found in processed foods such as margarine, raise the risk of death by 34% in less than a decade. [...]

Transfats have no health benefits and pose a significant risk for heart disease, but the case for saturated fat is less clear.

Saturated fats come mainly from animal products such as butter, milk, meat, and egg yolks, and some products such as chocolate and palm oil.

Trans unsaturated fats - or transfats - are produced industrially from plant oils for use in margarine, snack foods and packaged goods. [...]

However, the new research, which looked at 50 studies involving more than one million people, found there was no evidence that saturated fat was bad for health.

Africa Marks Polio-free Year - the Importance of vaccinations

Voice of America

Africa has marked a full year since its last recorded case of polio, a key step in the future eradication of the disease.

The last recorded case of polio in the continent was in Somalia last year, following an outbreak in the Horn of Africa region two years ago that left more than 200 people paralyzed.

The Somali government is not yet declaring the disease completely eradicated from the country.

"The chance for re-emergence is there, but we will be vigilant," Dr. Abdiqani Omar, director general of Somalia's Health Ministry, said in an interview with VOA's Somali service.

Omar says health workers have not been able vaccinate or spread awareness campaigns to areas controlled by the al-Shabab militant group.

Experts warn that continued success in the battle against polio depends on the continuation of vaccination campaigns and the close monitoring of suspected cases. [...]

Fair Terms for Divorce: A Halachic Right by Rabbi Oliver

  Fair Terms for Divorce: A Halachic Right by  Rabby Yehoishophot Oliver

Rav Dovid Eidensohn "Wars Between Rabbis" Telephone conference EH #15 Wed night 9:30 Aug 12

Wars Between Rabbis Make: Mamzerim, Doubtful Mamzerim, and Laaz about Mamzeruth

 – Call 605-562-3130 then enter code 411161#

The rabbinical world is split. The major Gedolim stay with the Shulchan Aruch, but others break with it. They want to help “Agunoth” by coercing husbands to divorce their wives even when not permitted by the Shulchan Aruch. Some states in America and Canada have passed laws forcing husbands to give  their wives a GET when the wife demands it. Major rabbis consider this GET invalid and the children born from it to be mamzerim or doubtful mamzerim.  But some rabbis are silent or feel that pressuring the husband is a good deed, in defiance of the Shulchan Aruch Poskim and Gedolei HaDor.

In the recent trial of rabbis who tortured husbands to force them to give a GET, the defense was that some rabbis felt that torturing a husband to force a GET is a mitzvah. But they had no source for this to violate the Shulchan Aruch and the major Poskim and Gedolim

Thus, in the next generation, people from Torah and Haredi homes will become engaged, and somebody will find out about the GET the mother had;  then people will decide if they want to marry somebody considered to be a mamzer by Gedolei HaDor who stick with the Shulchan Aruch, such as Rav Chaim Kanievsky and Rav  Shmuel HaLevi Wosner, or maybe they should allow the marriage that will produce more mamzerim, generation after generation.

A few notes about LOVE in marriage and friendship

Guest Post Mr. Ploni from a comment to this post  A Man should love his wife like his tefillin

I just wanted to add a few personal reflections concerning this extremely important thread about LOVE, which I don’t think have been dealt with adequately yet.

We need to DEFINE love.

Once we define love, I think the intent of the sources Rabbi Eidensohn mentions becomes much clearer and; it becomes possible to understand the wisdom of their approach and the relevance even in this day and age.

Allow me to mention a fascinating Rambam in Pirkei Avos 1:6. The Mishna says עשה לך רב וקנה לךחבר, and the Rambam cites Aristotle’s three definitions of love as אוהב התועלת, אוהב המנוחה, אוהב המעלה and he further breaks down the second type – אוהב המנוחה – into two subcategories: אוהב ההנאה, אוהב הבטחון

.
Here’s his לשון, I found it to be a real eye-opener:

ומה טוב מאמר אריסטוטלוס, האוהב אחד הוא והאוהבים ג' מינים: אוהב תועלת אוהב מנוחה ואוהב מעלה. ואמנם אוהב תועלת כאהבת השותפים ואהבת המלך ומחנהו. ואמנם אוהב מנוחה היא שני מינים אוהב הנאה ואוהב בטחון. אמנם אוהב הנאה כאהבת הזכרים לנקבות וכיוצא בהם. ואמנם אוהב בטחון הוא שיהי' לאדם אוהב תבטח נפשו בו לא ישמר ממנו לא במעשה ולא בדבור ויודיעהו כל עניניו הטוב מהם והמגונה מבלתי שיירא ממנו שישיגהו בכל זה חסרון לא אצלו ולא אצל זולתו כי כשיגיע לאדם בטחון באיש זה השעור ימצא מנוחה גדולה בדבריו ובאהבתו הרבה. ואוהב מעלה הוא שיהיה תאות שניהם וכונתם לדבר אחד והוא הטוב וירצה כל אחד להעזר בחברו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד וזהו האוהב אשר צוה לקנותו והוא כאהבת הרב לתלמיד והתלמיד לרב.

Note that the Rambam ends his comments by saying that type #3, namely שניהם כוונתם לדבר אחד והוא הטוב ... בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד is the האוהב אשר צוה לקנותו.

I think that it’s fair to say that he isn’t only referring to ONE specific good friend, but rather that ALL our important relationships should be based on a COMMON DENOMINATOR which unites all parties – reaching טוב-GOODNESS, or becoming a “good person”.

The concept of “goodness” is something that Aristotle espouses and positive psychologists today expound upon, as “flourishing”: A sense of joy and wellbeing that emanates from striving to live a moral and ethical life. This is exactly what Chazal constantly tell us to do in מצוות בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, and something that the נביאים constantly exhorted Kllal Yisroel to do. This is the essence of the mitzvah of והלכת בדרכיו ... מה הוא רחום וכו'.

Freudian psychologists would probably consider such behaviors “mature defense mechanisms”, such as altruism, sublimation, etc.

I think some commentators here may have inadvertently be making one of two mistakes:

1) The first mistake: Some commentators seem to assume that all the sources cited by Rabbi Eidensohn preclude the physical attraction of love (Rambam’s type #2 subcategory #1). Their understanding is that the sources mentioned demand that spouses pretty much despise each other from a physical standpoint. This is incorrect, as we see in Baba Kama 82.

עזרא תיקן ... שיהו רוכלין חזירין בעיירות, פרש"י: בשמים לנשים להתקשט בהם.

This halacha is brought in Shulcahn Aruch חו"מ ס' קנ"ו ס"ו. Why would Chazal want women to wear בשמים if we’re supposed to despise them? Still, the same S”A also tells us to avoid hedonistic desire (as R”E quoted from או"ח ס' רל"א).

Surely, the S”A doesn’t contradict himself. I believe the explanation lies in separating ENDS from MEANS. The S”A, warns us against hedonistic ENDS and simultaneously ENCOURAGES sensory MEANS (as necessary), towards reaching a higher level of love. This higher level is the Rambam’s type #3: Mutual striving towards GOODNESS.

2) The second mistake: Some might assume that where physical attraction is non-existent, the WHOLE of the relationship is a very weak one. After all, if physical attraction isn’t present, very often marriages end up being utilitarian partnerships & matters of convenience (along the lines of type #1 in the Rambam) that therefore offer very little that binds them together when better opportunities present themselves. Had the assumption been correct, the criticism would indeed be quite valid. However I believe that the assumption is based on ignorance concerning the existence of – and superior benefits of – type #3 of love that the Rambam mentions; אוהב מעלה. In practical terms, this is love formed through an overarching desire where BOTH parties benefit from striving TOGETHER towards a common goal of “goodness”.

These very worthy sources are exhorting us against seeing hedonistic love as an ENDS. They have no need to expound on the need to build a solid base of love based on mutual striving towards the “good life” of flourishing, because should be the basis of ALL relationships, from a Torah perspective. They never meant to leave a void in “love”, rather to warn against the corrosive and readily apparent dangers of hedonism.

Such an approach is also extremely pragmatic. 1) As we all know, hedonistic love ages quickly. In most cases, the lust of youth turns into the dirty laundry of middle age. 2) Love Types #1 & #2 are often "scarce commodities". Since each party has a "taking" goal, there is a real possibility nfor the balance to become or perceived as becoming, unfair. #3 is also a "giving" (agape) love, as the לשון הרמבם בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחדת.

If we heed Chazal’s words of wisdom. I believe that countless marriages and Parent-Child relationships would be much, much more better off. If only our culture didn’t habitually discount the Rambam’s קנה לך חבר!

PS: The Ramabam's category #2/2 is the best source so far that I've found for most of today's popular expressive-supportive therapy. As he mentions ימצא מנוחה גדולה, etc. Still, he mentions that it isn't enough. Besides the fact that trust isn't isn't easy to attain and מנוחה pales in comparison to reaching goodness, very often the therapist’s ulterior financial motives of type#1 are laid bare. But that’s another discussion…

Satanic Child Abuse Hysteria in the 1980s - Book Review

NY Times   From 1987 to 1990, in the longest criminal trial in American history, prosecutors tried to prove that Virginia McMartin, who owned a preschool in Manhattan Beach, Calif., and other school employees, including her daughter and grandson, had raped or abused 13 children, taken pornographic pictures of them and forced them to watch the mutilation of animals.[...]

“60 Minutes” and “20/20” ran segments, magazines ran cover stories, and the case fueled a national fear of day care centers — and Satanism and child abduction. (Remember the milk cartons?) Numerous preschools closed. In Chicago, a janitor at a child-care center was accused of boiling and eating a baby. In North Carolina, children said that teachers had tried to feed them to sharks. Elsewhere, children said they had been taken to graveyards to kill baby tigers or to dig up and stab corpses. Before the panic subsided, approximately 190 people nationwide were charged with the ritual abuse of children, often in day care settings. Eighty-three were convicted.

Yet, as Richard Beck writes in “We Believe the Children,” his intellectually nimble history of the satanic ritual abuse scare, or S.R.A. in the shorthand of the time, no “pornography, no blood, no semen, no weapons, no mutilated corpses, no sharks, and no satanic altars or robes were ever found.” The McMartin case resulted in no convictions. It began when a mother, who proved to be mentally ill, said that her 2-year-old son, who was having painful bowel movements, had been sodomized by Raymond Buckey, Ms. McMartin’s grandson, who worked at the school. The police sent a letter to families of 200 students and former students, asking if their children had been victimized. In the ensuing panic, hundreds of suggestible children were interrogated. Some offered stories that — it’s now widely agreed — were planted by well-meaning investigators. By the end of the trial, charges had been dropped against five of the seven original defendants, including Ms. McMartin.

Meanwhile, the social workers, therapists and law enforcement agents who worked on the McMartin case and others were consulted by colleagues throughout the country. In February 1985, Kenneth Lanning, an F.B.I. agent, held a four-day seminar titled “Day Care Center and Satanic Cult Sexual Exploitation of Children,” attended by police officers, lawyers, social workers and academics from across the country. One pamphlet told investigators to look for signs of cultic abuse including “candles” and “jewelry.” One handout listed 400 “occult organizations,” rather loosely defined: a collective of feminist astrologers in Minnesota made the list.

Why were so many police officials and parents willing, even eager, to believe that such abuse was widespread? Other authors have put forward theories. Lawrence Wright, in “Remembering Satan” (1994), focused on fundamentalist Christianity’s fear of a literal Satan stalking the earth. Elaine Showalter, in “Hystories” (1997), showed how the psychological establishment, and feminists within it, intrigued by trauma theory, so-called multiple personalities and a new belief in recovered memories, was primed to believe outlandish stories of abuse, especially from women. Believing the victim became nonnegotiable — with adult female patients, then with children and even toddlers. [..]

