Friday, December 18, 2015

Is There Any Valid Reason For The Posek In Our Case To Rely Entirely On What He Was Told?

Guest Post by Ploni

I believe that there are several solid reasons why in our case there is absolutely no צד whatsoever to allow a Posek to rely on what he was told. My hope is that this comment will be מעורר Talmidei Chachomim to be מעיין בדין זה עד שיצא לאורה. At the end of the comment, please see several מקורות on which this comment is based

לפענ"ד the whole question of being able to rely on what a שואל relates to a Posek without fact checking would ע"פ דינא דשו"ע not apply here for several reasons:

1) The נידון here is at the very least one of דיני ממונות (assuming RMF's comparison to מקח טעות). The possible exclusion from due diligence is only by איסורים. This would mandate that the Psak should be בפני בעל דין, meaning AF.

2) The נידון here is a question of being פוגם בכבודו ובכבוד אבותיו of AF. The possible exclusion from due diligence even by איסורים is only when nobody's כבוד is נפגם. This would also mandate that the Psak should be בפני בעל דין, meaning AF.

3) the נידון here is one of a דין מרומה - There were and remain now many "red flags" about the involvement of certain people, the fact that the diagnosis wasn't brought up earlier, contradictions to TE's testimony and diary notes, etc. The possible exclusion from due diligence even by איסורים like עגונה is only when there is no חשש דין מרומה. This also mandates that the Psak should be בפני בעל דין, meaning AF. Additionally, this would mandate דרישה וחקירה, and according to many (and perhaps most) Poskim "pleading the fifth" or saying "I don't know" (which is happening בנידון דידן) would of itself be a reason לבטל הדין.

4) Furthermore, if we take the stance of those Rabbonim who believe that the הפקעת קידושין is in error, but that AF nevertheless has a חיוב לגרש (like the YU Rabbonim and Roshei Yeshivos and many in Silver Spring), there seems to be a fourth issue here: the נידון here is one of לאסור אשה לבעלה, since by virtue of this Psak TE is now אסורה לבעלה. The possible exclusion from due diligence even by איסורים is only where there is no question לאוסרה על בעלה, which according to most Poskim would require both בפני בעל דין and also דרישה וחקירה, as mention in paragraph. #3.

The aforementioned is לפענ"ד in large measure the result of a single but terrible mistake arising from a mistaken belief in the VALIDITY of psychological diagnosis.

Everyone here agrees that the linchpin of נידון דידן depends on a DSM diagnosis, and the defense of the מתירים is (as RNG said) the belief that the psychologist's report is exactly like any matter where medical professionals have נאמנות. Under this assumption, psychology is like other areas of medicine, where certain illnesses can be diagnosed without ever meeting the patient. Had this belief been correct, many of the aforementioned problems might possibly not have applied.

It has, however, become abundantly clear from the very most authoritative sources in psychology, including from the architect of the DSM themselves, that forensic evaluations are extremely subjective and therefore require a whole slew of safeguards in order to be acceptable. THERE ARE ABSOLUTELY NO DISSENTERS TO THIS FACT IN THE UPPER ECHELONS OF THE FIELD , although clinicians vey often ignore it. See, for example the posts at:

Especially enlightening is the four published papers (links at the "secular evaluations post) regarding the six most important question in psychology, in which TWENTY FIVE of the top experts in the field participated, and not a single one attempted to equate psychology to objective medicine.

Therefore, ANY possible היתר to continue without קבלת עדות לפני הבעל דין and without דרישה וחקירה are extremely questionable, to say the least.
מקורות - כמובן רק מעט מזעיר ....
א) בדין קבלת עדות בדיני ממונות שלא בפני בע"ד, ע' חו"מ ס' כ"ח סט"ו, שאם קבלו אין דנים על פיו לדעת הב"י בשם רבי מנחם וכן הוא במהרש"ל, אמנם לדעת ר"י ומרדכי כשר בדיעבד. ולפי הכרעת המהרא"י דוקא בגבר אלם שא"א בענין אחר מקבלין, ופשוט שטעם זה אין שייך כאן בנד"ד. (וודאי יהי' כאלו שירצו לתרץ מטעם מש"כ ברמ"א שבקטטות ומריבות מותר כדי להשקיט המריבה, אבל כבר דן בזה המהרש"ל בנידון הדומה לשלנו שעושים ההיפוך ומרבים מחלוקות, ובין כך אין היתר לפגום בכבוד אדם משום זה כמבואר לקמן, ואכמ"ל).
ב) לענין פגם בכבודו ובכבוד אבותיו ע' בשו"ת המהרש"ל סי"א בנידון הדומה הרבה לשלנו ר"ל שכ' המהרש"ל שגביית עדות לפסול איש מחזקת כשרותו ופוגם בכבודו וכבוד אבותיו .. פשיטא ופשיטא שאף בדיעבד אינו כשר והעדים והבית דין עברו משום לא תשא שמע שוא וכו

