תוכן המאמר:
פתיחה
א. השתלשלות הוויכוחים על הזוהר
ב. ביטול ההוכחות המייחסות את הזוהר לר"מ די ליאון
ג. יישוב לקושיות על סגנון לשונו של הזוהר
ד. כתבי היד שנתגלו מוכיחים קדמות הזוהר
מילואים - המשנה והזוהר
תקציר: המחבר מסביר את המחלוקת בשאלת הזוהר ומחברו, ומביע את דעתו האישית בנושא הנידון.
בשנת תש"א יצא לאור בירושלים ספר בשם
מאת פרופ' ג' שלום, בו מברר באריכות שאלת הזוהר ומחברו ודעתו עם אלה המייחסים אותו לר' משה די ליאון ולא עם אלה שמקדימים אותו.
גם לדעת תלמידו י' תשבי בספרו "משנת הזוהר", שהופיע בירושלים בשנת תש"ט נתחברו החלקים העיקריים של הזוהר על ידי ר' משה די ליאון ואין בספר שום חלק שקדם לו. ובמבוא לספרו הוא מחליט, שיש לראות במסקנת רבו "חתימת המחלוקת הגדולה על חיבור הזוהר ומחברו, שנמשכה דורות רבים במדע היהדות".
הרבה שנים חיכיתי, שיעמוד מי מחכמי ישראל הנאמנים ויטפל בשאלה זו, ברם לשווא חיכיתי. כשאני לעצמי יש תחת ידי בכתב יד חומר לספר "מדרשי חז"ל והזוהר", בו דנתי על מאות מאמרי הזוהר שהבאתי בי"ז כרכי "תורה שלמה" על פי השוואות עם מדרשי חז"ל, בייחוד עמדתי שם על מאמרי חז"ל המובאים בראשונים ואינם במדרשי חז"ל שלפנינו ושייכים לספרות הזוהר ומדרש הנעלם. ר' דוד לוריא בספרו "קדמות ספר הזוהר", ענף שני, הביא מספר מאמרים כאלה להוכיח קדמות הזוהר ואני המשכתי בהבאות כאלו ובעיקר הראיתי על מדרשים וספרי קדמונים שנתגלו מכתבי יד בתקופות האחרונות. כן אני דן שם על הרבה שאלות וחקירות על הזוהר ועל היחס שבין הזוהר וספרי ר"מ די ליאון. וכיון שמרוב טרדותיי אינני פנוי עכשיו לסדר את כל החומר שנצטבר אצלי אמרתי: כדאי לעמוד, לכל הפחות, על נקודות אחדות בנושא חשוב זה.
ראשית כל, עלי להעיר שלאחר שעברתי בעיון על ספריהם של שלום ותשבי על המקורות שעליהם בנו השקפתם, מוצא אני שמאותם המקורות יש להכריע ממש להפך מדבריהם, שהרי נתברר לנו כעת מתוך ספריו הנדפסים של ר"מ די ליאון "הנפש והחכמה" ו"שקל הקודש" ובייחוד מתוך שני ספריו, שהם עדיין בכתב יד, ספר "הרמון" ו"משכן העדות", שאין שום ספק, שר"מ די ליאון לא חיבר את הזוהר, אלא השתמש הרבה בכתבי יד של הזוהר שלפניו ותירגם הרבה קטעים לעברית. בפרקים שלהלן אברר, ששלום ותשבי שגו ביסודות שעליהם בנו השקפתם בהשוואת ספרי ר' משה די ליאון אל הזוהר. ובדרך כלל כל הקורא בעיון בספרי ר' משה די ליאון ייווכח, שסגנונו, דרכי הבעה שלו, ביטויו, תיאור הנושאים ואופני ההסברה וההרצאה של ר"מ די ליאון רחוקים מדרכו של הזוהר כרחוק מזרח ממערב. אין היד שכתבה ספרים אלה מוכשרת ואינה מסוגלת לכתוב, לא רק את אלף ושבע מאות העמודים הנדפסים של הזוהר, אלא אפילו פרק אחד של הארמית המקורית והחיה שבזוהר.
הזוהר הוא יצירה ענקית מיוחדת במינה. סגולה נפלאה יש לו לספר זה לעורר ולהלהיב את בני אדם לקדושה עילאית. זהו ספר המדבר ללב האדם והילכך אהוב הוא ונערץ כל כך בכל הדורות אצל יראים ושלמים. ואין לו דמיון כלל לספרי ר' משה די ליאון, שהם ספרים רגילים, כמו שאר ספרים שנתחברו באותה תקופה במקצוע זה.
את האמת אגיד, שאיני יכול להבין מהלך מחשבתם של שני המחברים הנזכרים, לאחר ששלום עצמו כותב, שאנו מוכרחים להודות, שיש חלק גדול בזוהר, שהארמית שבו מצוינת ונשנית מפי חכמים, שהלשון הארמית חיה בפיהם. וגם תשבי כותב, שיש לו לזוהר סגולות ספרותיות מיוחדות פאתוס נשגב ונמלץ, לשון פיוטית ציורית, יצירה חיה ומגוונת וכו' וכו', הרי נשאלת השאלה: כלום אפשר למצוא אפילו אחת מכל אלו המעלות בספרי ר' משה די ליאון? וכיצד אפשר למצוא אפילו אחת מכל אלו המעלות בספרי ר' משה די ליאון? וכיצד אפשר תוך כדי כתיבה לשכוח הכל ולכתוב שכבר נפתר באופן מוחלט, שר' משה די ליאון חיבר את הזוהר ואין בספר שום חלק שקדם לו