שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן מט
בדבר בית תיפלה של עכו"ם שנחרב אם מותר לקנותו לתקנו לביהכ"נ ט' מרחשון תשי"ב. מע"כ ידידי הרב הנכבד מוהר"ר שמעון האנאווער שליט"א.
בדבר בית תיפלה של נוצרים קתולים שנחרב ע"י שרפה זה יותר מכ"ו שנה, ואח"כ תקנו אותה לבית ספר, ולפני ג' שנים נחרב עוד הפעם ונשארו רק הכותלים שהם מלבנים וצריך גם לתקן הכותלים שאין ראוין כמו שהן וכן בנין שהיה סמוך נחרב גם הוא, ולא ניכר שם שום דבר מעניני הע"ז אם יש להתיר לקנותם לעשות מהבנינים בית הכנסת אחרי שיתקנום לזה.
והנה בעצם מה שנהגו בפה אמעריקא /אמריקה/ לעשות מבית תיפלה שלהם לבית הכנסת כאשר ראיתי בהרבה בתי כנסיות והוא מחמת שסומכים על המג"א /או"ח/ בשם הרא"מ בסי' קנ"ד ס"ק י"ז, וכן ראיתי במ"ב שם ס"ק מ"ה שכתב וכמדומה שהעולם נוהגין להקל עיי"ש. אין דעתי נוחה מזה דפשוט שמאוס זה למצוה וכן מבאר שם בבאור הלכה שבאלו שהעמידו שם אליליהם יש לאסור. ולכן אף שלא באתי לאסור את אלו בתי כנסיות שכבר נעשו ע"פ הוראת חכמים, וגם בכלל בדיעבד אין לאסור כדחזינן בלולב שיצא בדיעבד אחר בטול, אלמא דטעם מאיס למצוה הוא רק דין דלכתחלה וא"כ אפשר שאחרי שהוציאו כבר הוצאה גדולה ועשוהו לביהכ"נ נחשב כדיעבד גם להתפלל בו לכתחלה אח"כ, אבל עכ"פ מפי לא תצא היתר לזה. אבל בעובדא זו שכבר נחרב ואף הכותלים הנשארים לא ישארו כמו שהן שצריכים תקון הרבה ויהיה פנים חדשות להבנין יש מקום להתיר. דהא איתא /או"ח/ בסימן י"א סעי' ח' חלוק בין המשתחוה לבהמה שצמרה פסול לציצית למשתחוה לפשתן נטוע שכשר לציצית מטעם שהרי נשתנה. והוא שיטת הרמב"ם מהא דאיפשיטא בעיא דרב"ח לפירושו בע"ז דף מ"ז שהמשתחווה לקמת חטים מותר למנחות עיי"ש במהר"מ ובכ"מ פ"א מציצית הי"א ובמג"א ובבאורי הגר"א שם /או"ח/ בסי' י"א. וא"כ גם הכא יש לדמות שיהיה מותר לעשות ביהכ"נ אחר שישתנה כשיתקנוהו שלא יהיה ניכר כלל מה שנשאר מהבית תיפלה. ואף שיש לחלק דהלבנים שנשארו לא ישתנו הן בעצמן ול"ד לחטים ונעשו קמח שנשתנה כולו ואין אף מקצת שלא נשתנה וכן בפשתן נשתנה כולו מ"מ כיון שמסתבר שהוא רק איסור דרבנן יש לסמוך שגם זה נחשב שינוי ובפרט שהרבה מקילין בכל אופן.
אבל נראה דבעת הבנין עד שישתנה לא יקדישוהו לבית הכנסת אלא לבנין חולין בעלמא ורק אחר שיתקנוהו וישתנה יקדישוהו לביהכ"נ. דהא מוכרח כן בהא דדוקא המשתחוה לחטים מותר הקמח למנחות מצד השינוי אבל המשתחוה לקמח משמע שאסור אף שג"כ ישתנה לרוב המנחות שהקמיצה היא לאחר אפיה, אלא ודאי דכיון שנתקדש למנחה קודם השינוי אסור לכן אף שהבנין יהיה לצורך ביהכ"נ מ"מ לא יזמינוהו ויקדישוהו לביהכ"נ עד אחר התקון שישתנה.
