Rav’ Moshe Feinstein – validating conversion for non-observant gerim

Igros Moshe (Y.D. 1:159): However in general the idea of conversion does not please me and I refrain from being involved in the conversion process. Not only because the halacha is not to accept them initially when they convert for the sake of marriage. But also for the reason that it is almost certain as an anon sahadi (we witness ) that she will not be accepting the obligation to do mitzvos and she is only saying the words with her mouth that she is accepting them. And without actually accepting the obligation of mitzvos - even it is only one detail, it is stately explicitly in Berchoros (30) that we are not to accept them.

This is not equivalent to the case in Shabbos (68) of someone converting while they are living entirely with non-Jews and therefore don't know about Shabbos or even the prohibition of idolatry. Nevertheless he is considered a valid convert because in that case he sincerely accepts to do all that which a Jew is obligated. That is a valid acceptance of all the mitzvos of the Torah - even though he is absolutely ignorant of the actual laws involved. This in fact is true of all converts. It is not necessary to first teach them all the mitzvos before they are accepted for conversion. Bedieved the conversion is valid without informing them of anything. This is stated clearly in the Rambam and Shulchan Aruch (12). However if they don't actually accept anything they are not to be accepted since this is the essence of conversion.

In fact in the majority of cases of conversion in this country which are done for the sake of marriage, they do not accept the obligation of doing mitzvos. Even when they declar that they will keep them. It is known that they are lying because they feel that they have no obligation to be more religious then their Jewish husband who is not observant and transgresses all the laws of the Torah.  However perhaps this one will be of the minority and actually accept doing the mitzvos.

Therefore I will not say anything in this particular case to you. Because there are in fact many rabbis in New York who accepte converts like these and consequently it is not for me to say that there is any prohibition in accepting these converts.

However I don't like the whole enterprise and neither did  my father.  But I am not saying it is prohibited. Therefore you should do what you think is best depending  on how urgent you think it is.

Igros Moshe (Yoreh Deah 1:160): Concerning a conversion which was done by a Conservative rabbi which did not have the proper acceptance of mitzva and the immersion in the mikve was not in the presence of a beis din but rather was observed by two women. It is obvious that this conversion has no halachic significance because the acceptance of mitzvos is a necessary condition for conversion. Even if she accepted all the mitzvos of the Torah except for one it is invalid as is stated in Bechoros (30b). Furthermore the acceptance of the obligation to keep mitzvos has to be done before three judges and failure to do so invalidates the conversion even bedieved as is stated in Shach (Y.D. 268:9). Therefore there is a basis to question the validity of the conversion – even though there are Orthodox rabbis who also accept converts [who end up not observing mitzvos]. Despite the fact that “we are witnesses” (anan sahadi) that the majority of converts do not genuinely accept the mitzvos as is proved by the way they conduct themselves after conversion. In addition she is not going to be more observant then her Jewish husband for whom she converted. She sees that he violates Shabbos as well as many other Torah prohibitions. However there is a basis for saying that a convert who doesn't observe mitzvos is nonetheless a valid convert bedieved since she said before the beis din that she accepted the obligation to observe the Torah mitzvos and it happens that sometimes such a convert truly accepts the mitzvos even though they don’t keep them afterwards. Therefore perhaps she should be considered as such a ger who does not observe the laws of the Torah after conversion. This despite the fact that it is clear to us because of her subsequent non‑observance that at the moment of conversion she did not accept the mitzvos in her heart but only said that she was accepting them. Even though I personally don’t find it reasonable for the sake of the rare individual to remove the “we are witnesses” (anan sahadi) of her subsequent behavior and to pay attention to the possibility that she was sincere in her thoughts at the time of conversion. However perhaps this is the reasoning of these Orthodox rabbis and there is some basis for their view. There is also a strong justification to assert that she is a valid ger from the fact that her husband – for whose sake she converted – does not observe Shabbos as well as many other prohibitions so that she assumed that there is not really such an obligation to observe mitzvos to be a Jew. Therefore she is like a non‑Jew who converted amongst non‑Jews which Shabbos (68a) states is a valid ger even though he still worships idols. The reason that he is a valid ger is because he has accepted upon himself to be like all the other Jews and this is considered a valid acceptance of mitzvos even though he knows nothing about the mitzvos. That is because knowledge of mitzvos is not critical to become a ger. It is only when he knows about the mitzvos and refuses to keep them that the conversion is not valid. We know this from the fact that he has no obligation to learn the entire Torah before he converts – he is only instructed in some of the mitzvos. Therefore even though the beis din told her that she must keep Shabbos, she thought that this was just merely desirable and that even if she didn’t keep Shabbos and other mitzvos she mistakenly thought that she was a good Jew. Therefore she mistakenly thought she had accepted all the mitzvos that a Jew is required in order to convert – even though this caused her not to fulfill the mitzvos. This is a possible justification to consider her to be a valid giryorus – even though she doesn’t keep all the mitzvos. It is a weak justification for those Orthodox rabbis who accept such converts so as not to view them inferior to laymen. [Despite this possible justification for a non‑observant ger to be a valid ger] nevertheless the mitzvos have to be accepted before a beis din. It is likely that the Conservative rabbis don’t do this because they don’t know the laws of conversion. In addition they are not careful to follow the law even when they know it. Consequently their conversions lack the proper acceptance of mitzvos – even of the most minimal type – which is critical for a valid conversion. In addition the Conservative beis din is invalid because they reject many fundamental principles of Judaism and transgress a number of prohibitions. Look at Choshen Mishpat (7:9) and Piskei Teshuva there in the name of R’ Akiva Eiger – that even transgressing a rabbinic law disqualifies a person from being a judge and this doesn't require an announcement. In addition it is almost a certainty that they transgress many Torah prohibitions even though witnesses have not been accepted to testify to this but it is “like we are witnesses” (anan sahadi) that anyone who is called with the debased description of Conservative is presumed to violate many prohibitions and to deny many of the fundamentals of religion. I have already explained in one teshuva that someone who is presumed to be a heretic is invalid – even without formal testimony from witnesses. This is true even for leniences. I don’t have the time to go into greater detail concerning this matter. Therefore it is quite obvious that a conversion done by a Conservative rabbi has no significance.

