Sunday, January 13, 2013

Rav Hirsch equates Rambam & Mendelson - what is authentic Judaism?


While there are some of my readers who would exclude Zohar from authentic Judaism - we find that Rav S. R. H. rejected the hashkofa of the Rambam by equating it to Mendelson [see 18th letter]. The Mussar movment was also attacked as being heavily influenced by the goyim. Chassidus was also strongly attacked as being an alien movment. In contrast we see that there are movements which have  have not been accepted such as the Korach, Saducees, Christianity, Karaites and Shabsai Tzvi.

[As a side point - Rabbi Moshe Eisenman of Ner Yisroel told me that the Chazon Ish said that when printing a Hebrew edition of the 19 Letters - this equation of Rambam and Mendelson should be omitted.]

This raises the obvious question - what is the definition of authentic Judaism? Is it more that an approach that has withstood strong criticism and shown that it is a productive force for the Jewish community. Such is the thesis of R' Avraham Korman in his "Movements and Sects within Judaism"


תשע־עשרה איגרות על היהדות
מאת
הרב ד"ר שמשון רפאל הירש
(איגרת יח) כל עצמותו של ישראל מיוסדת על התורה. היא בסיסו, היא תכליתו ולשד־החיים הנוזל בעורקיו. אם הבל בריא מבחינה זו׳שוב אי־אפשר שתדבק מחלה בישראל. אך אם חדרה המחלה כאן, — לא יוכל ישראל להיות בריא ואיתן לעולם. לסיכך אין לך ליקוי של צורה בישראל, שאין מקורו בחטא מבחינת הבנת התורה, או שלמצער נתקיים ליקוי זה לאורך ימים מחמת אותו חטא. חכמינו ז״ל, שהעמיקו לראות בתוך הדברים, מצאו כבר אב־טעם לשואה הלאומית הראשונה בכך, ״שלא ברכו בתורה תחילה״ 1, כלומר, שעסקו בתורה לא מתוך כוונה לקיים אותה, היינו לא מתוך התאמתה לחיים ולמענם? פרחו החיים מתוך דעת התורה ? ואם כן, שוב לא יכלה דעת התורה לחדור לתוך החיים, להאיר את הלבבות ולחממם באמת. ואם מבקש אתה את מקורה של המחלה שבימינו, — שוב לא תמצאהו בשום מקום אחר אלא בכך. מתחילה לא נקבע מדע ישראל בכתב אלא ביסודותיו העיקרייםתורה שבכתב; ואילו קיום התורה לפרטיה, ועל הכל, הרוח, שהוא עצם החיים, צריך להתקיים רק בדיבור החיתורה־שבעל־פה. בצוק העתים והגלות עלתה הסכנה של אבדן המדע: אז חיברו את המשנה בספר, והניחו את הרוח בשביל השקלא־וטריא שבע״פ. אך מצוקת הזמנים דרשה עוד יותר, ואז העלו על הכתב את רוח המשנה, אבל רק בביטויו המעשי, בחיבור הגמרא; ואילו את רוח הגמרא הניחו בשביל הדיוק שבעל־פה. אך פגעי הזמנים דרשו עוד יותר ואז העלו את רוח התנ״ך והגמרא בכתב בחלק ה״אגדות״; אבל גם כאן הסתפקו רק ברמזים, למען תתקיים החדירה העצמית לתוך האגדות ותסייע לגלות את הרוח הנמסר מדור לדור בלימוד שבעל־פה. לתוך שתי ישיבות נמלטו ונתבצרו התורה והרוח; אבל עד־מהרה נתעוררו תשוקות ותעיות וחתרו תחת קיומן׳ עד שהחריבו אותן; הלכה התורה בגולה׳אותיות הכתב והקיום של המצוות למעשה ניצולו, — ואילו הרוח, פרט לאות, זו ששימשה לה מסווה