Thursday, October 29, 2009
Wednesday, October 28, 2009
Cancers can vanish without treatment
NYTIMES
Call it the arrow of cancer. Like the arrow of time, it was supposed to point in one direction. Cancers grew and worsened.
But as a paper in The Journal of the American Medical Association noted last week, data from more than two decades of screening for breast and prostate cancer call that view into question. Besides finding tumors that would be lethal if left untreated, screening appears to be finding many small tumors that would not be a problem if they were left alone, undiscovered by screening. They were destined to stop growing on their own or shrink, or even, at least in the case of some breast cancers, disappear.
“The old view is that cancer is a linear process,” said Dr. Barnett Kramer, associate director for disease prevention at the National Institutes of Health.
“A cell acquired a mutation, and little by little it acquired more and more mutations. Mutations are not supposed to revert spontaneously.”[...]
Call it the arrow of cancer. Like the arrow of time, it was supposed to point in one direction. Cancers grew and worsened.
But as a paper in The Journal of the American Medical Association noted last week, data from more than two decades of screening for breast and prostate cancer call that view into question. Besides finding tumors that would be lethal if left untreated, screening appears to be finding many small tumors that would not be a problem if they were left alone, undiscovered by screening. They were destined to stop growing on their own or shrink, or even, at least in the case of some breast cancers, disappear.
“The old view is that cancer is a linear process,” said Dr. Barnett Kramer, associate director for disease prevention at the National Institutes of Health.
“A cell acquired a mutation, and little by little it acquired more and more mutations. Mutations are not supposed to revert spontaneously.”[...]
Abuse: Elior Chen extradited to Israel
JPOST
Elior Chen, the self-styled rabbi who allegedly influenced some of his followers to abuse their children in order to "correct their corrupt souls," was extradited to Israel overnight Tuesday.
Police are expected to request a remand extension on Wednesday morning.
The 29-year-old Beitar Ilit resident fled to Brazil more than a year ago after a terrifying affair of child abuse in a haredi family in Jerusalem was exposed. [...]
Elior Chen, the self-styled rabbi who allegedly influenced some of his followers to abuse their children in order to "correct their corrupt souls," was extradited to Israel overnight Tuesday.
Police are expected to request a remand extension on Wednesday morning.
The 29-year-old Beitar Ilit resident fled to Brazil more than a year ago after a terrifying affair of child abuse in a haredi family in Jerusalem was exposed. [...]
Tuesday, October 27, 2009
From Judaism to Islam & back again
JPOST
Sometimes embracing a faith is easier than living with the people who profess that faith.
This was a lesson well-learned by "X," a young woman who was born a Jew, converted to Islam but last week stood before a rabbinical court in Jerusalem and declared her fidelity to Judaism.
Once she had made the decision to embrace Islam, it was easy enough for X to make the shahada: "There is only one God and He is Allah and Muhammad is his messenger."
But it was altogether a different story when it came to living with Muslims. The cultural differences were impossible to bridge. [...]
Sometimes embracing a faith is easier than living with the people who profess that faith.
This was a lesson well-learned by "X," a young woman who was born a Jew, converted to Islam but last week stood before a rabbinical court in Jerusalem and declared her fidelity to Judaism.
Once she had made the decision to embrace Islam, it was easy enough for X to make the shahada: "There is only one God and He is Allah and Muhammad is his messenger."
But it was altogether a different story when it came to living with Muslims. The cultural differences were impossible to bridge. [...]
Monday, October 26, 2009
Rav Moshe Feinstein:Converting Shul into Church
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן נ
במכירת בית הכנסת כשיצאו היהודים ממקום ההוא והוא ביהכ"נ של כרכים ואם הקונים ישמשו לבית תיפלה י"ב תמוז תשי"ז. מע"כ ידידי הרב הגאון מוהר"ר אליעזר שאהנפעלד שליט"א.