Feminists had been early advocates for abused children, but it wasn’t their primary focus. “In the 1970s feminists had talked much more about rape than about child abuse,” Mr. Beck writes. But by 1980 or so, legislators no longer wanted to hear about the role of race and class in sexual violence. “What legislators and pundits were still willing to hear, to the exclusion of almost everything else on the feminist agenda, was that the country’s children were at risk.” Mr. Beck believes that an unholy alliance between anti-pornography feminists, like Andrea Dworkin, and the Christian right fostered the overly fearful climate in which schoolchildren were lectured about “good touch” versus “bad touch,” and adults could be easily accused of the latter. [...]

Mr. Beck concludes with a bit of Freudian psychology of his own. “Recovered memory and the day care and ritual abuse hysteria,” he writes, “drove the social repression of two ideas. First, the nuclear family was dying. Second, people mostly did not want to save it.” Far easier to redirect our anxiety about changing mores toward Satan, or his minions on earth, than to rescind no-fault divorce laws or convince women to quit their jobs. The “middle-class nuclear family will not be restored to its former place, nor do most people want it to be,” he continues. “To imagine otherwise can only perpetuate this series of costly and destructive fantasies.” [...]

US blessing for British first Jewish priestesses

Jewish Chronicle Two women have become the first Britons to be formally ordained as Jewish priestesses.

Rachel Rose Reid, one of the country’s top storytellers, and Brighton-born Rabbi Sarah Bracha Gershuny, who now leads a Jewish Renewal community in Boulder, Colorado, are among this year’s graduates from the Kohenet (priestess) Institute in Connecticut, in the United States.

Rabbi Jill Hammer, co-founder of the institute in 2006, said that “with the ordination of Kohenet Rachel Rose Reid, Kohenet now has a base in the UK from which to grow, and we are excited to see what the future holds”.[...]

The institute was set up to train Jewish women as “facilitators of spiritual experience”.

It draws on stories of women in the Bible and Talmud, forgotten or suppressed traditions of women’s involvement in sacred rites and mystical ideas such as the Shechinah, the Presence of God, which the kabbalists portrayed as the feminine aspect of the divine.[...]

Police kill a white teen, and the silence raises questions

Washington Post     Many of us are just hearing about the police shooting that claimed the life of 19-year-old Zachary Hammond on July 26.

The news lands with that familiar, convulsive ache that the death of young people brings. That a year of police-involved killings has given us.

The teenager, on a first date, was stopped in the parking lot of a Seneca, S.C., Hardee’s during a drug bust, and the officer contends he fired in self-defense as Hammond tried to run him over. His 23-year-old date was charged with possession of 10 grams (.35 ounces) of marijuana. And it feels like a life gone over so much nothing.

Yet Hammond’s killing, under cloudy circumstances — a police report never mentions the fatal gunshots — has not sparked national protests. It has not pricked us the way Sandra Bland, Eric Garner, Walter Scott, Tamir Rice, John Crawford, Brandon Jones, Eric Harris and Freddie Gray did. The way the killing of Samuel DuBose most recently and under the most similar circumstances did. (DuBose was also behind the wheel; the Cincinnati officer who shot him alleged that DuBose was dragging him as he was taking off.)

Hammond’s family contends that the unequal outrage is because Hammond is white. [...]

Soul-Searching in Israel After Bias Attacks on Gays and Arabs

NY Times   On one edge of the Zion Square gathering, an Orthodox yeshiva student was in heated debate with a secular couple over the hierarchy of sin. On the other, young men wearing skullcaps rocked back and forth, reciting the evening prayer. In between, people sat cross-legged on the cobblestones amid an array of memorial candles and banners decrying violence, promoting love, demanding change.

The focal point was a black cloth with simple white chalk Hebrew letters spelling out “Ali Saad Dawabsheh” and “Shira Banki,” the Palestinian toddler burned to death in his West Bank home and the 16-year-old Jewish girl fatally stabbed at a gay pride march in Jerusalem. The back-to-back attacks a week ago, attributed to religious fanatics, set off a national outcry and reflection, with hundreds flocking here each night for a mixture of mourning and protest. [...]

This is a time of deep questioning across Israel, after two deaths that underscored both the endless conflict with the Palestinians and its own internal struggle to balance a rising religiosity with civil rights. Have government policies and rabbinical authorities inspired or at least allowed a radical fringe to reach new depths of depravity? Who interprets Jewish law and Jewish values for the Jewish state? How did it come to this? [...]