וסמל, — אותה רוח פרחה. מתוך האותיות ומסווה הסמל עלינו לגלות את הרוח, נוסף על אותו חלק ממנה, שכבר ניצול ונמסר לידי יחידים? וכאן אמנם הגיעו לידי הצטיינות יחידים מבין חכמינו, אבל לא על כולם שרתה הרוח. בבתי־ספר של לא־יהודים נשתלמה רוח הנוער של ישראל השתלמות עצמאית, פילוסופית. היו שואבים חכמת יוון מתור בארות ערב. כמשימה העליונה ביותר קנו לעצמם השתלמות עצמאית בהכרת האמת. כיוון      שנתעורר רוחם, מיד הרגישו בכך סתירה אל היהדות שאת רוחה לא הכירו ולא ידעו: בהשקפתם על החיים מצאו סתירה אל אותה השקסת־חיים, השזאסת ראשית־כל למעשה, לפעולות, ואילו במהות ההכרה אין היא רואה אלא אמצעי לפעולה זו. והנה הקימה העת ההיא איש בעל רוח כביר׳ אשר התחנך ביהדות בלתי־מובנה ובחכמת ערב גם יחד, — והוא שצריד היה ליישב את הסתירה שגתזעותה בו עצמו, והדרד שבה ביצע את ישוב הסתירה והביע אותו. היה למורה־ דרד לכל הנבוכים העומדים באותה מלחמת־הדעות. איש נעלה זה, שלו, ורק לו, אנו חייבים תודה על הצלת היהדות המעשית עד לימינו אנו, דווקא הוא בדרכו שלו, ומתוד שמצד שני הוא רק יישב את הסתירה על־ידי פשרה׳ וכיצד ביצע זאת, — ולא פיתח את היהדות מתוך נפשו פיתוח־של־יצירה _ דווקא הוא שהוליד כל הטוב והרע כאחד. הכיוון הרוחני המיוחד שלו היה ערבי־יווני, וכד היתה גם השגתו על החיים. מן החוץ חדר לתוך היהדות והביא בידו השקפות כאלו, שמצא אותן קיימות במקום אחרובהן ביצע את הפשרה. גם לדידיה התכלית הנעלה ביותר היא השתלמות עצמית על־ידי הכרת האמת; ואילו החלק המעשי אינו אלא טפל לה. הברת ה׳׳ תכלית היא, ולא אמצעי; ומכאן העיונים על מהות דדונמצא כי היהדות כפופה ביסודה לתוצאותיה של אותה חקירה עיונית בתור עיקרי הידיעה או האמונה. המצוותאין הן יידעתו אלא גורמים מדריכיםוגורמים שיש בהם צוררלקראת ההכרה ותריס מפני טעות, — במקצת תריס רק מפני טעויות חלקיות, שאינן קיימות אלא קיום זמני בדעות האליליות. כד נעשו המשפטים וכן המצוות לכללי־חכמה! החוקים נעשו לתקנות הבריאות, שמעוררות רגשות ומשמשות מגן מפני תעתועים ארעיים: הדעות נעשו קצתן הכנות לעיונים ולתכליות אחרות; וכל אלה אינם מיוסדים על מהותם הנוכחית של הענינים, אינם נובעים מתור תביעותיהם הנצחיות, שהם תובעים ממני, מתור יעודי הנצחי שלי; כל אותם הדברים אינם מהיוים הנצחת הרעיון על־ידי הסמלועם זה אין הם מונחים ביסודה של כלליות המצוות. והוא. העורך הגדול. שערך בשיטה ובסדר את ההלכות המעשיות של התלמוד, נתן לנו בחלק האחרון של חיבורו הפילוסופי השקפות־על־המצוות, להיותן הרוח המפעם של אותן הלכות, שבחלקן הגדול שוללות הן אותן התוצאות המעשיות כטעמן של המצוות, ואינן עומדות בפני הביקורת, אינן מפיצות אור עליהןואש כן, שוב אי־אפשר להן למצוות ללוות את האדם בדרר המעשה, במדע ובחיים. אותן השקפות הן שנשארו לנחלה עד היום הזה, ביחוד בידי המבקשים בכלל את טעמי המצוותאד ההלכות הנוהגות בחיי המעשה הרי הן מחוץ לכל זיקה לאותן השקפות מן ההכרח, איפוא, שתהיינה נטולות־רוח ואפילו תהיינה בזויות בעיני האנשים. תחת להתיצב בתור היהדות ולשאול את עצמו: כיוון שהיהדות דורשת מאתנו   חובות כאלו, מה צריכה להיות השקפתה על יעודו של האדם ? רתחת לתפוס תחילה כל דרישה בכללותה, לפי התנ״ד והש״ס, ואחר־כך להעמיד לעצמו את השאלה: מה׳ איפוא, יכולה להיות מהותה, טעמה של אותה דרישה ן הרי באו יתפסו לעצמם גקודותיהשקפה אשר מחוץ ליהדות ומשכו את זו אל עצמם: יצרו להם מראש השקפות על מהותן המשוערת של המצוות, בלא לתת את הדעת על גלויה הממשי של המצוה לכל חלקיה. והתוצאה מכד מה היתד. ? הנה ר״שקפות אלו חוללו בחיים את התופעה הטבעית, שאנשים, שסבורים היו, כי בנו לעצמם את מלוא ההכרה, דימו בלבם, כי שוב אין הם נזקקים לקיום המצוות, שהרי אין בהם אלא משום הדרכה בלבד, ובמידה פחותה יותר נזקקים הם לתורתן של המצוות הללו, שנשארו בעיניהם נטולות רוח, — כיוון שכ ך נעשו האנשים, שהרבו להעמיק בהבנת היהדות, לאויביה של אותה רוח פילוסופית,׳הבאים אחריהם נעשו לאויבי הרוח בכלל, ולשונאי הפילוסופיה בפרט, — והשתמשו בכמה מאמרי חז״ל -°, שטעו בהבנתם, כדי לשלול כל השגה רוחנית בתלמוד; נוסף לכד לא הבחינו גם בין השאלה: ״מה נאמר כאן ?״ לבין השאלה: ״מפני מה נאמר זה ?״ ואפילו את חלק העדות לא הוציאו מכלל נידוי והרחקת הרוח! והרי ה״עדות״, לפי כל מהותן, אין תפקידן אלא להוליד את הרוה; כד כשם גם לאחר־מכץ על יסוד מאמר(בסנהדרין כד׳ א; בתוספות דיבור המתחיל בלולה), שהובן בטעותאסרולחלרטיןאפילו את לימוד התנ״ך טעות זו, — כאילו צפוה חכמים בנבואה והזהירו מפניה במפורש (מם׳ סופרים טו הלכה לט). ובכן, בשעה שהלחץ והרדיפות מנעו בכלל הסתכלות ערנית בעולם ובחיים, ועם זה הוצאו מן התלמוד כמעט כל פסקי ההלכה הנוגעים לחיי המעשה, אז אנוס היה הרוחוהרי הוא אמר להיות עומד ברשות עצמו לתעות מן הדרד ולמצוא לו עסק בפלפולים חריפים. רק מעטים עמדו במרוצת כל הזמן ההוא בחקירות הרוח בתחומה של היהדות הצרופה ובנו את בנין הרוח שלה מתוד עצמה. בין אלה מזהיר אורם של בעל ״הכוזרי״ ושל בן־נחמן. וקודם כל באשכנז, אשר ימי הלחץ והרדיפות דיכאו בה גם בלא זה כל התרוממות חפשית יותר של הרוח, שלט אותו מצב של יהדות בלתי־מובנהאד השקפת ו.יםוד הכללית: ה , אל יחיד־ומיוחד והתורה גילוי רצונו וקיום התורה ביראת ה׳ באהבת ה׳ ובבטחון בה׳השקפה זו נתקימה בכל מקום בעצם תקפד* — ולמען התורה הקריבו בשמחה ובמסירות נפש למופת את חייהם על כל נכסיהם  ועל כל ששונם. והנה תופיע באותו דור מקצוע־לימוד, אשר אני כלאיבקי בי איני מעיז לדון עליו, אך אם מבין אני כראוי את שסבור אני להבין, הרי הוא כלי מחזיק ברכה לעצם אותה הרוח של התנ״ך והש״ס: אלא שאחר־כר הבינו גם בו הבנה מוטעית ומצערת: דבר שהוא תנועה עולמית והתפתחות מתקדמת. הובן כמנגנון קבוע ועומד; ודבר שהוא חזיון פנימי, הובן כעולמות־דמיון חיציניים. משיצא אותו מקצוע־לימוד לאור העולם, פנו הלבבות אם אל אותה ההתפתחות החיצונית של חריפות הפלפול בתלמוד, או אל אותו לימוד המעורר גם את הרגש. ואילו השיגו אותו לימוד בעצם טהרתו, אפשר שהיה הרוח מחדיר גם לתוך היהדות המעשית׳, א ך כיוון שהובן הבנה מוטעית, — נהפכה היהדות המעשית בתור אותו לימוד לפעולה של השפעה על עולמות תיאוסופיים ודמיוניים או לאמצעי של התגוננות מפניהם. מעט־מעט הגיע לידי העש חלקו של