The following is an excerpt from the Riaz in his commentary to Sanhedrin pages 74-78 קונטרוס הריאות
ורבינו משה כתב בפ"ג והלכות תשובה ה' הן הנקראין מינין, האומר אין שם אלוה ואין לעולם מנהיג, והאומד שיש שם מנהיג אבל הם שנים או יותר משנים, והאומר שיש שם רכון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה, וכן האומד שאינו לבדר ראשון וצור לכל, רכן העובד אלוהיי זולתו כדי להיות מליץ בינו ונין רכון העולמים.
ודבריו הן חוץ משטת התלמוד ואמנם כי כן הדעת מכרעת, וכן פשוטן של מקראות. שהקדוש ברוך חוא אינו גוף ובעל תמונה כמו שבאמרנו ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערבו לו, וכל הדמיונות שראו הנביאים אינן אלא כדרך הנבואה, כמר שנאמד וביד הנביאים אדמה, שהקדוש ברוך הוא חיה מראה לו דמיון נכבד [כדי שידע] הנביא כי זו הנבואה באה לו מאת הקדוש ברוך הוא, אבל עקר [הקדוש ברוך הוא] אין לו סוף [אולי צ"ל גוף]. וכן הדבר ידוע לכל חכמי לב, אבל מי שיטעה בכך ולא ירד לעמקו של דבר, ומבין המקראות כפשוטן וסברו שהקדוש בררך הוא בעל תמונה, לא נקרא מין. שאם כן הוא הדבר, אין לא פרסמה תורה על דבר זה ולא גלו חכמי התלמוד להודיע דבר זה בגלוי' ולהזהיר נשים ועמי הארץ על כן שלא יהוא מינים ויאבוד עולמן. הלא כמה אסורים קלים כגון אסור מוקצה וכיוצא בו' חבור חכמים כמה הלכות והרבו כמה דקדוקין להעמיד כל דבר על מכונו ועל דבר זה שכל האמונה תלויה בו ויש בו כרת בעולם הזה ובעולם הבא, איך לא הורה חכמים על דבר זה בגלוי.
אלא ודאי לא הקפידו לכן אלא יאמין אדם היחוד כפי שכלו ואפילו הנשים כפי מיעוט שכלן שאמר משה ע"ה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד [ושמע] לשון שמועה ולשון קבלה יאמין דבר זה, ולא נתן משה תורה לישראל אלא בדרך אמונה ובדרך קבלה, וכן חכמי המשנה וחכמי התלמוד לא נתעסקו אלא בדרך קבלה ובדרך אמונה, ולא הורו לדרוש ולחקור על ענין [חאלהות] ועל ענין שאר החכמות כלל, ואם היו יחידים שהיו בקיאין בהם לא חיו מורין בהם לרבים. שלא צותה תורה להורות על אלה הדברים.
הנה מה אמר הצדיק והחכמה מאין תמצא וגו', אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה ויאמר לאדם חן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה הא לך בפירוש, שלא גברא האדם אלא לירא מהקדוש בררך הוא ולסור מרע, ולא להתבונן במעשי' הנוראים של הקרוש בדרך חוא, וחכמי ישראל שהיו בקיא באלה החכמות, סתמום וסתרום, ולא רצו לפרסמם לרבים. ולא חששו ללמד לשום אדם. שאין הקדוש ברוך הוא גוף שאין חשש בדבר זה כאשר ביארתי.
ומה שכתוב ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה, לא בא הכתוב להזהיר אלא שלא לעשות תמונה, כמו שכתוב בסוף חפסוק פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל פסל, אבל אם יחשוב אדם שהקדוש ברוך חוא בעל תמונה, לא הקפידה תורה בכן, וכמה חיו מחכמי התלמוד הקדושים שמהם תצא תורה לישראל שלא נתנו לבם להתבונן בענין האלהות אלא הבינו המקראות כפשוטם ולפי תומם חשבו כי הקדוש ברוך בעל גוף ותמונה. וחלילה שנקר' מינים לאשר נאמר עליהם קדושים אשר בארץ המה וגו'
ואמנם מה שכתב רבינו משה בפרק [א] מהלכות יסודי התורה ופירש שם שהקדוש ברוך הוא אינו בעל גוף ותמונה כלם דברים נכוחים הם.
אבל מה שכתב בסוף הלכות תשובה צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בהכמות המודיען לו את קונו , וכן כתב ברוב מקומות, הדברים הללו אינן מדרך תורתינו, שחכמי התורה הזהירו שלא ללמד כמעשה מרכבה ושלא לדרוש במעשה כראשית לרבים, כמפורש כמסכת חגיגה ולפיכך נזהרו חכמי ישראל הקדמונים מלחבר בהם שום ספר ומה שהוי יודעים בהם, כלו היה על פי הקבלה שהיו מקבלים יחידים. ולא מהספרים שחברו בהם חכמי אומות העולם, שהם נוטים כלן למינות, שאומרים אין תורה מן השמים, וגם חושבים שהעולם קדמוני וכופרין במה שכתוב כראשית ברא אלהים, וכל הענין
והנה אריסטוטליס, שהוא רבן על כל הפילוסופים ומימיו הם שותים וספריו הם הוגים, ודבריו הם דברי מינות, שהוא אומר שאין הקדוש ברוך הוא משכיח על בני אדם כמו שכתב בשמו רבינו משה במורה נהבוככים בפרק דעות בני אדם בהשגחה. אמר שדעת אירסטו שהשגחת השם תכלה אל גלגל הירח, ועוד כתב שם שכל מה שתראה מענייני בני אדם המתחלפין יחשוב אריסטו שהם במקרה גמור, וזו מינות גמורה, שעוקרת כל התורה כלה ואומ' לית דין ולית דיין, ועליו אמר דוד ע"ה על מה נאץ רשע אלהים אמר בלבו לא תדרוש,וספריו ספרי מינות, ועליו ועליהם נאמר בתלמוד ההוגה בספרים החצונים אלו ספרי מינים. ור"ע היה אומר ההוגה בהם אין לו חלק לעולם הבא.
ואפילו אם ה"ו חבריו חלוקין עליו, יתכן שחולקים במה שאמר אין לו חלק להעולם הבא, אכל מ"מ אסור להגות בהם, מפני שנמשך בהן למינות, ועוד ששטת התלמוד היא כר"ע בפרק ידיעות הטומאה כאשר אני עתיד לבאר . ועל כאלה הספרים אמורי על אלישע (ד)אחר שהיו ספרי מינים נושרים מחיקו' ועוד אמרן ד' נכנסו לפרדס. ולא נכנס אחד ויצא כשלום אלא ר"ע לבדו ( ואם החכמים הקדמונים שהיה לכם רחב כאולם והיו חסידי עליון, לא היו יכולים לעמוד כאלה החכמות ואע"פ שהיו עסוקים בהן על פי הקבלה, כל שכן הדודות האחרונים שדמו לבם לנקב המחטוטות, שאי' יכולים ללמוד בהם אלא מספרי חכמי האומות שהם ספרי מינות, ואפילו דבר טוב אין ראוי ללמוד מהמינים שנאמר הרחק מעליה דרכך י כמר שמפורש בפ"ק דע"ז הוא שאמר הצדיק אלהים הבין דרכה וגו', שאין דעתו של אדם משגת כאלו החכמות, ואין לו לעסוק אלא בתורה שהיא יראת ה' וכן אמר הנביא ליהויקים מלך יהודה דן דין עני ואביון אז טוב לו הלא היא הדעת אותי נאם ה', לפי שהיה יהויקים מקל בתורה ובמצוות והיה מפאר החכמות שיש בהן ידיעת האלוה, וחיתה דעתו כדעת אריסטו, ואמר לו הנביא ידיעת הבורא אינה אלא לעשות צדקה ומשפט ולקיים התורה ורבינו משה שנתעסק באלה החכמות, אולי...