Wednesday, May 2, 2012
Ma'us Alei: Accept Rambam's psak?
Tuesday, May 1, 2012
ORA, child abduction and Congress
Why does Ora support child abductors? [guest post]
Would those rabbis who have given Ora their rabbinical endorsement [Rabbi Kenneth Auman, Rabbi David Bassous, Rabbi Eliyahu Ben Dahan, Rabbi Eliyahu Ben-Haim, Rabbi Ari Berman, Rabbi Azarya Berzon, Rabbi Yosef Blau, Rabbi Zevulun Charlop, Rabbi Menachem Genack, Rabbi Ozer Glickman, Rabbi Shmuel Goldin, Rabbi Meir Goldwicht, Rabbi Joseph Grunblatt, Rabbi Shmuel Hain, Rabbi Basil Herring, Rabbi Elihayu Kaufman, Rabbi Barry Kornblau, Rabbi Norman Lamm, Rabbi Haskel Lookstein, Rabbi Yaacov Neuberger, Rabbi Marc Penner, Rabbi Steven Pruzansky, Rabbi Jason Rappoport, Rabbi Aaron Rakeffet, Rabbi Jonathan Rosenblatt, Rabbi Michael Rosensweig, Rabbi Yonason Sacks, Rabbi Hershel Schachter, Rabbi Fabian Schonfeld, Rabbi Michael Shmidman, Rabbi Peretz Steinberg, Rabbi Michael Taubes, Rabbi Elazar Meir Teitz, Rabbi Moshe Dovid Tendler, Rabbi Steven Weil, Rabbi Richard Weiss, Rabbi Jeremy Wieder, Rabbi Eliezer Zwickler, Rabbi Mordechai Willig] feel that the get is the only issue that the Jewish community should be concerned about if it were their child or grandchild that were abducted?
One of the abductors supported by Ora, is Anat Gelernter. [http://getora.com/pipermail/oravolunteers_getora.com/2006-September/000013.html].
Do Ora and its rabbis believe that Representative Lampson is wrong that the important issue in the case is Anat Gelernter's child abduction, rather than the fact that Gelernter does not have a get. Congressional Record, May 16, 2000.
INTERNATIONAL ABDUCTION
(Mr. LAMPSON asked and was given permission to address the House for 1 minute.)
Mr. LAMPSON. Mr. Speaker, I rise today to tell about Yona Gelernter, whose three children were abducted to Israel by their mother, Anat Gelernter. On April 17, 1995, Chaya, Menachem and Chava were taken from their Brooklyn, New York home to Israel. As the parents were still married, Yona applied in the New York courts for emergency custody of his children. Additionally, because Israel is a signatory to the Hague Convention, he was able to apply for the return of his three children under the agreement. He filed his Hague petition in October of 1997 and on August 13, 1998, the Israeli courts ordered the immediate return of Chaya, Menachem and Chava to their father in the United States. However, when the mother learned that she had lost her case, she went into hiding with the three children. Yona has since hired private investigators in Israel to attempt to locate his wife and three children. He has not seen them since their abduction. Mr. Speaker, there are 10,000 American children out there whose stories are similar, 10,000 American children and their parents who experience the same kind of pain and devastation every day of their separation. This Congress must take action to solve this problem and help reunite parents with their children. Mr. Speaker, we must bring our children home.
And do Ora's rabbis support Ora's attacking a member of Congress as comparable to child sex abusers [http://twitter.com/#!/oragunot] because the Representative has not commented on what halacha says about the get issue?
Chazon Ish: Negative information about rabbis
amicusEJF (the defender of Eternal Jewish Family) questioned my public criticism of Rabbi Tropper's conduct in relationship to Rav Sternbuch, shlita and myself. The following quote of the Chazon Ish justifies my conduct. A person as influential as Rabbi Tropper has to adhere to a higher standard of conduct than others and is legitimately subject to revelations of his misconduct that are not appropriate of non-influential rabbis and roshei yeshiva. The quote of Rav Yaakov Kaminetsky zt"l shows that it is also relevant for influential rabbis who are deceased.
Chazon Ish(2:133):Knowledge about a talmid chachom who shapes yiddishkeit is similar to that of an artisan. Just as one is permitted to convey accurate information about an artisan if there is to'eles so it it permitted to reveal information about a gadol if there is to'eles. Of critical importance is to be totally accurate otherwise it is slander. This implies that expressing negative information about others is relevant for those who are considered influential authorities – in order to understand the degree to rely on them.
Rav Yaakov Kaminetsky (Emes L'Yaakov- Bereishis 37:18): I was asked by a student why the Torah tells the story about how Yosef was treated by his brothers – isn't it lashon harah? I answered firstly that the prohibition of lashon harah in fact only applies to the living but according to the Torah it is permitted to speak lashon harah about the dead except for an ancient cherem (Orech Chaim 606:3). And this cherem only applies to slander but not to facts even if they are not flattering.
Rabbi Broyde: "Sounds of Silence"- A response
On April 23 2012 I wrote a short article entitled “Protesting Without Coercing” on a topic related to coerced divorce (see here) and this article was subject to a mean spirited ad-hominem by Rabbi Dovid E. Eidensohn (it can be found here). Like much of the dialogue that occurs in our community, his reply is short on substance, but full of vile language. I suspect that I could write a full blown reply if I wanted to but, as I have told many, I do not expect to reply further. My friends have been befuddled, and I write this public letter to explain my decision not to reply further and to be silent.
First, these types of polemical replies – full of words like “slither,” “brazen” “bald lie” and “completely wrong” – almost always misunderstand (accidentally or blinded by zeal) my writing in a significant way. Polemical writings aiming to score points almost never are connected to tight reasoning or an honest assessment of the strength of their own case. This type of writing then becomes a tool to attract hits on the internet and not to discover the truth of Jewish law.
Second, I have little desire to fight with another Torah scholar over whether he is right or wrong in a particular case; the discerning reader has seen two views and can figure the matter. It is better that I should be mochel any kavod hatorah that ought to be mine than to respond in a way that undermines kavod hatorah generally. I try to respond to all those who have written to me, publically when written to in public, and privately when written to in private: That is the give and take of Torah, and it is what makes halachic Judaism authentic. There is no failure in kavod hatorah when responding to criticism. But the name calling and vilification found in the matter at hand makes it hard to respond other than in kind, and doing so undermines the general principles of kavod hatorah. I simply cannot bring myself to diminish the honor of Torah. [...]
Monday, April 30, 2012
Rav Yosef: Forced Get for Ma'us alei - sometimes
שו"ת יביע אומר חלק ג - אבן העזר סימן כ
(לד) המורם מכל האמור שהואיל ומצאנו חברים רבים גדולים ועצומים מרבותינו הראשונים דס"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל שכופין את הבעל לגרש בטענת מאיס עלי. וכן תיקנו רבנן סבוראי בבי דינא דמתיבתא, ונהגו בתקנה זו עד סוף זמן הגאונים קרוב לשש מאות שנה, ועשו מעשה רב לכוף את הבעל להוציא בטענת מאיס עלי. אף על פי שרבים מהפוסקים אינם סוברים כן, וגם מרן בש"ע /בא"ה/ (סי' עז) סובר שאין כופין, מ"מ כשיש עוד צירופים להקל, שפיר סמכינן ע"ז הלכה למעשה. (וע' להגאון אגודת איזוב (חאה"ע ס"ס יט) בד"ה עוד יש). ובייחוד לבני תימן שאינם זזים מהוראות הרמב"ם בכל אשר יאמר כי הוא זה, וכבר נהגו בארצותם לכוף את הבעל לגרש בטענת מ"ע, כדעת הרמב"ם, לכן גם כאן בא"י שפיר דמי לפסוק להם כמנהגם. ובנ"ד הוכח בעדים שהנישואין נעשו נגד רצון האשה, ולמרות סירובה להנשא אל בעלה זה, כפו עליה קרוביה הר כגיגית בדרך תרמית ותחבולה להשיאה אליו. ונודע שדעת הרשב"ש להלכה דבכה"ג כופין את הבעל להוציא, ורבו האחרונים שכ' לסמוך על הרשב"ש בזה להלכה ולמעשה. ובפרט שיש לצרף בזה כמה ספיקות וס"ס. (וכמש"כ בסי' יח אות ד). וכבר נודע בשערים המצויינים בהלכה מ"ש הרשב"ץ ח"ב (סי' ח) וז"ל, ואף על פי שיש בתשו' גדולי האחרונים שאין כופין בזה [בדין מאיס עלי] כלל, מ"מ אנן לא קטלי קני באגמא אנן, ומילתא דתליא בסברא, אין לדיין אלא מה שעיניו ראות. ע"ש. וכן הוא בשו"ת יכין ובועז ח"ב (סי' מד). וע"ע בשו"ת מהר"א אבן טוואה בחוט המשולש (סי' לה). ובשו"ת מעשה איש (חאה"ע ס"ס א). ע"ש. הא קמן שאף הרשב"ץ דקאי בשיטת הפוסקים שחולקים על הרמב"ם, כשיש עוד סניפין פסק להקל כד' הרמב"ם. ודון מינה ואוקי באתרין. (ובתשובה אחרת הארכתי בס"ד להוכיח שדעת כמה פוסקים רוא"ח, שבית דין שפסקו לכוף את הבעל לגרש, ע"פ איזה פוסקים, אפי' טעו בדין, והוי גט מעושה שלא כדין, אין הגט פסול אלא מדרבנן. ומכ"ש בכפייה שבזמן הזה שאינה כפייה בשוטים, אלא בישיבה בבית הסוהר, ואין כל דמיון בין בית הסוהר של זמנינו לבית הסוהר שבזמנים הקודמים. והו"ל כספק ספקא בדרבנן. ולדעת הרבה פוסקים עבדינן ספקא בידים בדרבנן להקל, וכ"ש בס"ס, ומכ"ש בשעה"ד ומקום עיגון כזאת. וק"ו בן בנו של ק"ו בדין מאיס עלי שרבו הפוסקים המקילים הן מצד הדין הן מצד התקנה, ואפי' הרא"ש שחולק על הרמב"ם כתב, דבדיעבד שכפו את הבעל להוציא מה שעשו עשוי. וכ"כ הרשב"ץ, דאם נתגרשה בגט כזה תנשא לכתחלה. ועל אחת כמה וכמה בנ"ד שהנישואין היו בעל כרחה של האשה, דעבדינן עובדא לכתחלה.) ונוסף לזה יש מקום בנ"ד לפקפק על עצם הקידושין שנעשו ע"י איומים והפחדות, ועכ"פ הבעל בודאי עשה שלא כהוגן במעשה הקידושין, ואם כי לא נפקיע קידושיו מ"מ יש לכופו לתת גט. ומה גם שהאשה צעירה לימים ויושבת גלמודה גמולה דא מבעלה, ויש חשש לפי ראות עיני ביה"ד פן תצא ח"ו לתרבות רעה, אם תהיה תקותה לקבלת גט למפח נפש. בהיות שזה שנים רבות יושבת בדד כבולה בחבלי העיגון. וכבר הבאנו (בסי' יח אות יג) דברי הגאון מהר"ח פלאג'י דבכה"ג כופין את הבעל להוציאה בגט. וע"ע בשו"ת חקקי לב (חאה"ע סי' נז דק"ה ע"א), שהביא מ"ש בשו"ת מהרשד"ם (סי' נז), ומשאת בנימין (סי' מד), שיש להקל הרבה בעיגונא דאיתתא כדי שלא יצאו בנות ישראל לתרבות רעה, ולא יבואו ח"ו להמיר דתם, ובפרט כשהאשה ילדה ורכה בשנים. ושכ"כ הרא"ם בתשו' (סי' לו), שאין לך שעה"ד גדול מזה להשאיר האשה עגונה כל ימיה, ובודאי דנפיק מינה חורבא, וכ"ש בזמנים הללו שבעוה"ר רבו הפרצות ונתמעטו הצנועות. ע"ש. וכיו"ב כתב הגרח"מ לבטון בשו"ת נכח השלחן (חאה"ע ס"ס יד). ע"ש. ובנ"ד הרי כמה פעמים התחננו אליו ממש חברי בית הדין (בהרכבים שונים משך שנים רבות), ובקשוהו בדברי פיוס וריצוי שיואיל לפטרה בגט פן תצא ח"ו לתרבות רעה, והוא כמו פתן חרש יאטם אזנו, וגם לאחר החלטות ביה"ד לחייב את הבעל לגרש את אשתו (בחשבם אולי יקיים מצוה לשמוע דברי חכמים (ב"ב מח), ובהסתמך גם על הפו' שכ' שאפי' להחולקים על הרמב"ם וס"ל שאין כופין במאיס עלי, מ"מ חייב לגרשה.) הבעל ממשיך בסירובו ונותן כתף סוררת לכל עצות והחלטות בית הדין. וכל דבריהם נשארו כקול קורא במדבר. וגם כשהאשה פקעה סבלנותה ואיימה בפני ביה"ד ובפניו שאם לא יגרשנה תצא לתרבות רעה, (ודברי התנצלותה לאחר זמן בפני ביה"ד ע"ז, נאמרו אך ורק ע"פ עצת עורך - הדין שלה), וגם בעיני ביה"ד נראה ברור שאין זה בבחינת גזים איניש ולא עביד, אלא קיים חשש מבוסס שאמנם אם ימשך מצב ביש זה לבלי סוף תצא האשה לתרבות רעה. ואין כל סיכויים שהאשה תסכים אי פעם לשוב ולחיות עם הבעל הזה, ולמרות מאמצים גדולים בדברי פיוס ברצי כסף ותחנות ובקשות חוזרות ונשנות פעמים אין מספר לאמר: הבעל עננו! ואין קול ואין עונה ואין קשב. ובדברים לא יוסר עבד. ובצירוף כל הסברות הנ"ל פסקנו בכח ב"ד יפה להלכה ולמעשה לכוף את הבעל לגרש עד שיאמר רוצה אני, ולזה הסכים גם ראש בית דיננו הגאון הגדול מהר"ר ראובן כץ שליט"א (הרב הראשי ואב"ד פה פתח תקוה), ובהיות שהבעל הקשה את ערפו ואמץ את לבבו ולא אבה לגרש גם לאחר פסק הדין דקמן, נלקח אל בית הסוהר ע"י השלטונות בכדי להכריחו לציית לביה"ד, ולאחר שבתו בביה"ס ימים אחדים, הסכים לגרש את אשתו, והגט סודר על ידינו בס"ד במותב תלתא כחדא ביום א' מנחם אב תשי"ט פה פתח תקוה ת"ו, לאחר ביטול מודעות וכו' וכנהוג. והותרה האשה להנשא לכל גבר די תצבי חוץ מכהן. והשי"ת יצילנו משגיאות ומתורתו יראנו נפלאות ויאיר עינינו בתורתו הקדושה אמן. עובדיה יוסף ס"ט
Subscribe to:
Posts
(
Atom
)