ספר שנועד מעיקרו למלומדים בלבד, כדי לחזור על־פיו על תלמודם, חיבור שניתנו בו המסקנות האחרונות של התלמוד בדרך ברורה הלכה למעשה: בעיקרו הר* הוא תמצית׳ אם אמנם בשינוי סדר, מחיבורו השיטתי של הרמב׳׳ם. ודווקא על־ידי כד נעשה כלי נאמן כדי לקיים בידנו את היהדות המעשית בעתותי הלחץ הגדול ביותר של הגלות. אולם לרוע מזלנו לא הגיע לידי האנשים אלא כמעט חלק אחד בלבד מאותו חיבור, הכולל, רק את הפרקים על העדות והעבודה׳ עבודת ה׳ והלכות החגים? שאר המצוות מבוארות ביתר החלקים, והללו מיועדים אף הם, בהתאם למטרת החיבור׳ ללמדנים, ולא לעם. אז נוצרה מעט־מעט גם פה גש שם ההשקפה העלובה, שלפיה כל עצמותה של היהדות אינה אלא תפילות לחגיגת חגים ? — אבל את החיים לא הכירו. והנה, אם תקבץ עוד את ההשפעות השונות הללו, הרי תוכל לבאר לעצמד את תופעת היהדות לפני שמונים שנה ב ע ר ך וגם תבין את כל שבא בעקבותיהן לאחר־מכן. שהרי עתה׳ מכיוץ שעול השיעבוד מבחוץ התחיל מתרופף קצת והרוח הרגיש חירות גדולה יותר לתנועתו, הופיעה שוב אישיות נעלה ומצויינת, אישיות מכובדת מאד, שאף היא כיוונה בשם השפעתה את ההתפתחות עד היום הזה. איש זה עצמואף הוא לא שאב את התפתחות רוחו ממקור היהדות, אלא גדולתו בעיקר במקצועות הפילוסופיים של המיטאפיזיקה והאסתיטיקה, ביאר את התנ״ד בדרר פילוסופית־אםתיטית בלבד. לא בנה את היהדות בחזקת מדע מתור עצמה. אלא הגן עליה בלבד מפני בורות פוליטית וטענותיהם של נוצרים אדוקים. עם־זה היה מבחינה אישית יהודי דתי למעשה ועל־ידי כד הראה לאחיו ולעולם, כי אפשר להיות יהודי אדוק־בדתו ועם־ זה להתנוסס בכבוד רב כאפלטון אשכנזי י. תיבה זו: ״עם־זה״ היא שהכריעה.  הבאים אחריו הסתפקו בפיתוח ביאור התנ״ך בדרך פילולוגית־אסתיטית, בלימוד ה״מורה״ ועם־זה לשקוד על לימודים הומאניסטיים ולהפיץ אותם ז אד היהדות, תנ״ד וש״ס כמדע. עמדה בהזנחתה התמידה. אכן, אף השקידה בלימוד התנ״ך לא יכלה להביא אל היהדות, משום שבעצם לא טיפלו בו כבתורה לשם השגה נכונה, אלא כבשירה יפה בשביל הדמיון. והנה. מתוד שהוזנח לימוד התלמוד, מתור שלא הובנה היהדות המעשית מן ההכרח היד* שאותה ההשקפה, שקודם־לכן נפסקה במהלכה ואילו עכשיו נשתחררה לחלוטין, תביא לידי קיצוניות גמורה, לידי ביטול היהדות כולה. אם נכונה אותה השקפת ד״היים, הקובעת את יעודו הנעלה ביותר של האדם בהכרת האמתומי יאמר להטיל ספק בדבר, אם הרמב״ם הוא שקבעו! — הרי נכונות, קודם־כל, אותן ההשקפות על דרישות התורה, — ומי יכול להטיל ספק בהן, שהרי הרמב״ם, זה התלמודי הגדול, והוא גופו יהודי מעשי, יסדן; — אם נכונות הןהרי׳ איפוא, באמת אין התלמוד מרובה־הכרכים אלא פלפולים חריפים ושנונים של מה־בכד; הרי אין באמת היהדות המעשית אלא עינויים ללא כל טעם. ומי אינו כםכים ל כר! הנה, לדוגמא, איסור מלאכה בשבת׳ומי יוכל להטיל ספק בכד, מאחר ששני מאורות ושניהם שמם היה משה, הבינו כד את הדבר, והרי יום הראשון הנוצרי זה משמעותו, — אם אין ענינו אלא מנוחה מעמל ימי המעשה, שביתת הגוף, למען יוכל גם הרוח לפעול פעולתו, — מי לא יראה׳ שאין כאן אלא דקדוקי־עניות וסדיקת־שערות, כדי לבוא ולמלא מסכת שלמה ולחקור, אילו מלאכות אסורות; — ומה מוזר הדבר ש״כתיבת שתי אותיות״והרי אפשר שיש כאן משום עיסוק רוחני לחטא־מות תחשב 5 וכנגד זה באים ומקילים קצת בכמה מלאכות, שיש בהן משוס יגיעת־הגוף הגדולה ביותר, משום קלקול! ומה גם, שבאים ומטילים איסור על התרנגולות להטיל ביצים! או, נקח דוגמא מתור שטח אחר: אם ענין דקרבת קרבנות לא היה מעיקרו, אולי, אלא הקרבת קנינו של אדם, כדי להביר ולהודות, שבא אותו קנין מיד ה׳; וביחוד, אם חלקים בודדים מעבודה זו לא באו אלא כללית.  כניגוד בלבד למנהגי הקרבנות של עכו״ם, שהיו מקובלים בזמנם. — האם אין זו אוולת לחבר שלוש או ארבע מסכתות מלאות חקירות על סדר הקרבה זו, אילו חלקים יש להקריב, בידי מי ומתי ? הלא תראו, כי אין כל אלה אלא מעשי כמרים ממיתי־הרוח! לכןאבל הן צריכים היו לשאול את עצמם רק פעם אחת את השאלה: האם משה בן מימון. או משה בן מנחם הם באמת משה בן עמרם? האין אמנם בסתירה זו בין ההשקפה לבין המציאות של המצווה משום הוכחה, כי אין זו ההשקפה הנכונה׳ כי אין היא מיוסדת על מושג כלליותן של המצוות, אלא פרי דמיונם היאאםופת־חוץ? וכי אין ה״מורה״ בעצמו אומר בנידון זר* כי לשם דיונו על המצוות שם לו רק את התורה שבכתב לנקודת מוצאו? — והרי לגבי מעשה־המצוות הוא עצמו היה מבסל אותה נקודת־מוצא כבלתי־נבונהואם כן, איפוא, אין יסודה אלא בדמיון־שואהאם לא אמר הוא עצמו, כי אמנם בדיונו על המצוות התעלם מאותם היעודים החלקיים שלהן ? והרי רק אם הללו מקובצים יחד מהורם הם את המושג הכללי של המצווה, והם־ הם יסוד עיקרי של התורה (מורה נבוכים ג- כו, מא). רעיון חייב אתה למצוא בכל המצוותוקודם־כל באותן המצוות שמעידות על עצמן שבאו לשם חינוך, — וודאי שניתן לגלות את רוחן; הרי הן עצמן נקראות ״עדות״׳ ״זכרוך׳ ״אות״,— מה׳ אם ננסה לעשות כן ? אם נשיג אותן פעם כעדות- כזכרון׳ כאות ? — לכך לא הגיעו. ורבים אף לא רצו להגיע לכדכי ממערב חדרה רוח. שלעגה לכל קודש ומצאה סיפוק, אם עלה בידה להראות את המגוחר שבו: עם זו באה גם השאיפה לספק את תאוות החושים, •ו היתדשמחה על שיש בידה להיפטר במחיר זול כזה מן ההגבלות המכבידות; וכר׳ איפוא, באו והרסו, למען יהיה הכל חלק וישר    והנה היום, לאחר שכבר פגה ונתנדפה אותה רוח מבחינה אחת ן היום, לאחר  ששני דורות ניצבים זה למול זה —: הדור האחד שירש את היהדות הבלתי־  מובנה כ״מצות אנשים מלומדה״, נטולת־הרוח, ונשאה בידו כחנוט קדוש, שלא  יעורר חלילה את הרוח? — הדור האחר, קצת אש־קודש לוהטת בלבו למען  טובת היהודים, אך היהדות אינה בעיניו אלא חזיון בלא ת ח מתקופה שכבר מזמן  נסתם עליה הגולל, — דור שמבקש את הרוח ואינו מוצא אותה, — ואם כי אדיר  שאיפתו לטובה, הרי צפויה לו הסכנה שיהא עוזר ליהודים ובדרכו לעזרה וו יהא  מבתר את העצב האחרון של היהדותמחוסר ידיעה! ועתה, שעה שניגודים  אלה מתקרבים זה אל זה באלפי גונים, מוכיחים הם אמנם בכד, כי שניהם טעות  בידם׳עתה, אי דרד הישע? כלום נסתפק בשביל אותה תשועת ישראל,  שניסד על רקע זה של פירוד הדעות את בתי־הםפר שלנו, שנתקן תיקונים  בעבודת אלהים ? חסרה כאן הרוח, וחסר יםוד־החיים הפנימי, האחדולעולם  אין יוצרים את זה בצחצוח המסגרת החיצונית.    