ע' מש"כ בשו"ת המהרש"ל סי"א במעשה שהי' שם הדומה קצת לנידון דידן שבי"ד גבו עדות שלא בפני בעל דין "להורידו מחזקת כשרות בעידי כיעור", וז"ל:
אבל גביית עדות לפסול איש מחזקת כשרותו לפגום בכבודו וכבוד אבותיו ... פשיטא ופשיטא שאף בדיעבד אינו כשר והעדים והבית דין עברו משום לא תשא שמע שוא וקרינן בי' לא תשיא וראוים להשליך לכלבים כדאיתא במסכת שבועות והסמ"ג הביאו (הגמ' בשבועות לא מנין לדיין שלא ישמע דברי בעל דין (חבירו) קודם שיבא בעל דין חבירו ת''ל מדבר שקר תרחק מנין לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו ת''ל מדבר שקר תרחק רב כהנא מתני {שמות כ-ז} מלא תשא לא תשיא): וראה נא ראה עד כמה חשו עמודי עולם על כגון דא

ג) לגבי דין מרומה ומקום שיש לחוש לערמה, הנה אפי' לענין להתיר עגונה מבואר באהע"ז סי"ז סכ"א ברמ"א בשם רי"ו שצריך דרישה וחקירה , ולענין דיני ממונות מבואר בחו"מ ס"ל ס"א וגם בס'' ט"ו ס"ג, ולאסור אשה על בעלה מבואר באהע"ז סי"א ס"ד.
ולגבי גדר דרישה וחקירה, עמש"כ ברמ"א סט"ו ס"ג בשם ריב"ש דאף דדין מרומה צריך דו"ח כדיני נפשות אינו ממש כדיני נפשות, שאם אמר אחד "איני יודע" מכ"מ אין הדין בטל , אבל בפתחי תשובה אהע"ז סק"צ הביא מהר"ב אשכנזי בשם כמה וכמה ראשונים, דהיינו רמב"ם, רמ"ה, ר"י, ור"ן שדין מרומה הוא ממש כדיני נפשות ואם אמר אחד איני יודע הדין בטל, ומצטט שם לדברי הש"ך בחו"מ ס' ל"ג סקט"ז שמסביר שהיות שכל הטעם שלא בעי דו"ח הוא מטעם כדי שלא תנעול דלת, ממילא במקום שיש חשש דין מרומה אוקמוה שוב אדאורייתא, וצריך עדות שיכול להזימו וממילא אם אמר איני יודע כל הדין בטל.
ובכלל יש לע' שאפי' בדיני ממונות הרי הטעם שביטלו חז"ל דין דרישה וחקירה רק כדי שלא תנעול דלת לפני לוים, וכ"כ הסמ"ע בס"ל סק"א זה דוקא בדיני ממונות השכיחים אבל לדון בחבלות דלא שכיחי ולית בהו חסרון כיס אפשר שצריך דו"ח, ובנידון דידן הוצאת הלעז דומה לחבלות שאין בהן חסרון כיס ואף שאיסורם גדול מאוד שמבואר חומרם בחו"מ ס"א ס"ו, סכ"ז ס"ב, ס' רכ"ח ס"א, ס' ת"כ סל"ח וסל"ט. ואם אמרו שצריך בהם דו"ח לדון בהוצאת שם רע כדי להוצאי ממון וודאי פשוט שכש"כ שמוטל על בי"ד גופא שכדי שיהיו מותרים הם גופא לבייש יהי' מקודם דו"ח. וחוץ מזה עמש"כ בח"ח הל' רכילות רפ"ט בבמ"ח שכמו שגרמא בניזקין אסור אע"ג דפטור מתשלומין, כן הוא בהוצאת שם רע, הרי היו צריכין ליזהר בזה הרבה.
ד) לאסור אשה לבעלה:, ע' בב"ש אהע"ז סי"א סקט"ז בשם מהרשל סי"א דלאסור אשת איש לכו"ע לא מהני עדות שלא בפני בעל דין אף בדיעבד, ובפ"ת שם כמה דעות דכדי להפריש מאיסור אפשר דמותר שלא בפני בע"ד משום דזכות הוא להפריש ישראל מאיסור, ונמצא לפי"ז בנד"ד שעשו גם בזה היפוך הדין, כי לאסור על בעלה הראשון לא נמצא היתר לקבל שלא בפניו כשאינו אלם וכו', משא"כ כדי לאסור על בעלה השני מותר לת' הרמ"א בשם מהר"ר הירץ מבריסק ולדעת המאירי.

No comments :

Post a Comment

please use either your real name or a pseudonym.