Rabbeinu Yerucham: Forcing husband to give get

 Rabbi Adlerstein cited Rabbeinu Yerucham as permitting forcing a husband to divorce his wife in a case of ma'us alei. 

[YA Because once both parties have had their days in court/beis din, rulings have to be upheld. Once a marriage is terminated, a husband has no right in halacha to withhold a get. (When he truly wants to continue the marriage, and his wife is the one who walks out, he is not obligated to immediately grant a get, but can leverage it to try to repair the relationship. Once it is clear that both parties have given up on the marriage relationship - regardless of who requested the get, or who was at fault! - withholding the get is seen in halacha going back to Rabbenu Yerucham as extortion. The latter held that beis din could even use physical force to coerce a get at that point. Batei Din in Israel routinely accept this Rabbenu Yerucham. Certainly lesser forms of persuasion, as guided by responsible morei hora'ah, are permitted.] [YA - I can give you the cite. More than that would take a good deal of timing, looking into פסקי דין רבניים for the places that he is cited. Ateres Devorah, chap. 89, cites three such decisions. The Rabbenu Yerucham is in Meisharim, Nesiv 23 chelek 8]

 I showed this Rabbeinu Yerucham to my brother and he  wrote the following rebuttal.

רבינו ירוחם מתיר לכוף במאוס עלי בספר מישרים נתיב כג' חלק ח' וז"ל וכתב מורי ה"ר אברהם בן אשמעאל כי נראה לו שאשה שאמרה לא בעינא ליה ליתן לי גט וכתובה והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך אבל איני רוצה ליתן גט מסתברא דאין דנין אותה במורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוינא אלא מיהו משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו לאחר שנה כופין אותון לגרש והפסידה תוספת וכל מאי דיהיב לה מדיליה כו' עכ"ל

ובא אחד ומדייק מזה שהלכה למעשה אם הבעל לא רוצה ליתן לאשתו גט במאוס עלי שאחרי שנה כופין אותו. ומשמע כופין בשוטים לכאורה.

והנה הדבר פשוט שאפילו אם היה זה הפירוש פה שאחרי שנה כופין לגרש היות שלא נזכר דבר זה בש"ע ובגדולי הפוסקים וכדבר פשוט הוא בראשונים והפוסקים שלא כופין במאוס עלי אפילו אחרי כמה שנים שלכן אין לסמוך על זה לקולא. שזה שאמרו כמה ראשונים שבמאוס עלי לא כופין כלל ולא חילקו בין שנה לכמה שנים משמע שהם חולקים על שיטה זו.

וכל הכופה לבעל לגרש בשיטה יחידאה נגד רוב הפוסקים הוא מרבה מזמרים בישראל. ואפילו אם היה שקול אחד נגד אחד היה ספק אם מותר לכוף. והיה האשה בחזקת אשת איש שזה מכריע הספק לעשותו קרוב או ודאי לממזר ודאי.

שלכן מאחר שהרשב"א אמר בפירוש שאין כופין כלל במאוס עלי וכן משמע שבש"ע א"ה סימן עז' לא הובא שום צד לכוף במאוס עלי שאין לכוף במעשה עלי אפילו אחרי כמה שנים.

וז"ל הרשב"א שו"ת הרשב"א חלק ז' סימן תי"ד בענין מאוס עלי – ולעולם אין כופין את הבעל לגרש אלא רצה לגרש יגרש ואם לא רצה לא יגרש ואע"פ שלא כתב כן הרמב"ם ז"ל זהו דין האומרת מאיס עלי עכ"ל הרי בפירוש ברשב"א שהוא גדול הפוסקים שאין לכוף כלל לבעל במאוס עלי דלא כרבי אברם בן ישמעאל רבו של רבנו ירוחם. ואפילו היה הדבר ספק כאילו רבו של רבינו ירוחם גדול כמו הרשב"א היה הדבר ספק ואין כופין מספק בפרט שיש לה חזקת אשת איש והבנים או ספק ממזרים או ודאי ממזרים והאשה ודאי אסורה להנשא.

והנה המתיר על פי השיטה של רבו של רבינו ירוחם רוצה להתיר לבזותו שכן הוא המעשה שעליו אנו דנים. ואפשר שרוצה לכופו בשוטים שכן יש רע-בנים שסוברים שצריכים לעשות לו בשוטים. והלא הרשב"א שם כתב בפירוש שאפילו בזמן שהאשה אומרת שאין בעלה יכול להוליד ילד שכה"ג כתב הרשב"א שאומרים לו בפירוש שחייב לגרש. עדיין אין לבזותו. וכ"ש במאוס עלי.

וע' בבית אפרים אבן העזר סוף חלק ג' שבמאיס עלי אין כופין. ומביא הרשב"א חלק א' סימן קצב'. וז"ל ומצאתי און לי בש"מ הביא בשם ר"י דבמאיס עלי אומרים לו חכמים חייבוך להוציא כו' ור"ת אומר שאף זה אין אומרים לו אלא שאם בא לימלך בב"ד משיאים לו עצה שיגרשנה לאלתר ויפטור מכתובה עכ"ל הרי מחלוקת הראשונים אם מותר לומר להבעל במאיס עלי שחכמים אמרו שחייב לגרש שהוא כפיה בדבריםי בעלמא ועל זה בא ר"ת לאסור גם זה ולא הובא שום חילוק בין שנה אחד או כמה שנים דלא כרבינו ירוחם. הרי שרוב הראשונים לא הביא חידוש זה לכופו אחרי שנה ואם עושים כפיה הרי ספק גט ויש לאשה חזקת אשת איש.

ועוד שכה"ג הפשטות שודאי לכ"ע אינו גט כלל. שהיות שהבעל יודע שרוב הראשונים אוסיםר לכופו לא שייך לומר שהוא סומך על היחיד ליתן גט בלב שלם אלא ודאי שהוא נותן רק מחמת מכות או כפיה ולא סובר שמצוה לשמוע דברי חכמים באופן שאינו גט כלל.

ובכלל איני יודע למה הביא החכם בעיניו שיטת היחיד בזה להתיר כפיה במאוס עלי הלא יש שיטת הרמב"ם ועוד כמה ראשונים שעומדים בשיטת הגאגונים ג' מאות שנים לכוף להבעל בשוטים לגרש במאוס עלי אלא שלא עושים כן מחמת שהרבנים שבאו אחרי כן פסלו דרך זה עוד שלא יעשה עוד. וא"כ מה תועלת להביא שיטה אחרת שאינו נזכר בפוסקים נגד מה שהוא כן נזכר בפוסקים.

ועוד יש לדייק בלשון הרבינו ירוחם שההיתר זו לכוף במאוס עלי רק באופן שבין האיש ובין האשה אמרו בפירוש שלא רוצים זה את זה. כה"ג יש צד שאחרי יב' חודש שרואים שלא ישנו דעתם שכופים. אבל אם הבעל רוצה האשה ואינו מואס בה אלא שהיא מואסת בו לא מיירי ואין כופין כה"ג.