Saturday, January 12, 2013

Rav Ratzbi: Are the Yemenite deniers of Zohar - heretics?


Bystander Effect: Failure of crime witnesses to intervene

What would you do if you saw a child being raped in a mikveh? What if you heard one of your child's friends was being abused by his parents? What if you saw money being stolen from a pushka? Would you intervene and try and stop the crime?


Time Magazine   As the trial of two high school football players accused of the rape approaches, it’s hard not to wonder about those who simply watched. Why didn’t anyone try to stop the assault, even by anonymously dialing 911?  Why did the bystanders apparently egg on the bullying that escalated into rape, seeing the behavior as something to broadcast rather than conceal? And, perhaps more important, how can the inertia of inaction be broken?

Unfortunately, bystander inaction is so common that it has been an active area of social-psychology research since 1964, when Kitty Genovese, a 28-year-old New York woman, was stabbed to death on the street in front of witnesses who failed to get help. The original version of the story — that 38 people saw the crime and did nothing — was later found to be inaccurate, with more people calling the police than was initially reported. But cases like Steubenville incident illustrate that bystander inaction persists, especially among teens and young adults. Research now suggests, however, that mobilizing witnesses is not only possible but could be an effective way to prevent these types of crimes from occurring or escalating.

Hundreds of colleges now offer programs to encourage intervention. “It’s just emerging,” says Sarah McMahon, associate director of the Center on Violence Against Women and Children at Rutgers University, of these efforts. “There are a number of programs now around the country, and the idea is very appealing. So far, the evaluations show that the programs do have a really positive effect both on willingness to step in and on actual behaviors.”

The interventions are based on research that suggests that the strongest enabling factor in sexual violence is the idea that such behavior is covertly condoned. “We know that people — especially adolescents — listen to peers,” says McMahon. “If their peers are expressing disapproval of the behavior, that’s really powerful, and that’s a key ingredient in how to ultimately prevent these crimes from happening, more than any other techniques that have been tried.”

In fact, studies show that teens’ beliefs about other people’s perspectives on the acceptability of bullying and sexual assault have a greater influence on their behavior than their own personal views. “Especially with men and boys, their willingness to intervene is based on whether or not they think their male peers would approve. That is the strongest factor, more so than their own attitudes,” McMahon says.