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קו

גרות כשלא רצה לקבל עליו איזה מצוה אם הוא גר בדיעבד ועניינים שונים כ"ב תמוז תשכ"ט מע"כ ידידי הרה"ג שמואל בארי שליט"א האב"ד האג במדינת האלנד /הולנד/.

א' הנה ענין הגרות רובן דרובן הם בשביל אישות שבעצם אין ראוין לקבלם, ורק כשקבלום הם גרים, אף כשקבלו עליהם כל המצות מאחר שלא באו להתגייר לשם שמים, ולכן פשוט שיש לחוש שאף שאומרים לפני הב"ד שנזקק להם שהם מקבלים עליהם המצות אינו אמת וצריך לבדוק ביותר. וזהו כוונת הש"ע יו"ד סימן רס"ח סעי' י"ב בנודע שבשביל דבר הוא מתגייר חוששים לו עד שתתברר צדקתו, והוא משום דכיון שבשביל דבר נתגייר יש לחוש שמא אף שקבל המצות בפיו לא קבלם בלבו, וכיון שיש טעם וסברא לחוש לזה הוא כאנן סהדי שיש ספק שאין בזה שוב משום דברים שבלב אינם דברים, עיין בתוס' גיטין דף ל"ב ע"א ד"ה מהו ובקידושין דף מ"ט ע"ב ד"ה דברים ואף ששם איירי בדבר שאנן סהדי בודאי על מה שבלבו מסתבר דכשיש טעם ברור להסתפק הוא כאנן סהדי שיש ספק שלכן חוששין לו להחזיקו רק כספק גר עד שתתברר צדקתו ויעשה בדין גר ודאי. וברוב הפעמים ואולי גם כל הפעמים הרי הבן ישראל שרוצה בנכרית ובת ישראל הרוצה בנכרי אינם שומרי תורה בעצמם, שלא מסתבר שהנכרי והנכרית שמתגיירין בשבילם ישמרו דיני התורה יותר מהם שהוי כאנן סהדי שאין מקבלין המצות בודאי שלכן צריך ישוב הדעת גדול בקבלת גרים. ובעוה"ר נתפרץ כל כך בהרבה מקומות שמקבלין אותן גם רבנים יראי ה' מפני הלחץ והדחק מבע"ב עליהם, ולכן הרי נחוץ מאד לתקן ולגדור בעד הפרצה הגדולה, ובודאי בשביל זה עשו רבני האלאנד תקנה שלא לקבל גר וגיורת אלא בהסכמת כל הרבנים, והוא בכלל תקנות לגדר ולסייג לתורה ולדבר מצוה שאין יכולין להתיר כמפורש /שו"ע יו"ד/ בסימן רכ"ח סעי' כ"ח וכדכתב כתר"ה.