בדבר ביהכ"נ שהוא במקום שהיהודים יצאו משם למקומות אחרים וצריכים לבנות ביהכ"נ אחר במקום שנתיישבו שם יהודים ואין להם הסך הצריך לבנין ביהכ"נ אם לא שימכרו ביהכ"נ זה לנכרים והם ישמשו שם לבית תיפלה שלהם והנכרים הם נוצרים מהכת שמחזיקים את יום השבת ליום קדוש שהם אין עושין צלמים ותמונות אבל עכ"פ מאמינים באותו האיש ומתפללים לו ונמצא שאף בלא הכנסת צלמים ותמונות יעבדו שם ע"ז בתפלתם, אם יש איזה עצה ותקנה שיבא למכירה זו.
והנה תחלה צריך לדון אם אפשר בכלל למכור דאולי נידון כביהכ"נ של כרכים. ויש להתיר למה שכתב המג"א /או"ח/ בסי' קנ"ג ס"ק י"ב דאם אינם מתפללים בו אפילו של כרכים יכולים למוכרו, ומשמע שהוא לכו"ע, והטעם נראה דאף לתוס' מגילה דף כ"ו דאסרי אף שמעלמא לא נתנו כלום לבנינו דמשום שנעשה לדעת אותן רבים חמורה קדושתו מ"מ כיון דודאי היו מסכימים כולם למכירה זו לא עדיף מאילו כל אלו שאירע לפעמים שהתפללו ויתפללו היו מבני העיר ממש שהיו יכולים למוכרה דאין לנו חלוק כמה דיורין יש בעיר, וחומר הקדושה הוא משום שנעשה ליותר אנשים ממה שיש ביושבי העיר ולפי רוב האנשים המתפללין הוא חומר הקדושה כדמשמע /מגילה/ בדף כ"ז ולכן אין יכולין בני העיר המועטין שבשבילם היתה קלה מעט הקדושה לסלק קדושה החמורה, אבל כשידוע שגם כל האנשים שהיו באין לכאן היו מסכימים להמכירה הרי הסכימו כל האנשים שעשו חומר הקדושה והוי זה כדרו כאן ממש שהיתה העיר בכפלי כפלים דיורין מכפי שהן עתה שהיד /שהיה/ הביהכ"נ בקדושה החמורה זו ואולי עוד חמורה יותר מחמת שהיו מתפללין בקביעות כאן שמ"מ היו יכולים למוכרה.
אבל א"כ הוא דוקא כשכבר אין באין לשם עשרה להתפלל דכל זמן שיש שם עשרה להתפלל הרי אפשר שיבואו גם שם מעלמא להתפלל שעדיין הקדושה חמורה ואין לנו ודאי שיסכימו. ולכן רק אחר שיפסיקו מלהתפלל שם יהיה כח ביד מנהלי ביהכ"נ למכור כי לא מצוי כלל שמעלמא יבואו עשרה להתפלל כאן אף כשכבר אין מתפללין אנשי העיר, ואף אם נמצאו יחידים שמתפללים אבל הפסיקו מלהתפלל בצבור מחמת שלא מתקבץ עשרה נמי כבר לא מצוי שמעלמא יבואו לכאן להתפלל ביחידות ולא יחשבו שיצטרפו לעשרה ולא יבואו לביהכ"נ זה. וכן אף אם יש עשרה ויותר שאחרי שביהכ"נ פתוח מתפללין שם אבל אין בכח מתפללין המעטים לכלכל את ההוצאות שיש בביהכ"נ ומחמת זה מוכרחין להסגירו ולא להתפלל בו נמי כיון שעכ"פ יהיה סגור ואין מתפללין בו נמי יהיו רשאין למוכרו כי הוא כודאי הסכימו גם המעלמא למכור שהם הרי אין משתתפין ולא ישתתפו בהוצאת ביהכ"נ.
