דף על הדף ערכין דף טז עמוד ב
בגמ': עד היכן תוכחה כו' עד קללה כו' עד נזיפה.
בס' אמת ליעקב להג"ר יעקב קמינצקי (פ' ויצא ופ' קדושים) הקשה מהו כוונת שאלת הגמרא עד היכן תוכחה, וכי מה זה יהי' שונה מכל המצוות כמו תפלין ותפלה? ועוד צ"ב למה אם חבירו נוזף בו או מקללו - כבר נפטר הוא מחיוב תוכחה?
ותירץ דגדר תוכחה אינו מדין בין אדם למקום, טעות הוא לחשוב שמצות תוכחה הוא שכיבכול אנחנו ה"שוטרים" של הקדוש ברוך הוא, אלא הוא דין "בין אדם לחברו" - לאהוב את הזולת ולדאוג לו לטובת נשמתו ורוחניות שלו, להובילו לדרך הישר, שזהו עיקר החיים שלו. וז"ל הרמב"ם (הל' דעות פ"ו ה"ז): הרואה חבירו שחטא כו' מצוה להחזירו למוטב כו', וידבר לו בנחת ובלשון רכה, "ויודיעו שאינו אומר לו - אלא לטובתו" עכ"ל.
ולפ"ז מובן שאלת הגמרא עד היכן חיוב תוכחה, דאם העובר לא אכפת לו מעצמו, אם כן יש לדון טובא עד היכן יש החיוב להובילו לדרך הישר.
והמסקנא הוא עד כדי נזיפה וקללה, והטעם הוא, שאין זה "שיעור" בחיוב תוכחה, אלא שאם חבירו נוזף בו ומקללו, או אז "סימן" הוא, דחסר בעצם מהות התוכחה, דאילו הי' חבירו יודע מכיר ומרגש שהמוכיח חבר הוא לו ורוצה הוא אך ורק בטובתו, לעולם לא הי' מתריס נגדו, צועק עליו ומקללו.
ובס' ילקוט דברי אסף (ערך תוכחה אות ג') מביא מהרע"ב במסכת אבות (פ"ב מ"ט) על המשנה "חבר טוב", שמבאר דהיינו מי שמוכיח אותו כשרואה אותו עושה דבר שלא כהוגן, והיינו שהתוכחה צריכה להיות נובע מאהבת זולתו, וכמו הרואה שור חבירו וחמורו תועה בדרך מצווה להשיב לו, כן הרואה חבירו עצמו תועה בדרכים נלוזות, צריך להוכיחו ולקרבו לאבינו שבשמים.
ובזה מבאר הסמיכות "לא תשנא את אחיך בלבבך - הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא י"ט י"ז) דהתוכחה לא יהא מצד עליונות וטינא, אלא בדיוק להיפוך מצד אהבתו וחמלתו עליו, יחוס ויחמול על נפש חבירו, שלא ישגה באולת.
Thanks for sharing - the title imho does not tell the whole story. It is not enough that Tochacha is done out of love , but is experiened by the person or the kid as an act of love. This reminds me of the story of a little girl who was asked about her mother and she said she likes when her mom says she loves her. Her brother was asked - do you like it when your father says he loves you - he replied no - because it usually follows with a ' smack ' - punishment out of love. Parents who follow a ' working with ' approach to parenting like Collaborative problem solving prefer to deal with problems , trying to first understand the kid's concerns, then putting their concerns on the table and then finding away to address both concerns. Once we have a solution, and the relationship is strengthened, the kid also now has a vision of the future , he will engage in an autonomous way in the moral act of restitution . Instead of discipline we can focus on helping kids do teshuvah which is a very intrinsic experience and cannot be imposed on the outside - so it is not what we think we do or teach but what matters is how kids or people experience our actions and word and what they learn from them
ReplyDeleteI fear too many people feel that since the end is chatisement anyway, why not take a shortcut and do it badly?
ReplyDeleteCan we extend the principle to chastising politicians?
ReplyDelete