ידידו, משה פיינשטיין
בדבר בית תיפלה של עכו"ם שנחרב אם מותר לקנותו לתקנו לביהכ"נ ט' מרחשון תשי"ב. מע"כ ידידי הרב הנכבד מוהר"ר שמעון האנאווער שליט"א.
בדבר בית תיפלה של נוצרים קתולים שנחרב ע"י שרפה זה יותר מכ"ו שנה, ואח"כ תקנו אותה לבית ספר, ולפני ג' שנים נחרב עוד הפעם ונשארו רק הכותלים שהם מלבנים וצריך גם לתקן הכותלים שאין ראוין כמו שהן וכן בנין שהיה סמוך נחרב גם הוא, ולא ניכר שם שום דבר מעניני הע"ז אם יש להתיר לקנותם לעשות מהבנינים בית הכנסת אחרי שיתקנום לזה.
והנה בעצם מה שנהגו בפה אמעריקא /אמריקה/ לעשות מבית תיפלה שלהם לבית הכנסת כאשר ראיתי בהרבה בתי כנסיות והוא מחמת שסומכים על המג"א /או"ח/ בשם הרא"מ בסי' קנ"ד ס"ק י"ז, וכן ראיתי במ"ב שם ס"ק מ"ה שכתב וכמדומה שהעולם נוהגין להקל עיי"ש. אין דעתי נוחה מזה דפשוט שמאוס זה למצוה וכן מבאר שם בבאור הלכה שבאלו שהעמידו שם אליליהם יש לאסור. ולכן אף שלא באתי לאסור את אלו בתי כנסיות שכבר נעשו ע"פ הוראת חכמים, וגם בכלל בדיעבד אין לאסור כדחזינן בלולב שיצא בדיעבד אחר בטול, אלמא דטעם מאיס למצוה הוא רק דין דלכתחלה וא"כ אפשר שאחרי שהוציאו כבר הוצאה גדולה ועשוהו לביהכ"נ נחשב כדיעבד גם להתפלל בו לכתחלה אח"כ, אבל עכ"פ מפי לא תצא היתר לזה. אבל בעובדא זו שכבר נחרב ואף הכותלים הנשארים לא ישארו כמו שהן שצריכים תקון הרבה ויהיה פנים חדשות להבנין יש מקום להתיר. דהא איתא /או"ח/ בסימן י"א סעי' ח' חלוק בין המשתחוה לבהמה שצמרה פסול לציצית למשתחוה לפשתן נטוע שכשר לציצית מטעם שהרי נשתנה. והוא שיטת הרמב"ם מהא דאיפשיטא בעיא דרב"ח לפירושו בע"ז דף מ"ז שהמשתחווה לקמת חטים מותר למנחות עיי"ש במהר"מ ובכ"מ פ"א מציצית הי"א ובמג"א ובבאורי הגר"א שם /או"ח/ בסי' י"א. וא"כ גם הכא יש לדמות שיהיה מותר לעשות ביהכ"נ אחר שישתנה כשיתקנוהו שלא יהיה ניכר כלל מה שנשאר מהבית תיפלה. ואף שיש לחלק דהלבנים שנשארו לא ישתנו הן בעצמן ול"ד לחטים ונעשו קמח שנשתנה כולו ואין אף מקצת שלא נשתנה וכן בפשתן נשתנה כולו מ"מ כיון שמסתבר שהוא רק איסור דרבנן יש לסמוך שגם זה נחשב שינוי ובפרט שהרבה מקילין בכל אופן.
אבל נראה דבעת הבנין עד שישתנה לא יקדישוהו לבית הכנסת אלא לבנין חולין בעלמא ורק אחר שיתקנוהו וישתנה יקדישוהו לביהכ"נ. דהא מוכרח כן בהא דדוקא המשתחוה לחטים מותר הקמח למנחות מצד השינוי אבל המשתחוה לקמח משמע שאסור אף שג"כ ישתנה לרוב המנחות שהקמיצה היא לאחר אפיה, אלא ודאי דכיון שנתקדש למנחה קודם השינוי אסור לכן אף שהבנין יהיה לצורך ביהכ"נ מ"מ לא יזמינוהו ויקדישוהו לביהכ"נ עד אחר התקון שישתנה.
ידידו, משה פיינשטיין