והנה אם יש משכונא לבאנק /לבנק/ שקורין מארגעדזש על הבית הכנסת פשוט שאף שהוא בדין בית הכנסת של כרכים אין חיוב על אלו המעטים שבכאן לשלם מכיסם להבאנק כדי שלא ימכור את הבית הכנסת, שאין בזה ענין צדקה והשבת אבדה לאלו הרוצים להתפלל דוקא כאן, ומה שעשו אותו למשכונא מתחלה הרי עשו זה קודם שנעשה ביהכ"נ ולא עברו על הא דאמר רבא דאסור למשכן ביכ"נ בדף כ"ו /מגילה/. דאם משכנו אחר שהיה ביהכ"נ שהיה אסור למשכנו באופן שיוכלו להשתמש בו לחול אפשר יש לחייבם לשלם כדי לעקור האיסור שעשו, אבל היה זה רק על אלו שמשכנו בשליחותם ובידיעתם, דאלו שלא ידעו ממה שמשכנו מנהלי בית הכנסת או ידעו ולא הסכימו אין לחייבם שלא עשו איסור דבסתמא לא נעשו המנהלים שלוחיהם לעשות דבר איסור, אבל כיון שנעשה זה קודם שנעשה ביהכ"נ לא נעשה כלל איסור ואין שום חיוב עליהם אף לא על אלו שמשכנו.
וגם מסתברא שלא היה בכח הקהל להקדישו לביהכ"נ באופן שיפקע זכות הבאנק שלכן אף בשעבוד לבד למלוה רשאי המלוה אף אם הוא ישראל למכרו כחולין ממש, דהא אף מהקדש גמור יכול המלוה לגבות מדין שעבוד מדינא בלא פדיון ורק משום דר' אבהו שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון בערכין דף כ"ג ולתוס' שם אף ממטלטלין שליכא שעבוד נמי גבי ולא חל ההקדש מדינא עיי"ש. ולומר שקדושת ביהכ"נ שהוא קדושת הגוף לקדושה זו יפקיע השעבוד כמו שמפקיע קדושת הגוף דקרבנות לא מצינו זה ובלא ראיה אין להפקיע זכות המלוה, וא"כ כ"ש שלא נפקע זכות הבאנק שעדיף משעבוד שהוא כאפותיקי, וגם אולי יש להבאנק קנין משכון מדינא דמלכותא שבאופן כזה לא היה מפקיע שעבוד אף קדושת הגוף, עיין בפסחים דף ל"א וברש"י ב"ק דף צ' לענין חמץ שמפקיע כקדושת הגוף שלא היה מפקיע אם נכרי היה קונה משכון, ונמצא לפ"ז שלא חלה כלל קדושת ביהכ"נ על זכות הבאנק ורשאי הבאנק למכרו אף אם היה של ישראל וכ"ש שאין חיוב על אנשי ביהכ"נ למנוע לבאנק של נכרים מלמכור.
ומכיון שלא נפקע זכות הבאנק רשאי הבאנק למוכרו אפילו לארבעה דברים, וכ"ש שאין חיוב על אנשי ביהכ"נ למנעו מזה שאף אם היתה חלה הקדושה אין לחייבם למנוע את הבאנק. אך שאם היתה חלה הקדושה היה מסתבר שהיה אסור לגרום ולסייע בהמכירה להד' דברים אבל מכיון שלא חלה הקדושה לענין זכות הבאנק רשאין גם לסייע בהמכירה כדי שימכרו ביוקר וישארו יותר דמים עבור הקהל.
עכ"פ למעשה יחכו עד שיפסיקו להתפלל שם ומכיון שהמעטים המתפללים שם אין יכולין לכלכל את ההוצאות ואחרים אין מחוייבין לסייען בזה, הרי יפסיקו תיכף, שאז יש גם טעם הראשון שיכולין למכור אף שהוא של כרכים. וגם שבזה שיפסיקו מלהתפלל תפקע הקדושה להרמב"ן שהובא בר"ן מגילה שם ואני בארתי בתשובה אחת שאף אם היתה קדושה ממש כדסובר הר"ן נמי נפקעת הקדושה כשאין צריכין הקהל לא להביהכ"נ זה ולא להדמים לדבר קדושה, ואף שהכא הרי צריכים להדמים לבנות ביהכ"נ אחר ולא נפקעה הקדושה בכדי ולא יוכלו למכור להד' דברים, מ"מ הרי נקלשה הקדושה, שודאי אין לזה רק קדושת דמים, ויש לסמוך יותר על טעם האחרון שאין קדושת בית הכנסת חלה על זכות הבאנק וממילא רשאין אף לסייע בהמכירה שתעשה הבאנק בכח המארגעדזש שלה כדלעיל.
ואם ישיגו הלואה על ערבות איזה אנשים באופן שלא יהיה שום חיוב על הביהכ"נ שיהיה נמצא שאין להקהל שום צורך בהדמים לבנין ביהכ"נ האחר שהרי יש להם מעות בלא שום התחייבות על הקהל, אף שערבותם יהיה מצד שידעו שאחר שימכרו ביהכ"נ יחזירו להם הדמים שערבו, דכיון שיהיה זה בלא חיוב שלא יוכלו לתבוע בדין הוא רק כרוצים הקהל ליתן מתנה עבור ההנאה דהו"ל מינייהו שזהו טעם להתיר גם מטעם הפקעת קדושה למה שבארתי בתשובה אף למכור להד' דברים אף בלא היתר שע"י הבאנק. ויעשו המכירה ע"י הבאנק שיהיו ב' טעמים להיתר אבל אם א"א להשיג זה יש לסמוך על ההיתר מטעם מכירת הבאנק לבד כדכתבתי.
ומה שהקונים לא יכניסו שם צלמים ותמונות, ודאי עדיף מלמכור לאלו שמכניסין, אבל גם זה נחשב דבר מאוס כמו הד' דברים ורק מטעמים שבארתי יכולין למכור וג"כ אין להתיר אלא בשביל צורך הגדול הזה. ידידו,
משה פיינשטיין
במכירת בית הכנסת כשיצאו היהודים ממקום ההוא והוא ביהכ"נ של כרכים ואם הקונים ישמשו לבית תיפלה י"ב תמוז תשי"ז. מע"כ ידידי הרב הגאון מוהר"ר אליעזר שאהנפעלד שליט"א.
בדבר ביהכ"נ שהוא במקום שהיהודים יצאו משם למקומות אחרים וצריכים לבנות ביהכ"נ אחר במקום שנתיישבו שם יהודים ואין להם הסך הצריך לבנין ביהכ"נ אם לא שימכרו ביהכ"נ זה לנכרים והם ישמשו שם לבית תיפלה שלהם והנכרים הם נוצרים מהכת שמחזיקים את יום השבת ליום קדוש שהם אין עושין צלמים ותמונות אבל עכ"פ מאמינים באותו האיש ומתפללים לו ונמצא שאף בלא הכנסת צלמים ותמונות יעבדו שם ע"ז בתפלתם, אם יש איזה עצה ותקנה שיבא למכירה זו.
והנה תחלה צריך לדון אם אפשר בכלל למכור דאולי נידון כביהכ"נ של כרכים. ויש להתיר למה שכתב המג"א /או"ח/ בסי' קנ"ג ס"ק י"ב דאם אינם מתפללים בו אפילו של כרכים יכולים למוכרו, ומשמע שהוא לכו"ע, והטעם נראה דאף לתוס' מגילה דף כ"ו דאסרי אף שמעלמא לא נתנו כלום לבנינו דמשום שנעשה לדעת אותן רבים חמורה קדושתו מ"מ כיון דודאי היו מסכימים כולם למכירה זו לא עדיף מאילו כל אלו שאירע לפעמים שהתפללו ויתפללו היו מבני העיר ממש שהיו יכולים למוכרה דאין לנו חלוק כמה דיורין יש בעיר, וחומר הקדושה הוא משום שנעשה ליותר אנשים ממה שיש ביושבי העיר ולפי רוב האנשים המתפללין הוא חומר הקדושה כדמשמע /מגילה/ בדף כ"ז ולכן אין יכולין בני העיר המועטין שבשבילם היתה קלה מעט הקדושה לסלק קדושה החמורה, אבל כשידוע שגם כל האנשים שהיו באין לכאן היו מסכימים להמכירה הרי הסכימו כל האנשים שעשו חומר הקדושה והוי זה כדרו כאן ממש שהיתה העיר בכפלי כפלים דיורין מכפי שהן עתה שהיד /שהיה/ הביהכ"נ בקדושה החמורה זו ואולי עוד חמורה יותר מחמת שהיו מתפללין בקביעות כאן שמ"מ היו יכולים למוכרה.
אבל א"כ הוא דוקא כשכבר אין באין לשם עשרה להתפלל דכל זמן שיש שם עשרה להתפלל הרי אפשר שיבואו גם שם מעלמא להתפלל שעדיין הקדושה חמורה ואין לנו ודאי שיסכימו. ולכן רק אחר שיפסיקו מלהתפלל שם יהיה כח ביד מנהלי ביהכ"נ למכור כי לא מצוי כלל שמעלמא יבואו עשרה להתפלל כאן אף כשכבר אין מתפללין אנשי העיר, ואף אם נמצאו יחידים שמתפללים אבל הפסיקו מלהתפלל בצבור מחמת שלא מתקבץ עשרה נמי כבר לא מצוי שמעלמא יבואו לכאן להתפלל ביחידות ולא יחשבו שיצטרפו לעשרה ולא יבואו לביהכ"נ זה. וכן אף אם יש עשרה ויותר שאחרי שביהכ"נ פתוח מתפללין שם אבל אין בכח מתפללין המעטים לכלכל את ההוצאות שיש בביהכ"נ ומחמת זה מוכרחין להסגירו ולא להתפלל בו נמי כיון שעכ"פ יהיה סגור ואין מתפללין בו נמי יהיו רשאין למוכרו כי הוא כודאי הסכימו גם המעלמא למכור שהם הרי אין משתתפין ולא ישתתפו בהוצאת ביהכ"נ.
והנה אם יש משכונא לבאנק /לבנק/ שקורין מארגעדזש על הבית הכנסת פשוט שאף שהוא בדין בית הכנסת של כרכים אין חיוב על אלו המעטים שבכאן לשלם מכיסם להבאנק כדי שלא ימכור את הבית הכנסת, שאין בזה ענין צדקה והשבת אבדה לאלו הרוצים להתפלל דוקא כאן, ומה שעשו אותו למשכונא מתחלה הרי עשו זה קודם שנעשה ביהכ"נ ולא עברו על הא דאמר רבא דאסור למשכן ביכ"נ בדף כ"ו /מגילה/. דאם משכנו אחר שהיה ביהכ"נ שהיה אסור למשכנו באופן שיוכלו להשתמש בו לחול אפשר יש לחייבם לשלם כדי לעקור האיסור שעשו, אבל היה זה רק על אלו שמשכנו בשליחותם ובידיעתם, דאלו שלא ידעו ממה שמשכנו מנהלי בית הכנסת או ידעו ולא הסכימו אין לחייבם שלא עשו איסור דבסתמא לא נעשו המנהלים שלוחיהם לעשות דבר איסור, אבל כיון שנעשה זה קודם שנעשה ביהכ"נ לא נעשה כלל איסור ואין שום חיוב עליהם אף לא על אלו שמשכנו.
וגם מסתברא שלא היה בכח הקהל להקדישו לביהכ"נ באופן שיפקע זכות הבאנק שלכן אף בשעבוד לבד למלוה רשאי המלוה אף אם הוא ישראל למכרו כחולין ממש, דהא אף מהקדש גמור יכול המלוה לגבות מדין שעבוד מדינא בלא פדיון ורק משום דר' אבהו שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון בערכין דף כ"ג ולתוס' שם אף ממטלטלין שליכא שעבוד נמי גבי ולא חל ההקדש מדינא עיי"ש. ולומר שקדושת ביהכ"נ שהוא קדושת הגוף לקדושה זו יפקיע השעבוד כמו שמפקיע קדושת הגוף דקרבנות לא מצינו זה ובלא ראיה אין להפקיע זכות המלוה, וא"כ כ"ש שלא נפקע זכות הבאנק שעדיף משעבוד שהוא כאפותיקי, וגם אולי יש להבאנק קנין משכון מדינא דמלכותא שבאופן כזה לא היה מפקיע שעבוד אף קדושת הגוף, עיין בפסחים דף ל"א וברש"י ב"ק דף צ' לענין חמץ שמפקיע כקדושת הגוף שלא היה מפקיע אם נכרי היה קונה משכון, ונמצא לפ"ז שלא חלה כלל קדושת ביהכ"נ על זכות הבאנק ורשאי הבאנק למכרו אף אם היה של ישראל וכ"ש שאין חיוב על אנשי ביהכ"נ למנוע לבאנק של נכרים מלמכור.