והנה בעובדא זו שכתר"ה שהגיורת רוצה לקבל כל דיני התורה אבל אינה רוצה לקבל תלבושת נשים צנועות אלא להתלבש בבגדים שמתלבשות בעוה"ר סתם הנשים שבדור פרוץ הזה, אם יכולים לקבל מדינא גיורת כזו ואיך הוא בדיעבד כשקבלוה אם היא גיורת, נראה דיש לדון בזה. דהנה בבכורות דף ל' ע"ב איתא נכרי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ולר"י ב"ר יהודה אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים, ויש להסתפק אם הוא רק דין דלכתחלה וכלשון אין מקבלין שמשמע לכתחלה, או שגם בדיעבד אינו גר. ואף שודאי מקבלין גרים אף שלא ידעי רוב דיני התורה שהרי מודיעין אותם רק מקצת מצות, ופשוט שאף רוב דיני שבת אין מודיעין אותן, וגם מצינו עוד יותר שאף שלא ידע הגר שום מצוה הוא גר, דהא מפורש בשבת דף ס"ח ע"ב גר שנתגייר בין הנכרים חייב חטאת אחת על כל מלאכות של כל השבתות ועל הדם אחת ועל החלב אחת ועל ע"ז אחת, הרי נמצא שלא הודיעוהו שום מצוה אף לא עיקרי האמונה ומ"מ הוא גר, הוא משום דאיירי שקבל עליו לעשות כל מה שהיהודים צריכין לעשות וזה סגי לגרות, ואין חוששין לומר דדילמא אם היה יודע ממצוה זו לא היה מקבל עליו, דאף אם יאמר כן הוא רק דברים שבלב, וההודעה הוא רק לכתחלה. ומוכרחין לומר בלשון הש"ע בסעיף ג' שכתב כל עניני הגר בין להודיעו המצות לקבלם צריך שיהיה בג' הכשרים לדון לאו דוקא, דעיקר הכוונה הוא שקבלת המצות צריך בפני ג' אבל ההודעה אינה מעכבת, אך נקט לשון להודיעו משום דכן הא עושין הב"ד שמודיעים מקצת המצות בשעת קבלה, וכן הלשון דבסעי' י"ב שכתב או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן ה"ז גר, הוא לאו דוקא אלא אפילו לא הודיעוהו כלל איזה מצות אם אך קבל עליו שמקבל עליו כל המצות שחייבין ישראל הוא גר, ורק משום שאין דרך לשכח להודיעו איזה מצות נקט הש"ע ששכחו להודיעו שכר המצות ועונשן שזה אפשר לשכח לפעמים.

אבל כשאומרים לו שאיכא מצוה זו או שיודע מעצמו איזה מצוה שראה איך שישראל נוהגין במצוה זו ואומר שמצוה זו אינו רוצה לקבלה ע"ז תניא שאין מקבלין, וא"כ אפשר שאף בדיעבד כשקבלוהו אינו גר, אף שנקט לשון אין מקבלין דהוא לשון דלכתחלה. ולכאורה מהא שאר"י ב"ר יהודה אפילו דקדוק אחד מד"ס =מדברי סופרים=, שמסתבר שכיון שקבל עליו כל מצות דאורייתא ואף בל תסור בכלל דהא קבל עליו כל איסורין ומצות דרבנן, הרי יש לו להיות גר מדאורייתא, שלא מסתבר שחכמים יעקרו הגרות דאורייתא שנוגע לקידושין ולכמה דברים ולהקל בהם ולא היה מזכיר זה הגמ' בפירוש, וא"כ צריך לומר לר"י ב"ר יהודה דרק אין מקבלין לכתחלה ובדיעבד כשקבלוהו הוא גר, שלכן משמע שגם לדין הרישא בלא קבל עליו דבר אחד מדיני התורה נמי הוא רק דין שלכתחלה אין מקבלין אבל בדיעבד כשקבלוהו הוא גר, וחייב אף במצוה זו שלא קבל עליו דמה שלא קבל עליו אינו כלום לפוטרו דהא הוא מתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל.