For days now, there has been an outpouring of outrage: Israel’s chief rabbis published a newspaper ad declaring, “Violence is not the way of our holy Torah.” Sheikhs and rabbis, as well as politicians from opposing camps, made joint pilgrimages to visit Ali’s badly burned mother and 4-year-old brother in the hospital. Security forces have also reinvigorated their pursuit of right-wing radicals.

There has also been a backlash. The leader of a group that harasses gays and Jewish-Arab couples was recorded declaring that “churches must be burned.” Posters honoring the man arrested after stabbing six people at the pride march — “We pray that all of God’s nation were as filled with awe as you” — appeared in ultra-Orthodox neighborhoods, where many consider homosexuality an affront to God. Death threats against the right-wing leaders who vowed vengeance against the arsonists have been posted on social media sites.

And there has been blame. Palestinians and leftist Israelis argue that Israel’s nearly half-century occupation of the West Bank and impunity for settler vandals inevitably led to Friday’s firebombing of the Dawabsheh home. Gay rights advocates cannot understand how the police failed to stop the man accused in the knife attacks, Yishai Schissel, who had recently been released from prison for a similar attack at the 2005 pride march and had declared his intention to repeat it. [...]

The Lost Key Documentary Film - The Universal Secret of Jewish Sexuality Revealed

The Daily Beast   A new documentary, featuring sex advice gleaned from the Torah and Kabbalah, turns out to be anti-gay, anti-women, and bizarrely contradictory.

Audiences watching The Lost Key will not likely be surprised to see a bearded, traditional Orthodox rabbi telling them that missionary-style with a man on top, a woman on the bottom, in near total darkness within the confines of marriage, is the “right” way to have sex.

But they may be surprised when the rabbi claims that this position will lead to a heightened, perhaps even holy, intimacy and that this and other lessons from the Torah can “usher in a new era of sexual relations,” as the press release (PDF) for The Lost Key boasts.

The documentary, which hits U.S. theaters on August 12, promises to reveal to audiences “how a sexual relationship can go beyond mere physical pleasure and become a spiritual experience where two become One.”

Drawing from the Torah and Kabbalah, a form of Jewish mysticism, The Lost Key sets out to prove that the lessons of traditional, Orthodox Judaism can lead to better sex by showing couples how to create a heightened sense of intimacy.

Oneness is the “highest form of physical intimacy,” director Ricardo Adler writes in his director’s statement.

Rabbi Manis Friedman, the author of Doesn’t Anyone Blush Anymore? Reclaiming Modesty, Intimacy, and Sexuality, serves as the leader on this journey to intimacy. [...]

The Lost Key bills itself as offering a “revolutionary way” for couples to improve their sense of connection. It is cocksure in its instructions, and it leaves little room for deviation. [...]

Why does Friedman think this style of relationship works above all others? “We’re talking about 5,000 years of history,” he says.

He and The Lost Key never acknowledge that those 5,000 years (longer, really) are filled with not only unhappy marriages, but physical and sexually abused women, a subjugated LGBT population, and a sexual culture of restriction and shame.

There is zero mention of same-sex relations at all in the entirety of The Lost Key, which is nothing short of shameful and absurd in 2015.

Not only is it factually lacking, it implies homosexual couples cannot achieve this highest intimacy. [...]

Whether it’s the existence of homosexuality or the value of sexual pleasure, the failure to acknowledge certain aspects of human sexuality detracts from The Lost Key and Rabbi Friedman’s messages.

That’s a shame because there are certainly some valuable insights contained in The Lost Key.

Perhaps the most compelling is the argument that our notion of romantic love is too flimsy to sustain a long-term relationship.[...]

I never thought I’d connect the words of Rabbi Freidman to Amy Schumer, but it just shows that The Lost Key does offer lessons that can be attractive and useful for those of us navigating the modern dating world.

They are also lessons that can apply to many types of relationships: gay, straight, open, ring or no ring. It’s a shame that so many of these people are effectively turned away before they can glean this insight.[...]