ומכיון שלא נפקע זכות הבאנק רשאי הבאנק למוכרו אפילו לארבעה דברים, וכ"ש שאין חיוב על אנשי ביהכ"נ למנעו מזה שאף אם היתה חלה הקדושה אין לחייבם למנוע את הבאנק. אך שאם היתה חלה הקדושה היה מסתבר שהיה אסור לגרום ולסייע בהמכירה להד' דברים אבל מכיון שלא חלה הקדושה לענין זכות הבאנק רשאין גם לסייע בהמכירה כדי שימכרו ביוקר וישארו יותר דמים עבור הקהל.
עכ"פ למעשה יחכו עד שיפסיקו להתפלל שם ומכיון שהמעטים המתפללים שם אין יכולין לכלכל את ההוצאות ואחרים אין מחוייבין לסייען בזה, הרי יפסיקו תיכף, שאז יש גם טעם הראשון שיכולין למכור אף שהוא של כרכים. וגם שבזה שיפסיקו מלהתפלל תפקע הקדושה להרמב"ן שהובא בר"ן מגילה שם ואני בארתי בתשובה אחת שאף אם היתה קדושה ממש כדסובר הר"ן נמי נפקעת הקדושה כשאין צריכין הקהל לא להביהכ"נ זה ולא להדמים לדבר קדושה, ואף שהכא הרי צריכים להדמים לבנות ביהכ"נ אחר ולא נפקעה הקדושה בכדי ולא יוכלו למכור להד' דברים, מ"מ הרי נקלשה הקדושה, שודאי אין לזה רק קדושת דמים, ויש לסמוך יותר על טעם האחרון שאין קדושת בית הכנסת חלה על זכות הבאנק וממילא רשאין אף לסייע בהמכירה שתעשה הבאנק בכח המארגעדזש שלה כדלעיל.
ואם ישיגו הלואה על ערבות איזה אנשים באופן שלא יהיה שום חיוב על הביהכ"נ שיהיה נמצא שאין להקהל שום צורך בהדמים לבנין ביהכ"נ האחר שהרי יש להם מעות בלא שום התחייבות על הקהל, אף שערבותם יהיה מצד שידעו שאחר שימכרו ביהכ"נ יחזירו להם הדמים שערבו, דכיון שיהיה זה בלא חיוב שלא יוכלו לתבוע בדין הוא רק כרוצים הקהל ליתן מתנה עבור ההנאה דהו"ל מינייהו שזהו טעם להתיר גם מטעם הפקעת קדושה למה שבארתי בתשובה אף למכור להד' דברים אף בלא היתר שע"י הבאנק. ויעשו המכירה ע"י הבאנק שיהיו ב' טעמים להיתר אבל אם א"א להשיג זה יש לסמוך על ההיתר מטעם מכירת הבאנק לבד כדכתבתי.
ומה שהקונים לא יכניסו שם צלמים ותמונות, ודאי עדיף מלמכור לאלו שמכניסין, אבל גם זה נחשב דבר מאוס כמו הד' דברים ורק מטעמים שבארתי יכולין למכור וג"כ אין להתיר אלא בשביל צורך הגדול הזה. ידידו,
משה פיינשטיין
Sunday, October 25, 2009
Rav Moshe Feinstein:Converting Church into Shul
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן מט
בדבר בית תיפלה של עכו"ם שנחרב אם מותר לקנותו לתקנו לביהכ"נ ט' מרחשון תשי"ב. מע"כ ידידי הרב הנכבד מוהר"ר שמעון האנאווער שליט"א.