Friday, January 11, 2013

Death penalty for sexual crimes - based on chazaka (presumption)

Contrary to common belief - halacha prescribes punishment - even capital punishment based on circumstantial evidence and presumption (chazaka). Even strong rumors are enough to give punishment

Kiddushin (80a): This was taught only in respect of Sanctities of the border, but not in respect of genealogy. But R. Johanan maintained: Even in respect of genealogy. Now, R. Johanan is in accord with his view [elsewhere]. For R. Hiyya b. Abba said in R. Johanan's name: We flagellate on the strength of presumption, we stone and burn on the strength of presumption, but we do not burn terumah on the strength of presumption. We flagellate on the strength of presumption, as Rab Judah. For Rab Judah said: If a woman was presumed a niddah by her neighbours, her husband is flagellated on her account as a niddah. We stone and burn on the strength of presumption, as Rabbah son of R. Huna. For Rabbah son of R. Huna said: If a man, woman, boy and girl lived in a house [together], they are stoned and burnt on each other's account.6 R. Simeon b. Pazzi said in R. Joshua b. Levi's name on Bar Kappara's authority: It once happened that a woman came to Jerusalem carrying an infant on her back; she brought him up and he had intercourse with her, whereupon they were brought before Beth din and stoned. Not because he was definitely her son, but because he clung to her.


שולחן ערוך (אבן העזר יט:א): מי שהוחזק בשאר בשר, דנין על פי חזקה זו אף על פי שאין שם ראיה ברורה שזה קרוב, ומלקין וחונקין וסוקלין על חזקה זו.

 Aruch HaShulchan (C.M. 2:1): Even though the Jewish court does not judge cases involving capital punishment or flogging or fines outside of Israel – but if the beis din sees that the times require it - because there is a breakdown in law and order – then it is permitted. Everything depends on the judgment of how serious the problem is. Not only can the court judge these cases when there is community lawlessness but even when a single individual sins it is permitted to punish him if they think it is necessary - as long as they do it for pure motivation. This ability to judge these cases in emergency situations is even when there are not valid witnesses but only a reasonable basis that it is true and constant rumors are heard when there are no enemies who would create them

(Rambam (Hilchos Sanhedrin 24:5): A beis din – in all places and for all times  - has the power to flog a person about whom there are rumors of bad behavior and the people and complaining that he has transgressed prohibited sexual relations. This is only when the rumors are unceasing as we have explained and also that he doesn’t have any known enemies who would slander him. ….  

Yam shel Shlomo (Yevamos 10:20):… Similarly the beis din has the right to flog a person who has a bad reputation and there are constant rumors that he is involved in improper sexual relations. However this is only when he doesn’t have enemies that would spread lies about him

Kiddushin (81a): Rav said that we flog a person because of an evil rumor about him

Meiri(Kiddushin 81a): All those who act with inappropriate frivolity until people are constantly complaining about him that he is a sinner is to be flogged based on his activity which leads people to give him a bad reputation – even though no one has given formal testimony that he has sinned… Whoever acts in a way that causes rumors that he is a sinner has violated a negative commandment from Tradition.
 

Metzitza: Injunction against parental consent denied

Wall Street Journal  A judge has ruled that New York City health officials can move forward with a new regulation requiring written parental consent for a form of circumcision that involves oral suction.

In October, a group of ultra-Orthodox rabbis sued the city in an attempt to block officials from enforcing the new regulation. They claimed the city exaggerated the danger and infringed on their religious freedom.

Police report: BBC legend Savile - a prolific pedophile

NYTimes   British police and the country’s leading children’s charity were preparing on Friday to publish comprehensive details of the sexual abuse scandal involving former television host Jimmy Savile that has convulsed the nation’s public broadcaster, drawn in a mounting tally of suspects and raised questions about the protection of children from predators. [...]

The Guardian newspaper said on Friday that the report to be published by Scotland Yard and the National Society for the Prevention of Cruelty to Children would accuse Mr. Savile of abusing children as young as 10. The institutions where abuse took place included a hospice for the dying, several hospitals and prisons and BBC premises, British news reports said. [...]

A report commissioned by the BBC concluded last month that lax leadership hampered by “rigid management chains” left the corporation “completely incapable” of dealing with the crisis.