Circumstantial evidence & lashon harah

Shabbos (56a): But Samuel maintained: David did not pay heed to slander, [for] he saw self-evident things in him,22 For it is written, And Mephibosheth the son of Saul came down to meet the king; and he had neither dressed his feet, nor trimmed his beard, nor washed his clothes, etc.23

This gemora is used as the justification that if there is clear circumstantial evidence then it is not considered lashon harah to believe negative things about another.

Semag (Negative #10) :If a person sees in another aspects and circumstantial evidence which seems to validate the claim then it is proper to believe and accept that which is said as is stated in Shabbos (56b)…

Shulhan Arukh ha­Rav(O.C. 156:10): One who accepts lashon harah is punished more than the one who says it unelss he sees clear cirucmstantial evidence.

However the Chofetz Chaim(Hilchos Lashon Hara, kelaI 7:10-11): takes a much more stringent view

חפץ חיים (הלכות אסורי לשון הרע - כלל ז:י-יב): י. וְאִם יֵשׁ עָלָיו (כב) דְּבָרִים הַנִּכָּרִים, שֶׁנִּרְאֶה עַל יְדֵי זֶה, שֶׁמַּה שֶּׁמְּסַפְּרִין עָלָיו הוּא אֱמֶת, דִּינָא הָכֵי (הַדִּין כָּךְ), אִם יֵשׁ בָּעִנְיָן הַזֶּה, אֲפִלּוּ אִם הַדָּבָר אֱמֶת, (כג) לְשָׁפְטוֹ לְצַד זְכוּת, אוֹ בְּעִנְיְנֵי שְׁלִילַת הַמַּעֲלוֹת, אוֹ בְּכָל שְׁאָר הַפְּרָטִים, הַמְבֹאָרִים לְעֵיל בְּסָעִיף ז', לֹא שַׁיָּךְ בָּזֶה דְּבָרִים הַנִּכָּרִים, דְּוַדַּאי אָנוּ מְחֻיָּבִין לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת (כד) כֵּיוָן שֶׁהוּא אִישׁ בֵּינוֹנִי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה עַל יְדֵי זֶה בְּעֵינֵינוּ וְכַנַּ"ל, אֲבָל אִם הוּא דָּבָר אֲשֶׁר אֵין לִמְצֹא צַד זְכוּת עַל הָעוֹשְׁקוֹ, (כה) מֻתָּר לְהַאֲמִין וּלְקַבֵּל:

[הגה"ה - וּבְכָל זֹאת צְרִיכִין לְהִזָּהֵר מְאֹד וְלַחֲקֹר בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת, אִם הֵם בֶּאֱמֶת דְּבָרִים הַנִּכָּרִים, וְלִזָּהֵר בְּכָל הַתְּנָאִים שֶׁצָּרִיךְ לָזֶה וּכְדִלְקַמָּן, כִּי הַיֵּצֶר מַטְעֶה אֶת הָאָדָם בָּזֶה מְאֹד וּמַרְאֶה לוֹ כַּמָּה דְּבָרִים הַנִּכָּרִים שֶׁהֵם אֱמֶת, כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִין בָּזֶה וְיִלְכְּדֶנּוּ עַל יְדֵי זֶה בְּרֶשֶׁת שֶׁל עֲוֹן קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע, וְעַל כֵּן אַל יְמַהֵר לְהָקֵל בָּזֶה]:

יא. וְדַוְקָא אִם הֵם נִכָּרִים מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ (כו) שֶׁהֵם מַגִּיעוֹת לְעִנְיַן הַסִּפּוּר, וְגַם רָאָה אֶת הַדְּבָרִים הַנִּכָּרִים בְּעַצְמוֹ. אֲבָל אִם הֵם רְחוֹקִין מִזֶּה רַק הוּא כְּעֵין דָּבָר הַנִּכָּר קְצָת, אוֹ שֶׁלֹּא רָאָה אֶת הַדְּבָרִים הַנִּכָּרִים בְּעַצְמוֹ (כז) רַק שְׁמָעָן מִפִּי אֲחֵרִים, אֵין לוֹ בָּזֶה שׁוּם יִתְרוֹן כְּלָל:

יב. וְדַע, דַּאֲפִלּוּ דְּבָרִים הַנִּכָּרִים מַמָּשׁ, אֵינוֹ מוֹעִיל רַק לְעִנְיַן, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה מֻתָּר לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ אֶת הַדָּבָר שֶׁמְּסַפְּרִין לוֹ, אֲבָל לְעִנְיַן לֵילֵךְ אַחַר כָּךְ וּלְסַפֵּר דָּבָר זֶה לַאֲחֵרִים, לֹא מְהַנֵּי (לֹא מוֹעִיל) דְּלֹא עָדִיף, מֵאִם רָאָה בְּעַצְמוֹ דְּבַר גְּנוּת עַל חֲבֵרוֹ, (כח) שֶׁאָסוּר לְסַפֵּר אַחַר כָּךְ לַאֲנָשִׁים, וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל בִּכְלָל ד' סָעִיף ג' וְד'. וְדַע עוֹד (כט) דִּבְכָל אֹפֶן אָסוּר לִסְמֹךְ עַל הֶתֵּר זֶה שֶׁל דְּבָרִים הַנִּכָּרִים מַמָּשׁ (ל) לְהַפְסִידוֹ עַל יְדֵי זֶה בְּמָמוֹן (לא) אוֹ לְהַכּוֹתוֹ: