Our Rabbis taught:10 King Hezekiah did six things; of three of them they [the Rabbis] approved and of three they did not approve. Of three they approved: he hid away the Book of Cures; and they approved of it; he broke into pieces the brazen serpent,11 and they approved of it; and he dragged the bones of his father [to the grave] on a bed of ropes,12 and they approved of it.13 Of three they did not approve: He stopped up the waters of Gihon,14 and they did not approve of it; he cut off [the gold] from the doors of the Temple and sent it to the King of Assyria,15 and they did not approve of it; and he intercalated the month of Nisan during Nisan,16 and they did not approve of it. But did not Hezekiah accept the teaching: This month shall be unto you the beginning of months:17 [this means] that this is Nisan and no other month shall be Nisan?18 — He went wrong over the teaching enunciated by Samuel. For Samuel said: The year must not be declared a prolonged year on the thirtieth of Adar, since this day may possibly belong to Nisan;19 and he thought: We do not pay heed to this possibility.20
רש"י מסכת ברכות דף י עמוד ב
שגנז ספר רפואות - כדי שיבקשו רחמים.
מהרש"א חידושי אגדות מסכת ברכות דף י עמוד ב
שגנז ספר הרפואות נמי אף על גב דבעיני אדם אינו טוב לגנוז שמבקשים ברפואות הרופא גם שניתן רשות לרופא לרפאות מ"מ בעיניך הוא טוב שאל יסמוך אדם על הרפואות ויהא לבו נכנע לבקש רחמים וק"ל
it seems clear from Rashi that prayer is better than medicine. so medicine is perhaps allowed but is not desirable
ספר בניהו בן יהוידע על ברכות דף י/ב
שם רבי לוי אמר שגנז ספר רפואות. נראה לי בס"ד הטעם שבא למצוא לו עזר מדבר זה לתפילתו, והוא כי מה שגנז ספר רפואות טוב עשה כדי שיהיה לבני אדם בטחון בהקב"ה, אך ודאי לעיני המון העם לא טוב עשה, ולא ניחא להו בהכי, ולכן אמר אם לא יתרפא מחולי זה ויחיה, עתה המון העם יחזיקו בסברתם לומר לא טוב עשיתי בגניזת ספר רפואות, ולכך זה היה העונש מדה כנגד מדה שלא נרפא מאותו חולי, ולא הועילה לו תפילה, לכך תרפאני כדי שבזה אדרבה יתברר האמת ולא יטעו העולם בהפך, ולזה אמר [מ"ב כ' ג'] והטוב בעיניך עשיתי, בעיניך דייקא ולא בעיני המון העם, שקשה להם דבר זה, ואם לא אתרפא יהיה להם פתחון פה לומר הפך האמת, ונראה ודאי כי ספר הרפואות ההוא היה בחכמת העשבים, והיה להם זה מחכמתו של שלמה המלך עליו השלום, דהיינו עשב זה יועיל לאדם אם אוכלו שלא ישלוט בו חולי הצרעת, ועשב זה שלא ישלוט בו בולמוס, ועשב זה שלא ישלוט בו אסכרה וכן לא ישלוט דבר וחולי מקוליר"א, וכיוצא מדברים המתהווים מעפוש האויר, ולכן גנזו כדי שיבטחו בה' להסיר מהם החולאים, ויתפללו אליו ולא יסמכו על הטבע, אך ודאי נשאר לרופאים דברים לרפאות את האדם מן חולאים המתהווים מטבע, הן מחמת אכילה או דבר אחר שמתהווה מהם קדחת, וחולי הראש, והבטן, וכיוצא בשאר אברים:
רמב"ם על משנה מסכת פסחים פרק ד משנה ט
ספר רפואות, היה ספר שהיה בו סדר רפואות במה שאין מן הדין להתרפות בו, כגון מה שמדמין בעלי "הטלסמאת" שאם עושין "טלסם" בסדר מסוים מועיל לחולי פלוני וכיוצא בזה מדברים האסורים, ומחברו לא חברו אלא על דרך הלימוד בטבעי המציאות לא כדי להשתמש במשהו ממה שנכלל בו, וזה מותר כמו שיתבאר לך שדברים שהזהיר ה' מלעשותם מותר ללמדם ולדעת אותם, כי ה' אמר לא תלמד לעשות ובא בקבלה אבל אתה למד להבין ולהורות. וכאשר קלקלו בני אדם ונתרפאו בו גנזו. ואפשר שהיה ספר שיש בו הרכבת סמים המזיקין כגון סם פלוני מרכיבין אותו כך, ומשקין אותו כך, וגורם למחלה זו וזו, ורפואתו בכך וכך, שכשיראה הרופא אותם המחלות ידע שסם פלוני השקוהו ונותן לו דברים נגדיים שיצילוהו, וכאשר קלקלו בני אדם והיו הורגין בו גנזו. ולא הארכתי לדבר בענין זה אלא מפני ששמעתי וגם פירשו לי ששלמה חבר ספר רפואות שאם חלה אדם באיזו מחלה שהיא פנה אליו ועשה כמו שהוא אומר ומתרפא, וראה חזקיה שלא היו בני אדם בוטחים בה' במחלותיהם אלא על ספר הרפואות, עמד וגנזו. ומלבד אפסות דבר זה ומה שיש בו מן ההזיות, הנה ייחסו לחזקיה ולסיעתו שהודו לו סכלות שאין ליחס דוגמתה אלא לגרועים שבהמון. ולפי דמיונם המשובש והמטופש אם רעב אדם ופנה אל הלחם ואכלו שמתרפא מאותו הצער הגדול בלי ספק, האם נאמר שהסיר בטחונו מה', והוי שוטים יאמר להם, כי כמו שאני מודה לה' בעת האוכל שהמציא לי דבר להסיר רעבוני ולהחיותני ולקיימני, כך נודה לו על שהמציא רפואה המרפאה את מחלתי כשאשתמש בה. ולא הייתי צריך לסתור פירוש זה הגרוע לולי פרסומו. ויתבאר שמותר לעבר השנה כל אדר ועושין אותה שנה שני אדרים, ומן הכללים שיש לנו אדר הסמוך לניסן לעולם חסר אם נסמוך על החשבון. ואם היו שני אדרים יהיה הראשון שלשים יום, ובא חזקיה ביום השלשים של אדר ועבר את השנה ועשה החדש הנכנס אדר שני, ואלו לא עבר את אותה השנה היה יום שלשים של אדר יום אחד בניסן כמו שביארנו, והרי עבר את השנה ביום שהיה ראוי להיות תחלת ניסן, וזה אסור לפי שהכלל אצלינו אין מעברין את השנה בשלשים של אדר הואיל וראוי לקבעו ניסן, והוא אינו סובר לדין זה כלומר הואיל וראוי לקבעו ניסן.