אמת ליעקב ויקרא פרק כו פסוק יא
(יא) ונתתי משכני בתוככם.
עיין רמב"ן כאן שהאריך בענין מדת הבטחון, ודעתו היא שעל פי האמת אסור לו לאדם לשאול ברופאים אלא ישליך על ד' יהבו, וסיים כי ברצות ה' דרכי איש אין לו עסק ברופאים, ועיי"ש שביאר באריכות. והנה החובת הלבבות [עיין שער הבטחון פרק ד'] סובר שעל האדם להשתדל עד כמה שיכול להרפא בדרך הטבע, ועיי"ש. והנה נדמה בעינינו כי לדעת חובת הלבבות צריך הוא האדם לסייע כביכול להקב"ה - שעל ידי הסיבה הזאת יוכל לפרנסו, וכן מבינים רוב בני העולם ודומים הם כי הרמב"ן הוא המחמיר בנדון זה. אבל המעיין בחובת הלבבות יראה כי הוא הנהו המחמיר בזה, אלא שהוא סובר כי כל ענין ההתעסקות הוא מפני יישוב העולם1 והרי זו מצוה ככל מצות שבתורה, ולפיכך כותב הוא שהאדם לא ישנה את מלאכתו ואף שרואה הוא שאינו מצליח במלאכתו זאת. אבל לדעת הרמב"ן אדרבה - אם האדם אינו בתכלית השלימות נמסר הוא למערכות הטבע ואז צריך הוא לעבוד באמת כדי להתפרנס על ידי זה, כי כן כתב לענין רפואה שאחרי שבא אל הרופא הרי הרופא צריך להזדקק לו כי הוא נמסר להנהגה הטבעית, וכדמצינו בשלהי ברכות [דף ס' ע"א] דהמתפלל אחר מ' יום שיהא זכר ה"ז תפלת שוא, ואעפ"כ האמהות התפללו2 מפני שלפי הנהגתם הנס היה אצלם לטבע ונשתנה דינם, ודו"ק3.
והנה לפי דברי רמב"ן אלו יש לפרש מה דמצינו בגמרא במסכת יומא [דף פ"ה ע"ב] שנחלקו כמה תנאים מנא לן שפקוח נפש דוחה את השבת, וכל א' הביא מקור אחר לזה, וכגון מעבודה וממילה וכדומה, ועיי"ש. ולעיל בפרשת כי תשא [ל"א פט"ז] ביארתי מדוע בכלל צריך פסוק מיוחד לזה - הא קי"ל וחי בהם ולא שימות בהם, ועיין מש"כ שם להלכה. אבל בדרך הדרוש י"ל לדעת הרמב"ן דעל פי האמת לא היה האדם צריך להתעסק ברפואות כלל, ולפיכך היה עולה על הדעת שמצות שבת תחייבנו להעמיד את הענין על אמיתו ולא נדחה את השבת, וע"ז באו התנאים האלו ולימדו שאין זה דחיית איסור בלבד אלא מצוה ממש וכמו מילה ועבודה שדוחין את השבת, ודו"ק.
No comments :
Post a Comment
ANONYMOUS COMMENTS WILL NOT BE POSTED!
please use either your real name or a pseudonym.