Tuesday, February 14, 2017

Chastisment should be from love not from superiority and contempt

דף על הדף ערכין דף טז עמוד ב
בגמ': עד היכן תוכחה כו' עד קללה כו' עד נזיפה.

בס' אמת ליעקב להג"ר יעקב קמינצקי (פ' ויצא ופ' קדושים) הקשה מהו כוונת שאלת הגמרא עד היכן תוכחה, וכי מה זה יהי' שונה מכל המצוות כמו תפלין ותפלה? ועוד צ"ב למה אם חבירו נוזף בו או מקללו - כבר נפטר הוא מחיוב תוכחה?

ותירץ דגדר תוכחה אינו מדין בין אדם למקום, טעות הוא לחשוב שמצות תוכחה הוא שכיבכול אנחנו ה"שוטרים" של הקדוש ברוך הוא, אלא הוא דין "בין אדם לחברו" - לאהוב את הזולת ולדאוג לו לטובת נשמתו ורוחניות שלו, להובילו לדרך הישר, שזהו עיקר החיים שלו. וז"ל הרמב"ם (הל' דעות פ"ו ה"ז): הרואה חבירו שחטא כו' מצוה להחזירו למוטב כו', וידבר לו בנחת ובלשון רכה, "ויודיעו שאינו אומר לו - אלא לטובתו" עכ"ל.

ולפ"ז מובן שאלת הגמרא עד היכן חיוב תוכחה, דאם העובר לא אכפת לו מעצמו, אם כן יש לדון טובא עד היכן יש החיוב להובילו לדרך הישר.

והמסקנא הוא עד כדי נזיפה וקללה, והטעם הוא, שאין זה "שיעור" בחיוב תוכחה, אלא שאם חבירו נוזף בו ומקללו, או אז "סימן" הוא, דחסר בעצם מהות התוכחה, דאילו הי' חבירו יודע מכיר ומרגש שהמוכיח חבר הוא לו ורוצה הוא אך ורק בטובתו, לעולם לא הי' מתריס נגדו, צועק עליו ומקללו.

ובס' ילקוט דברי אסף (ערך תוכחה אות ג') מביא מהרע"ב במסכת אבות (פ"ב מ"ט) על המשנה "חבר טוב", שמבאר דהיינו מי שמוכיח אותו כשרואה אותו עושה דבר שלא כהוגן, והיינו שהתוכחה צריכה להיות נובע מאהבת זולתו, וכמו הרואה שור חבירו וחמורו תועה בדרך מצווה להשיב לו, כן הרואה חבירו עצמו תועה בדרכים נלוזות, צריך להוכיחו ולקרבו לאבינו שבשמים.

ובזה מבאר הסמיכות "לא תשנא את אחיך בלבבך - הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא י"ט י"ז) דהתוכחה לא יהא מצד עליונות וטינא, אלא בדיוק להיפוך מצד אהבתו וחמלתו עליו, יחוס ויחמול על נפש חבירו, שלא ישגה באולת. 

No comments :

Post a Comment

ANONYMOUS COMMENTS WILL NOT BE POSTED!
please use either your real name or a pseudonym.