הבעל, שמאמין כי הרבי חי, התעמר
באשתו ובילדיו במשך שנים. בית הדין הרבני שחרר את האישה וקבע: "יחיה הוא
בחייו כרצונו אך יעזוב את אשתו לנפשה."
גבר ואישה נישאו ב-1991. לשניהם היו אלה
נישואין שניים: האישה הייתה אלמנה עם שני ילדים, ואילו הבעל גרוש עם שני
ילדים. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים משותפים, שלושה מהם בגירים ואחת קטינה.
הם נישאו בישראל ולאחר מכן עברו לדרום אפריקה. ב-2009 עזבה האישה את הבית
ואת דרום אפריקה, ועברה לגור בניו יורק ליד הוריה. מאז ועד היום הבעל ממשיך
לגור בדרום אפריקה והאישה בניו יורק.
לשאלות בענייני משפחה:
תחילה פתחה האישה בהליכים נגד הבעל בבית
הדין ביוהנסבורג בדרום אפריקה. הבעל סירב לשתף כל פעולה עם בית הדין בדרום
אפריקה, שבתגובה הוציא נגדו "כתב סירוב וחרם חמור".
לרגל חתונת בנם המשותף שמתגורר בישראל,
הגיעו השניים לארץ. האישה ניצלה את ההזדמנות ופתחה תיק בבית הדין הרבני
האזורי בתל-אביב, בו תבעה מבעלה לתת לה גט.
האישה טענה כי לאורך השנים שררה בבית
אווירה קבועה של פחד וטרור. לטענתה, הבעל נהג בהתפרצויות זעם, צעקות
וכינויי גנאי משפילים, גם כלפי הילדים, שאותם אף נהג להכות. לפני שש שנים
עברה לניו יורק כי הרגישה שהיא פשוט לא יכולה יותר להמשיך כך.
לדבריה, הבעל מעולם לא עבד ולא פרנס,
ואף לא נתן לה לצאת לעבודה, ובמשך כל השנים המשפחה התקיימה מתרומות שאביה
אסף עבורם. אם לא די בזה, המשיכה, הבעל בהתנהגותו הביא לכך שהיא הייתה
חייבת לשלוח שניים מילדיהם ללמוד בארה"ב בגלל הסכנה הרוחשת בבית.
הבעל – חסיד חב"ד שחי באמונה כי הרבי
מלובביץ עדיין חי – טען כי קיבל מהרבי "איגרת" ובה ההוראה לא להתגרש, וזהו
זה. הוא הכחיש את האלימות הפיזית והמילולית, הן כלפי האישה והן כלפי
הילדים, וטען כי הילדים נשלחו לארה"ב כדי לקבל חינוך טוב יותר.