בדבר בית תיפלה של נוצרים קתולים שנחרב ע"י שרפה זה יותר מכ"ו שנה, ואח"כ תקנו אותה לבית ספר, ולפני ג' שנים נחרב עוד הפעם ונשארו רק הכותלים שהם מלבנים וצריך גם לתקן הכותלים שאין ראוין כמו שהן וכן בנין שהיה סמוך נחרב גם הוא, ולא ניכר שם שום דבר מעניני הע"ז אם יש להתיר לקנותם לעשות מהבנינים בית הכנסת אחרי שיתקנום לזה.
והנה בעצם מה שנהגו בפה אמעריקא /אמריקה/ לעשות מבית תיפלה שלהם לבית הכנסת כאשר ראיתי בהרבה בתי כנסיות והוא מחמת שסומכים על המג"א /או"ח/ בשם הרא"מ בסי' קנ"ד ס"ק י"ז, וכן ראיתי במ"ב שם ס"ק מ"ה שכתב וכמדומה שהעולם נוהגין להקל עיי"ש. אין דעתי נוחה מזה דפשוט שמאוס זה למצוה וכן מבאר שם בבאור הלכה שבאלו שהעמידו שם אליליהם יש לאסור. ולכן אף שלא באתי לאסור את אלו בתי כנסיות שכבר נעשו ע"פ הוראת חכמים, וגם בכלל בדיעבד אין לאסור כדחזינן בלולב שיצא בדיעבד אחר בטול, אלמא דטעם מאיס למצוה הוא רק דין דלכתחלה וא"כ אפשר שאחרי שהוציאו כבר הוצאה גדולה ועשוהו לביהכ"נ נחשב כדיעבד גם להתפלל בו לכתחלה אח"כ, אבל עכ"פ מפי לא תצא היתר לזה. אבל בעובדא זו שכבר נחרב ואף הכותלים הנשארים לא ישארו כמו שהן שצריכים תקון הרבה ויהיה פנים חדשות להבנין יש מקום להתיר. דהא איתא /או"ח/ בסימן י"א סעי' ח' חלוק בין המשתחוה לבהמה שצמרה פסול לציצית למשתחוה לפשתן נטוע שכשר לציצית מטעם שהרי נשתנה. והוא שיטת הרמב"ם מהא דאיפשיטא בעיא דרב"ח לפירושו בע"ז דף מ"ז שהמשתחווה לקמת חטים מותר למנחות עיי"ש במהר"מ ובכ"מ פ"א מציצית הי"א ובמג"א ובבאורי הגר"א שם /או"ח/ בסי' י"א. וא"כ גם הכא יש לדמות שיהיה מותר לעשות ביהכ"נ אחר שישתנה כשיתקנוהו שלא יהיה ניכר כלל מה שנשאר מהבית תיפלה. ואף שיש לחלק דהלבנים שנשארו לא ישתנו הן בעצמן ול"ד לחטים ונעשו קמח שנשתנה כולו ואין אף מקצת שלא נשתנה וכן בפשתן נשתנה כולו מ"מ כיון שמסתבר שהוא רק איסור דרבנן יש לסמוך שגם זה נחשב שינוי ובפרט שהרבה מקילין בכל אופן.
אבל נראה דבעת הבנין עד שישתנה לא יקדישוהו לבית הכנסת אלא לבנין חולין בעלמא ורק אחר שיתקנוהו וישתנה יקדישוהו לביהכ"נ. דהא מוכרח כן בהא דדוקא המשתחוה לחטים מותר הקמח למנחות מצד השינוי אבל המשתחוה לקמח משמע שאסור אף שג"כ ישתנה לרוב המנחות שהקמיצה היא לאחר אפיה, אלא ודאי דכיון שנתקדש למנחה קודם השינוי אסור לכן אף שהבנין יהיה לצורך ביהכ"נ מ"מ לא יזמינוהו ויקדישוהו לביהכ"נ עד אחר התקון שישתנה.
ידידו, משה פיינשטיין
בדבר בית תיפלה של עכו"ם שנחרב אם מותר לקנותו לתקנו לביהכ"נ ט' מרחשון תשי"ב. מע"כ ידידי הרב הנכבד מוהר"ר שמעון האנאווער שליט"א.