ויהיה ניחא לפ"ז מה שהלל קבל את הגר שלא קבל עליו תורה שבע"פ דמפורש ברש"י שבת דף ל"א ע"א דתיכף גייריה, דהא הקשה רש"י מחוץ לדבר אחד שלא מקבלין, ואם לא גייריה ממש אלא לאחר שקבל עליו גם תורה שבע"פ לא היה שייך להקשות כלל. ופלא על מהרש"א בח"א שעל העובדא דגיירני ע"מ שתשימני כ"ג פי' מצד קושיתו הא אין מקבלין גרים משום שלחן מלכים ולא עדיף זה שגייר עצמו משום כהונה שילבש בגדי כבוד ואיך גייריה הלל שלאו דוקא גייריה אלא דלא גייריה עד לבתר הכי שידע דגר אסור בכהונה, דא"כ גם עובדא ראשונה אפשר לפרש כן וליכא שום קושיא, אבל מה שגייריה הלל היה משום שהיה מובטח שאחר שילמדנו יסמוך עליו וישמור גם דיני תורה שבע"פ וגם יקבל עליו איסור זר לעבודות המקדש דצריכים לכהנים, ומה שעכ"פ הא בשעת הטבילה עדיין לא קבל מצות דתורה שבע"פ שהוא כמעט רוב דיני התורה הקשה זה רש"י, ומה שכתב לתרץ שלא דמי לחוץ מדבר אחד שלא היה כופר בתורה שבע"פ אלא שלא היה מאמין שהיא מפי הגבורה, לא מובן לכאורה אף אם נפרש בכוונתו שלא האמין להלל שמה שאומר לו היא תורה שבע"פ אבל האמין שיש עכ"פ תורה שבע"פ וכשיודע ממנה קבל לקיים, שודאי אין זה קבלה שא"כ גם כשלא יקבל עליו גם תורה שבכתב מחמת שלא יאמין שזו שבידנו היא התורה שבכתב שניתנה למשה בהר סיני מהקב"ה אלא תורה אחרת יהיה גר, וברור ופשוט שאין זה קבלת מצות מאחר שעכ"פ אינו מקבל המצות שבתורתנו, שלכן כמו כן פשוט שאין להחשיב זה לקבלה במצות תורה שבע"פ מאחר שאינו מאמין ללומדיה וחכמיה, ולכן צריך לומר שכיון שאיכא עכ"פ קבלת מצות אף שלא בכולן הוא גר ונתחייב בכולן אף שלא קבלם דהוה מתנה ע"מ =על מה= שכתוב בתורה, ואין ענין קבלת המצות משום דבלא קבלת המצות א"א לחייבו אלא דהוא דין ממעשה הגרות דבעינן קבלת המצות כמו דבעינן מילה וטבילה, וסגי לזה קבלת איזה מצות אף שלא קבל כולן. אבל הוקשה לרש"י על הלל שקבליה לגיירו לכתחלה מהא דאין מקבלין אף כשלא קבל עליו אף רק דבר אחד וכ"ש שלא היה לו לקבל גר זה שלא קבל עליו כל התורה שבע"פ, וע"ז תירץ שפיר שהיה הלל מובטח שאחר שילמדנו יסמוך עליו ויקיים גם כל דיני תורה שבע"פ, אבל נתן רש"י טעם להבטחתו דהלל שהיה זה מחמת שלא היה כופר בתורה שבע"פ שהיה יודע שאיכא תורה כזו אך לא האמין להלל שמה שאומר לו היא אותה התורה שניתנה מפי הגבורה שבזה היה שייך שיסמוך עליו אחר שילמדנו, שאם היה כופר לומר שליכא כלל תורה שבע"פ לא היה שייך שיהיה הלל בטוח שאחר שילמדנו יסמוך עליו שאיכא גם תורה שבע"פ, דהא הטעם שאינו מאמין הוא משום דלא נכתבה כמו שנכתבה התורה שבכתב כמו שכופרים הצדוקים מטעם זה, שלכן אף שאפשר שיתחיל להאמין מ"מ לא שייך שיהיה בטוח בזה וממילא היה אסור להלל לגיירו, לכן פי' שידע הנכרי שיש תורה שבע"פ אבל אמר שלא מאמין להלל שלכן שייך שיהיה בטוח שיסמוך עליו. וכן הוא במה שגייר למי שנתגייר ע"מ שיעשהו כ"ג שמצד הגרות היה גר אף שלא קבל עליו איסור זרות לעבודה אך שהיה קשה על מה שהלל קבלו הא כיון שלא קבל עליו איסור זרות לעבודה לא היה לו לקבלו וע"ז שייך תירוץ רש"י על עובדא קמייתא דכיון שהיה הלל בטוח שאחר שילמדנו יקבל עליו גם מצוה זו היה רשאי לגיירו, ובתירוץ זה מתורץ גם קושית מהרש"א דלא היה רשאי לקבלו משום שהיה לשום כבוד דכהונה מאחר שבדיעבד הוא גר סמך ע"ז שהיה בטוח שאח"כ יהיה גר לשם שמים.

