שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קיז
ובדבר שהיהודים רוצים לעשות בענקעט לכבוד נכרי באיזה אולם כדי שיבואו בשבילו הרבה אורחים ויתנדבו בשבילו עבור הדבר מצוה, אין לומר שהוא דבר איסור ממש, שמצד ביבש קצירה שאיתא בב"ב דף י' כיון שמה שיתקבץ לצדקה על ידו הרי כוונתו אינו למצוה אלא לכבוד שאין בזה זכות ומצוה כל כך. ואם בשביל טעם חלול השם שצריכין להנכרי דאיתא ברש"י סנהדרין דף כ"ו וטעם זה נפסק להלכה /יו"ד/ בסימן רנ"ד סעיף א' כדאיתא בט"ז וש"ך ס"ק א' עיי"ש, שהכוונה שהוא בזיון להיהודים שגם זה נחשב חלול השם, הרי אם אי אפשר לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול ליטלה מהנכרי בצנעא ה"ז מותר כדאיתא בסנהדרין ובש"ע שם, וא"כ הרי אפשר שהגבאים ומנהלים מוסד המצוה לא יכלו להשיג ההכרחיות עבור המצוה מצדקה של ישראל שלכן אין לאסור אם האמת כן. אבל בכל אופן הוא ענין מכוער שאין להגבאים ומנהלים של מוסד מצוה לעשות זה אף שאין בזה איסור ממש ויטריחו להשתדל להשיג כל הצורך מיהודים החייבים בהמצוה.
ובאם צריכים לעשות בענקעט לאיזה נכרי שעשה טובה לבני העיר להכרת טובה על מה שעשה להם מכבר ולא למטרת אספת כספים לצדקה הוא דבר המותר ממש.
==============
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן נא
ובדבר שהיהודים רוצים לעשות בענקעט לכבוד נכרי באיזה אולם כדי שיבואו בשבילו הרבה אורחים ויתנדבו בשבילו עבור הדבר מצוה, אין לומר שהוא דבר איסור ממש, שמצד ביבש קצירה שאיתא בב"ב דף י' כיון שמה שיתקבץ לצדקה על ידו הרי כוונתו אינו למצוה אלא לכבוד שאין בזה זכות ומצוה כל כך. ואם בשביל טעם חלול השם שצריכין להנכרי דאיתא ברש"י סנהדרין דף כ"ו וטעם זה נפסק להלכה /יו"ד/ בסימן רנ"ד סעיף א' כדאיתא בט"ז וש"ך ס"ק א' עיי"ש, שהכוונה שהוא בזיון להיהודים שגם זה נחשב חלול השם, הרי אם אי אפשר לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול ליטלה מהנכרי בצנעא ה"ז מותר כדאיתא בסנהדרין ובש"ע שם, וא"כ הרי אפשר שהגבאים ומנהלים מוסד המצוה לא יכלו להשיג ההכרחיות עבור המצוה מצדקה של ישראל שלכן אין לאסור אם האמת כן. אבל בכל אופן הוא ענין מכוער שאין להגבאים ומנהלים של מוסד מצוה לעשות זה אף שאין בזה איסור ממש ויטריחו להשתדל להשיג כל הצורך מיהודים החייבים בהמצוה.
ובאם צריכים לעשות בענקעט לאיזה נכרי שעשה טובה לבני העיר להכרת טובה על מה שעשה להם מכבר ולא למטרת אספת כספים לצדקה הוא דבר המותר ממש.
==============
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן נא
הנה בדבר רופא יהודי מהמפורסמים שבמדינה שרבים צריכים לו להיות בהתקרבות אתו והוא איש בעל מדות רחמים וצדקה באופן גדול וגם עושה הרבה טובות לעניני הקהלה, אבל הוא נשוי נכרית ומטעם זה אין מכבדין אותו בביהכ"נ בשום כבוד והרופא רואה בזה התרחקות מהקהל ומדוכא מאד מזה ולכן רוצים כתר"ה וראשי העיר לכבדו לפעמים בפתיחת וסגירת הארון וכדומה. וגם הוסיף כתר"ה להעיר שמצד הקפדתו על אנשי העיר ברור שרק כל זמן שאמו הזקנה שהיא שומרת תורה בחיים עושה מה שעושה לטובת הקהל אף שמקפיד עליהם ואחר חייה יתרחק מן הקהל ויהיה הפסד גדול להקהל בכלל וליחידים בפרט ורוצה כתר"ה לידע דעתי בזה. ולכן אף שגם מזה צריך להתרחק אף מחנופה כזו, שהוא כשמשבחו יותר ממה שהוא ראוי, כי לשבחו במה שהוא ראוי באמת ודאי ליכא איסור דרק בעכו"ם נאמר לאו דלא תחנם לא תתן להם חן בע"ז דף כ' אבל בישראל אף בעוברי עבירה ליכא איסור זה אבל לשבחו ביותר יש להתרחק, ואולי יש גם איסור בדבר לא רק מצד מדבר שקר תרחק אלא גם מצד חנופה, דמצד שקר כיון שהוא לכוונת שלום אין לאסור כהא דכתובות דף י"ז, וא"כ גם לכבדו בפתיחת וסגירת ארון שאין בזה ענין שקר נמי אולי יש איזה איסור מצד חנופה. אבל כיון שאין איסורו ברור ויותר נוטה שאין בזה איסור אלא מעלה טובה הוא להתרחק אף מחנופה כזו יש להקל אם רואה כתר"ה וראשי העיר אשר יש צורך גדול להקהל ולאנשי העיר שיכבדו אותו באיזה דבר בביהכ"נ כהא דפתיחת וסגירת הארון וכדומה. אבל לקריאה בתורה אין להתיר מטעם שכתבתי לעיל.
==============
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן כא
בענין לכבד כופרין בקריאה לתורה ובשאר כיבודי ביהכ"נ בשעת הצורך ד' אלול תשכ"ה. מע"כ ידידי הרה"ג מהר"ר יצחק ווערבין שליט"א.
הנה בדבר ראבייס של הרעפארמער וקאנסערוואטיוון שבאים לפעמים בשבת לביהכ"נ של יהודים כשרים אם רשאין לקרותם לתורה. הוא דבר פשוט שבקריאה לתורה הוא אסור בעצם דהא קה"ת צריך ברכה לפניה ולאחריה וברכתם אינו כלום ואין לענות אמן אחריה, עיין בספרי אגרות משה או"ח ח"ב סימן נ' ונ"א מטעם דכיון שהם כופרים הוי הזכרת השם אצלו רק כדברים בעלמא דהויא כברכה בלא שם ומלכות כלל, וממילא אף שהבעל קריאה קורא וממנו שומעין הקהל, מ"מ הא יהיה זה כמו בלא ברכה, וגרע מקודם שתיקנו שיברך כל אחד ואחד דהא כבר נסתלק חשיבות ברכה של הראשון משאר הפסוקים אחרי שכבר בירך אחר קריאתו ברכה דלאחריה. אבל אף לשאר כבודי קדושה דבביהכ"נ כהגבה /כהגבהה/ וגלילה והוצאה והכנסה ופתיחת וסגירת הארון אף שאין בהן איסור בעצם שאין בהן ברכה, אבל אין לכבד לכופרים בעניני קדושה שכופרים בהם, ויש בזה איסור חניפה ממילא כיון שאין ראוי לכבדם בדברים כאלו כדכתבתי בסימן נ"א. ולכן אם אין צורך גדול אסור לכבדם גם בכבודים אלו, אבל אם הוא לצורך גדול שיש לחוש שיבא לידי מחלוקת בעיר ויש לחוש להפסד צדקה יש להתיר בשאר כבודים ולא לקראם לתורה מטעם שכתבתי.
ולקרא לתורה לאלו שאינם שומרי תורה ליכא איסור בעצם מכיון שמאמינים בהשי"ת ובתורתו ורק עוברין לתיאבון וצריך לענות אחר ברכתו אמן, אבל ודאי לא יפה עושים הקורין אותן לתורה מצד שאין לכבד עוברי עבירה וצריך למנוע מזה רק כשאיכא צורך בזה כגון יא"צ שיש לחוש למחלוקת וכדומה אבל לאלו הראבייס שהם כופרין ממש ומומרין להכעיס ומסיתים ומדיחים אין ברכתם כלום ואסור בעצם לקראם לתורה כדלעיל.
==============
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן כא
בענין לכבד כופרין בקריאה לתורה ובשאר כיבודי ביהכ"נ בשעת הצורך ד' אלול תשכ"ה. מע"כ ידידי הרה"ג מהר"ר יצחק ווערבין שליט"א.
הנה בדבר ראבייס של הרעפארמער וקאנסערוואטיוון שבאים לפעמים בשבת לביהכ"נ של יהודים כשרים אם רשאין לקרותם לתורה. הוא דבר פשוט שבקריאה לתורה הוא אסור בעצם דהא קה"ת צריך ברכה לפניה ולאחריה וברכתם אינו כלום ואין לענות אמן אחריה, עיין בספרי אגרות משה או"ח ח"ב סימן נ' ונ"א מטעם דכיון שהם כופרים הוי הזכרת השם אצלו רק כדברים בעלמא דהויא כברכה בלא שם ומלכות כלל, וממילא אף שהבעל קריאה קורא וממנו שומעין הקהל, מ"מ הא יהיה זה כמו בלא ברכה, וגרע מקודם שתיקנו שיברך כל אחד ואחד דהא כבר נסתלק חשיבות ברכה של הראשון משאר הפסוקים אחרי שכבר בירך אחר קריאתו ברכה דלאחריה. אבל אף לשאר כבודי קדושה דבביהכ"נ כהגבה /כהגבהה/ וגלילה והוצאה והכנסה ופתיחת וסגירת הארון אף שאין בהן איסור בעצם שאין בהן ברכה, אבל אין לכבד לכופרים בעניני קדושה שכופרים בהם, ויש בזה איסור חניפה ממילא כיון שאין ראוי לכבדם בדברים כאלו כדכתבתי בסימן נ"א. ולכן אם אין צורך גדול אסור לכבדם גם בכבודים אלו, אבל אם הוא לצורך גדול שיש לחוש שיבא לידי מחלוקת בעיר ויש לחוש להפסד צדקה יש להתיר בשאר כבודים ולא לקראם לתורה מטעם שכתבתי.
ולקרא לתורה לאלו שאינם שומרי תורה ליכא איסור בעצם מכיון שמאמינים בהשי"ת ובתורתו ורק עוברין לתיאבון וצריך לענות אחר ברכתו אמן, אבל ודאי לא יפה עושים הקורין אותן לתורה מצד שאין לכבד עוברי עבירה וצריך למנוע מזה רק כשאיכא צורך בזה כגון יא"צ שיש לחוש למחלוקת וכדומה אבל לאלו הראבייס שהם כופרין ממש ומומרין להכעיס ומסיתים ומדיחים אין ברכתם כלום ואסור בעצם לקראם לתורה כדלעיל.
A bit of a side point:
ReplyDeleteWhy does Rav Moshe choose to transliterate English words - like "banquet" in the first line here - rather than use Hebrew words? I'm thinking also of "companies" in his milk responsa.
Is he not comfortable with using modern Hebrew for ideological reasons?
(I hope this doesn't sound in any way disrespectful. I don't mean it to be - I'm just interested in the question.)
I think RMF simply transliterates words that post-date mishnaic Hebrew rather than a less-than-ideal translation to an older word.
ReplyDeleteI found the first pesaq surprising. Before he retired, my father was in real estate. A few of his non-Jewish business contacts were major contributors to Jewish causes (e.g. tzedaqos for special-needs children, Israeli orphanages). Simply because they moved in Jewish business circles and were impressed with the charities their peers described. And they would get honored by those charities.
In practice, this isn't a bizayon, as everyone there knows it's a way to broaden the population you're collecting from IN ADDITION to what you would have gotten otherwise, not instead.
Second, I found the identification of bizayon laYehudim as a kind of chillul Hashem intriguing.
-micha
I was thinking the RMF's responsa in OC 3, siman 21 would be more relevant to the discussions on this site - and based on what he writes there, it's certainly not preferable, yet allowed, to honor 'ovrei aveiro'....
ReplyDeleteshloime said...
ReplyDeleteI was thinking the RMF's responsa in OC 3, siman 21 would be more relevant to the discussions on this site - and based on what he writes there, it's certainly not preferable, yet allowed, to honor 'ovrei aveiro'...
==============
Thanks for the reference, I'll add it to the post. This is basically the same as what he said in O.C. 2:51 which he notes in the above teshuva. The additional problem addressed in this this teshuva is that these rabbis are kofrim - which is probably not so with the people typically honored.