בדבר בית תיפלה של נוצרים קתולים שנחרב ע"י שרפה זה יותר מכ"ו שנה, ואח"כ תקנו אותה לבית ספר, ולפני ג' שנים נחרב עוד הפעם ונשארו רק הכותלים שהם מלבנים וצריך גם לתקן הכותלים שאין ראוין כמו שהן וכן בנין שהיה סמוך נחרב גם הוא, ולא ניכר שם שום דבר מעניני הע"ז אם יש להתיר לקנותם לעשות מהבנינים בית הכנסת אחרי שיתקנום לזה.
והנה בעצם מה שנהגו בפה אמעריקא /אמריקה/ לעשות מבית תיפלה שלהם לבית הכנסת כאשר ראיתי בהרבה בתי כנסיות והוא מחמת שסומכים על המג"א /או"ח/ בשם הרא"מ בסי' קנ"ד ס"ק י"ז, וכן ראיתי במ"ב שם ס"ק מ"ה שכתב וכמדומה שהעולם נוהגין להקל עיי"ש. אין דעתי נוחה מזה דפשוט שמאוס זה למצוה וכן מבאר שם בבאור הלכה שבאלו שהעמידו שם אליליהם יש לאסור. ולכן אף שלא באתי לאסור את אלו בתי כנסיות שכבר נעשו ע"פ הוראת חכמים, וגם בכלל בדיעבד אין לאסור כדחזינן בלולב שיצא בדיעבד אחר בטול, אלמא דטעם מאיס למצוה הוא רק דין דלכתחלה וא"כ אפשר שאחרי שהוציאו כבר הוצאה גדולה ועשוהו לביהכ"נ נחשב כדיעבד גם להתפלל בו לכתחלה אח"כ, אבל עכ"פ מפי לא תצא היתר לזה. אבל בעובדא זו שכבר נחרב ואף הכותלים הנשארים לא ישארו כמו שהן שצריכים תקון הרבה ויהיה פנים חדשות להבנין יש מקום להתיר. דהא איתא /או"ח/ בסימן י"א סעי' ח' חלוק בין המשתחוה לבהמה שצמרה פסול לציצית למשתחוה לפשתן נטוע שכשר לציצית מטעם שהרי נשתנה. והוא שיטת הרמב"ם מהא דאיפשיטא בעיא דרב"ח לפירושו בע"ז דף מ"ז שהמשתחווה לקמת חטים מותר למנחות עיי"ש במהר"מ ובכ"מ פ"א מציצית הי"א ובמג"א ובבאורי הגר"א שם /או"ח/ בסי' י"א. וא"כ גם הכא יש לדמות שיהיה מותר לעשות ביהכ"נ אחר שישתנה כשיתקנוהו שלא יהיה ניכר כלל מה שנשאר מהבית תיפלה. ואף שיש לחלק דהלבנים שנשארו לא ישתנו הן בעצמן ול"ד לחטים ונעשו קמח שנשתנה כולו ואין אף מקצת שלא נשתנה וכן בפשתן נשתנה כולו מ"מ כיון שמסתבר שהוא רק איסור דרבנן יש לסמוך שגם זה נחשב שינוי ובפרט שהרבה מקילין בכל אופן.
אבל נראה דבעת הבנין עד שישתנה לא יקדישוהו לבית הכנסת אלא לבנין חולין בעלמא ורק אחר שיתקנוהו וישתנה יקדישוהו לביהכ"נ. דהא מוכרח כן בהא דדוקא המשתחוה לחטים מותר הקמח למנחות מצד השינוי אבל המשתחוה לקמח משמע שאסור אף שג"כ ישתנה לרוב המנחות שהקמיצה היא לאחר אפיה, אלא ודאי דכיון שנתקדש למנחה קודם השינוי אסור לכן אף שהבנין יהיה לצורך ביהכ"נ מ"מ לא יזמינוהו ויקדישוהו לביהכ"נ עד אחר התקון שישתנה.
ידידו, משה פיינשטיין
Saturday, October 24, 2009
Subscribe to:
Posts
(
Atom
)