ועיין ביבמות דף מ"ה ע"ב בעבדיה דר"ח בר אמי אטבלה לההיא נכרית לשם אנתתא ואכשר ר' יוסף בה ובברתה משום דעבד הבא על בת ישראל הולד כשר, ופרש"י שאטבלה לשם אישות והלכה דכולן גרים הם אף המתגיירין לשם אישות, וגם התוס' מפרשים דהיה מטבילה משום שהיה רוצה לייחדה לו, ובטבילתה זו נעשית גיורת, והא לכאורה קשה דכיון דבמה שנתגיירה נאסרה על העבד בלאו דלא יהיה קדש והרי כיון שכל גרותה היתה כדי לינשא להעבד משום שלא רצה בנכרית הרי נמצא שלא קבלה עליה איסור לאו זה. ואין לומר דקבלה סתם כל המצות מחמת שלא ידעה מאיסור לאו דעבד שהוא קבלה ממילא גם על איסור לאו זה דעבד, דהא מאחר דידוע דנתגיירה בשביל להנשא להעבד הרי בהכרח לא היה קבלה על לאו זה מאחר שאם היתה יודעת היתה מפרשת שלאו זה אינה מקבלת, וגם הוא ממש כמפרשת אף בלא ידיעה שאם יש איסור לינשא לעבד זה אינה מקבלת זה. ולכן אולי הוא משום דסגי לגרות בקבלת מצות אף במקצתן אף שלא קבלה איזה מצות ונעשית בהכרח גיורת בקבלת שאר המצות אף שלא קבלה לאו זה דלא יהיה קדש לענין עבד זה, ומ"מ נאסרה להעבד משום דהוא מתנה ע"מ שכתוב בתורה כדלעיל. ויהיה ניחא גם מה שלא הביאה לב"ד להתגייר, משום שידע שב"ד לא יקבלוה לגיירה מאחר שלא תקבל לאו זה, לכן גיירה בעצמו אחר שקבלה המצות סתם בפני ב"ד לפי' התוס' על הסמך דמי לא טבלה לנדותה, אך בלא זה לא היו ב"ד מקבלין אותה מטעם דהיה לשם אישות ואין צורך לומר שבשביל זה דלא קבלה איסור לאו דעבד לא היו מקבלין, אבל מסתבר דבשביל שנתגיירה לשם אישות היה מוצא ב"ד הדיוטות, ובשביל זה דלא קבלה הלאו לא היו מקבלין אותה גם הדיוטות, דצורך קבלת מצות שהוא מעיקרי דיני גרות היה ידוע גם להדיוטות, דאם לא היה ידוע להדיוטות דצריך קבלת מצות לא היו מתירין גרים שנתגיירו אצל ב"ד הדיוטות, ואיך אמר סתם דכולן גרים הן ולא מסיק והוא שיעידו בפני ב"ד שקבלו המצות, אלא משמע שסומכין אף על ב"ד הדיוטות שיודעין העיקרים שצריך לגרות בדיעבד, ואולי גם זה שצריך שיתגיירו לשם שמים נמי יודעין דאנשים שאין יודעין דיני גרות מסתבר שלא היו מקבלין כלל דייראו מלקבל שמא אין עושין כדין, ומה שקורא אותן ב"ד הדיוטות הוא מטעם שאין חוששין לאיסור דלכתחלה כל כך ומגיירין אם אך הוא גרות דמורין בזה היתר. אבל בחדושי ביבמות בארתי דרך אחר בהא דהיתה גיורת כשרה וליכא ראיה משם ואין לפני הפנאי עתה להאריך, אבל מהא דהלל ודאי היא ראיה.

וא"כ גיורת זו שאינה רוצה לקבל תלבושת נשים צנועות, לכתחלה הא ודאי אין לקבלה ובדיעבד אם קבלוה תלוי בספק זה ויותר נוטה שבדיעבד היא גיורת, ולענין לכתחלה הא כל גרותה הוא לשם אישות שאף בקבלת כל התורה אין לקבל, וא"כ ודאי איכא טעם גדול מה שהיו מסכימים כל הרבנים דהאלאנד לקבל אותה לגיירה אם היתה מקבלת כל דיני התורה, אבל מ"מ טוב מה שלא מסכימין כולן בשביל זה תלבושת הצניעות שלא לקבלה דשני דברים חמור מדבר אחד.

ויש לדון מצד אחר דמאחר שנפרץ תלבושת הפריצות בעוה"ר גם בבנות ישראל ואף באלו שהן שומרות תורה, שלכן הנכריה שבאה להתגייר הרי חושבת שהוא רק חומרא בעלמא שרוצים הרבנים להטיל עליה יותר מהדין מאחר שיודעת מנשים שמחזיקין אותן לשומרי דת ומתלבשות בתלבושת פריצות, ואף שאומרים לה הרבנים שהוא דבר איסור אינה מאמינה להם, וא"כ יש לידון אותה כנתגיירה כשלא ידעה מדיני התורה שהוא גר כדאיתא בשבת. ומסתבר זה אף שלע"ע =שלעת עתה= אין לי ראיה ע"ז, אבל בכל אופן טוב שלא לקבל דהא בעצם יש לדחות מצד שהגרות הוא לשם אישות, לכן אף שמאיזה טעם הקילו בזה מהראוי שלא להקל עוד קולות. בכל אופן התקנה היא ראויה ואין להתירה.

ב' באב נכרי שרוצה להוליך בתו מישראלית לחופה שרב אחד רצה להניח לו מחמת שהיה עושה טובות לבני העיר.

ובדבר שעלה על דעת רב אחד להניח לאב נכרי להוליך את בתו מישראלית לחופה, יש לגעור בו אף שכוונתו הוא מחמת שהאב הוא איש חשוב במדינה ועושה טובות לכמה יהודים, כי הרי בזה נמצא שמקטינים את איסור החמור הזה ושעודנו חמור גם אצל הרבה עוברי עבירות חמורות, מאחר שיראו שהרבנים מקרבין אותן, וגם הרי אף אם הרבה יהודים צריכים לנכרי זה ואין רוצים שיכעוס מאיזה יראת הפסד מסתבר דכשיסבירו לו שהוא ענין דתי שאנשים שאינם יהודים אין להם להיות שושבינים לא יקפידו ולא יכעסו כלום וכדאמר אביי כה"ג לענין שבת בע"ז דף כ"ו ע"א. וגם חזינן שהרב ההוא רוצה להניח לכל אב נכרי שהרי נותן עצה בשביל זה לבשל את היין כדי שיוכל האב הנכרי להשקות לבנו ובתו החתן וכלה כמנהגם, או לתקן שכל אב ואם לא יוליכו בניהם לחופה כדי שלא יהיה חלוק בין אב ואם יהודים לאלו שאחד מהן נכרי וח"ו לעשות זה, שהרי נמצא שהוא תקנה להקל על עוברי עבירה הרשעים שגם לא יתביישו ויהיה בזה סיוע להפושעים הגדולים האלו ולכן ודאי יש לגעור בו ובכיוצא בו.

ומה שהאריך כתר"ה במנהג השושבינות ודאי שהיו שושבינים מימות עולם כדברי כתר"ה, אבל מנהג שבגמ' היה בהשושבינים של רעים וחברים ולא שייך זה למה שהאבות ואמהות של החתן והכלה מוליכין את בניהן ובנותיהן וזה לא הוזכר בגמ'. אבל עכ"פ הוא מנהג בכל המדינות שההורים מוליכין בניהם ובנותיהן לחופה שג"כ אין לשנות מנהג אבותינו, וכ"ש שבשביל טובת הרשעים שלא יתביישו אין לשנות.

ג' בעיר שנהגו לכתוב בכתובה בשתוקי ואסופי בן אברהם אבינו אם יש ממש במנהגם.

ובדבר איך לכתוב באסופי ושתוקי שלא ידוע שם אביהם בכתובה, הנה באשר הם פסולים לקהל הרי אם יכתבו עליהם בן אברהם אבינו יאמרו שהוא גר ויבא מזה מכשול שיכשירוהו לקהל כמו גר, וכן אין לכתוב כשידוע שם האם על שם אמו כדהיה רוצה לומר הדגמ"ר באה"ע סימן קכ"ט סעי' ט' לבד טעמו דלשתוקי יש אב שזהו טעם קלוש דמאחר שאין אנו יודעין שם האב ואת שם האם ידעינן מ"ט לא נכתוב שם האם, אבל הא כשיכתבו אותו על שם אמו הרי יאמרו שהוא בן ישראלית מנכרי שאין לו אב לפי הדין וכדאשכחן בגמ' ב"מ ע"ג ע"ב וברש"י ד"ה רב מרי ברב מרי בר רחל שנקרא בשביל זה על שם אמו שהוא כשר לקהל ואף לכהונה כשהוא זכר לכו"ע ואף בנקבה הא להרמב"ם כשרה אף לכהונה ואם ניסת לכהן אין מוציאין מידו כדאיתא בב"ש סימן ד' ס"ק ב' עיין שם, ויבא מזה מכשול שיכשירו גם את השתוקי והאסופי לקהל וגם לכהונה, ולכן אין לכתוב על שתוקי ואסופי אלא שמותיהן בלבד כמפורש בש"ע בגיטין וה"ה בכתובה וצריך כתר"ה לכתוב בהכתובה רק שמותיהן לבד ואין בזה משום שינוי מנהג שנהגו בעיר לכתוב על שתוקי ואסופי בן אברהם אבינו או אם נהגו לכתוב על שם האם דשלא כדין היה מנהגם. וגם לא שייך מנהג על דבר שלא שכיחא.

וגם נראה דאף אם הוא אסופי כזה שכשר לבא בקהל כהא דניכר שרק בשביל רעבון השליכוהו כדאיתא בקידושין דף ע"ג ע"ב ובש"ע סימן ד' סעי' ל"א שליכא מכשול נמי אין לכתוב בן אברהם אבינו דאף דלא יהיה מכשול מ"מ הא נפסיד לדידיה, דגר הא בתו פסולה לכהונה והאסופי הכשר לקהל כשר גם לכהונה דרוב העיר כשהן של ישראל הם כשרין גם לכהונה עיין בסימן ד' בפ"ת ס"ק מ"א דמאותו הטעם שכתב שם דאין לו דין שתוקי הוא גם טעם שלא לפוסלו לכהונה, אם ליכא חשש שמא הוא ממיעוט הנכרים דלענין יוחסין הא חוששין גם להמיעוט נכרים כדאיתא ברש"י כתובות דף ט"ו ע"ב ד"ה אבל ליוחסין לא דאף באסופי שאין בו פסול אסופי נמי אם בת היא פסולה לכהונה כגון שהוא מהול שאין עליו ספק עכו"ם, וכגון שהתרי רובי הם ישראל רוב סיעה ורוב העיר שלא חיישינן לשמא הוא בן עכו"ם כשר גם לכהונה. ואף בלא טעם מכשול והפסד נמי אין לכתוב שלא כהראוי לכתוב.

ובעצם מאחר שרק בשתוקי ואסופי כותבין שמותיהן לבד ליכא החסרון דלא כתבו שם האבות שיש פוסלין, דהא שתוקי ואסופי מועטין טובא אפילו בעיר גדולה שאף בלא שם האבות ידעו מי הם כמו בסתם אנשים בשמות אבותיהם ואולי עוד יותר, ודוחק לפ"ז לשון ולפיכך שבש"ע שם שהכוונה לפיכך שמכשיר שם בש"ע בלא כתב שם האבות, דגם לכו"ע יש להכשיר, וצריך לומר בלשון ולפיכך דהוא קודם שנתפשט לכתוב כפי שנוהגין עתה ולא היה כתיבת השמות לבד סימן כי הוא שתוקי ואסופי, שהיה מקום להסתפק גם שמא כתבו אף על סתם איש בלא שמות האבות, ולכן לא הכשיר אלא לשיטתו דמכשיר בלא שמות האבות, אבל עתה שהנהיגו שרק בשתוקי ואסופי כותבין בלא שמות האבות הוא כשר לכו"ע. והנני ידידו מוקירו ומברכו בשלום הגוף והנפש ושיוכל לעמוד בפרץ. משה פיינשטיין.

Was not sincere and never observed mitzvos - not valid convert

שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ג סימן ד

הנה בן נכרית שהוא נכרי גמור בדיני התורה נשא בת ישראל בחוקי המדינה ואחר זמן כשבאו לעיר וויניפעג ששם נמצא אבי האשה וזקנה בכו לפניהם שילכו גם אל רבאי /ראביי/ שיסדר להם קידושין ולא רצה הרבאי לסדר קידושין עד שיטבול במקוה וטבל בלא הטפת דם ברית כי מהול היה ע"י רופא נכרי כדרך כל הנכרים במדינה זו שנימולים, ואחרי עבור איזו שנים עזב את אשתו בדיווארס ונשא אשה נכרית ועקבותיו לא נודעו, ואף אם ימצאו אותו משערין המכירים אותו כי לא יתן גט בשום אופן כי הוא תחת השפעת אמו הנכרית שהיא שונאת ישראל, ומסתפק כתר"ה אם יש לו דין גר שנתפסו קידושיו או שאין גרותו כלום ולא נתפסו קידושיו ואינה צריכה גט. 

והנה מצד שלא הטיפו דם ברית הוא ספיקא דדינא מחלוקת הבה"ג עם הר"ח כדאיתא בתוס' שבת דף קל"ה וביבמות דף מ"ו ואיפסק ביו"ד סימן רס"ח סעיף א' דהוא ספיקא דדינא דלכן צריך להטיף דם ברית ואין מברכין עליו כדאיתא בש"ך סק"א ובהגר"א סק"ג. וא"כ היה ספק נכרי ספק גר שהוא לחומרא שיש לדונה כספק א"א לחומרא. אבל משמע לי מלשון רבאי שכתב כתר"ה על מסדר הקידושין ולא בלשון רב שהיה מהקאנסערוויטיוון, שאם הוא כן גם טבילתו לא היה כדין דהרי מחזיקין עצמן לב"ד כשרים והם ודאי פסולין שרובן דרובן הם כופרין בכמה עיקרי הדת ועוברים בכמה איסורים מדיני שבת ונדה החמורים ועוד איסורים, שלכו"ע אינו גר. אבל אם היה רב ארטאדקסי שמסתמא עשה הטבילה כדין, אף שאיכא ריעותא עליו על זה שלא הטיף דם ברית מ"מ מה שעשה יש לתלות שעשה כדין, מ"מ הא ודאי לא קבל המצות כלל שזהו עיקר בהגרות וגם שתהיה קבלת המצות בפני ג' כשרים, דהא ראינו שלא נזהר מאיסורי התורה והמצות אפילו יום אחד שלכן אף שאמר בפיו שמקבל מצות ברור שלא היה בלבו כן וגם כפי שרואין שעזב את אשתו ולקח נכרית ע"י השפעת אמו הנכרית אשר היא שונאת היהודים כדכתב כתר"ה שהיה תחת השפעת אמו כל העת. אבל אולי יש לנו לחוש שמא בשעת קבלתו המצות בפיו לפני הב"ד קבל כן גם בלבו ואחר זה חזר בו שלא נבטל גרותו והוא בדין ישראל מומר, שהרי חזינן שיש לחוש אף לזמן שאחר כדי דבור שרק אח"כ נעשה רשע בב"ק דף ע"ג בהעידו על הגניבה ועל הטביחה והוזמו על הטביחה שכשרין על הגניבה אם היה אחר כדי דבור ואם לאו כדבור דמי כשרין על הגניבה אף שהעידו בתכ"ד עיין שם, וכן בש"ך יו"ד סימן א' סוף סק"ח שאם שחט ואח"כ המיר באותו יום שחיטתו כשרה ופשוט שה"ה אם המיר תיכף אם היה זה אחר כדי דבור. והא דהקשה בגליון מהרש"א משחט סתם ואח"כ חשב לזרוק דמה ולהקטיר חלבה לעכו"ם שהוא ספק זבחי מתים כדאיתא /ביו"ד/ בסימן ד' סעיף ב' שכן הוא בברייתא בחולין דף ל"ט, נראה דהוא מכיון שעשה כדרך הקרבה לעכו"ם אפשר דאין לנו לחלק מה שעשה לומר דרק הסוף עשה לע"ז ולא השחיטה שלא שמענו ממנו לאיזו כוונה עשה דע"ז אולי לא מהני חזקת כשרותו לחלק מעשיו לשני דברים אלא שהוכיח סופו דמעשה זו שעושה על תחלת המעשה שזה עדיף ואולי זהו כוונתו שכתב לתרץ דהתם דנין על בהמה זו אי גם בתחלה חשב כן והכא דנין על האדם אבל משמע שהוא מטעם אחר דמסיק ודומה לסכין אתרעי בהמה לא איתרעאי ולמה שכתבתי אינו מטעם זה, ועיין בש"ש ש"ג פ"ד. עכ"פ חזינן שאיכא מציאות כזה שיתחלף דעתו ויעשה רשע תיכף ברגע אחד שלכן על רגע הקודם הוא בדין שמעמידין אותו על חזקת כשרותו, וא"כ הרי יש לחוש גם בגר זה שאמר לפני הב"ד שמקבל המצות אולי קבל ממש גם בלבו בשעה שאמר ואח"כ חזר בו אף באותו יום ולהחמיר בשביל זה באיסור א"א. ונראה שאין לחוש לזה דהרי מצינו שגם חזקה דהשתא נחשבת חזקה בקידושין דף ע"ט דאמר רב ה"ה בוגרת לפנינו ועוד בכמה מקומות וצריך לומר במאי שהוא בדין עד כשר ונאמן לשחיטה קודם לזה אף בסמוך ממש דהוא משום דחזקה שמעיקרא שהיה כשר עדיף, ועיין בש"ש שם פט"ז שכתב שכן סובר רש"י קידושין שם /דף ע"ט/ ד"ה מי איכא דפי' דביומא דמשלם שית אין בה לא חזקת נערות ולא חזקת בגרות שהיום היא עומדת להשתנות שלכן סובר רב הרי היא בוגרת לפנינו וקיי"ל כרב, ומש"כ דהר"י בתוס' שפי' דהוא משום דרגילות הן לבא בבקר ואין שייך חזקה דנערות פליג וסובר דלא אזלינן כלל בתר חזקה דהשתא אלא היכא דנוטה לרובא, אינו מוכרח דטעם הר"י הוא דאם לא היה רגילות לבא בבקר היתה עדיין בחזקה דמעיקרא דהיא נערה הוא משום דסובר דאף שעשוי להשתנות היא חזקה וכדכתב הש"ש בעצמו פי"א לתוס' ולרמב"ן דחזקה העשויה להשתנות הוא נמי חזקה, ולכן הוצרך לומר דרגילות הן לבא בבקר שלכן אף שאינו רוב ממש איתרע עכ"פ החזקה דמעיקרא עי"ז שלכן אזלינן בתר חזקה דהשתא. ונהניתי שמצאתי כן בספר צילותא דשמעתא לדודי הגאון ר' יעקב קאנטראויץ זצ"ל, ולכן בגר זה שאין לו חזקת כשרות שהרי לא הוחזקה בהנהגה דקבלת מצות, ומצד דבריו שמקבל עליו ודאי לא הוי מוחזק שקבל דהא האומדנא הוא להיפוך שרק בפיו אמר זה ובלבו מעולם לא קבל המצות, לכן אם נימא שיש להסתפק קצת יש למיזל בתר חזקה דהשתא שראינו כל העת שאינו מקיים המצות כמתחלה שכן היה דעתו גם בשעה שאמר שמקבל שהיו זה רק פטומי מילי לרמות את הב"ד ומכיון שלא קבל מצות אינו גר לכו"ע ואין קידושיו כלום. 

ואף אם נתעקש לומר שעדיין איכא קצת ספק, או שנימא כהש"ש להר"י דחזקה דהשתא אינו כלום רק היכא שנוטה לרובא ואף שדעתנו נוטה לפי האומדנא שלא קבל מצות נימא שאין להתחשב עם אומדנא שלנו להחשיב שנוטה כן הדעת, שלכן איכא קצת ספק שמא קבל עליו מצות בעת שאמר לפני הב"ד שמקבל וחזר בו אח"כ שקידושיו קידושין, הרי איכא ס"ס ספק שמא הלכה דצריך הטפת דם ברית וכיון שלא עשו הרי אינו גר אף אם טבל וקבל מצות, ואם א"צ הטפת דם ברית הרי הוא ספק שמא לא קבל מצות ושכן גם נוטה יותר שלכן אינו גר אף שליכא חסרון מצד הטפת דם ברית. ולכן נראה שאינה א"א ומותרת להנשא לכל אדם חוץ מלכהן שנפסלה בביאת הנכרי. ידידו, משה פיינשטיין