ן ואילך, ככל הנראה בעקבות ו' ר בכרך, אבר מוצאים את השימוש בניסוי ת תרדה' בתפוצה הולכת וגדלה בקרב בעלי ההלכה. למשל, חרא נמצא מספר פעמים אולר' יעקב וישר בעל 'שברת יעקב', 197 וכעברו מספר דרדרת חרא ורוח למדי אצל מספר ם חשובים בירתו I שתשרברתיד,ם הגיעו לקהילות רבות, כגרן ו' יעקב עמדן 1 198 ו' ל לבוא, בעל ה'נרדע ביד"דה', 199 ותלמידו ו' אליעזר פלקלס, בעל שר"ת 'תשרנה בסור.בה'. 200 במאה ו.תשע עשרה כבד ניתן למצאו אצל בלשון הרבנית כמסבע לשרן שגרד ו ככועס אצל כל הפרסקים ו.גחלים, בייחוד בספורת השאלות רד.תשובות.

בכל ה בבית מדרשו ל ה'נרדע ביד,רדה' נשתגד ד,ביסרי 'דעתי דעת תרדה' אר ו ת תרדה'. אמנם גם ציחף ה לא חרוש שם, והוא כבד ,.,פיע זעיר פה זעיר שם ' הביניים 201 ראחדיד,ם, אך חסה כי תפוצתו במאות השנים הללו במרבה מארד. ה'נרדע ניזזדה' עצמו השתמש בר פעמים ספרדרת, 202 רגם אצל החת"ם סרפד ,.,א נדיר למדי, 203 י בעיקר בלשונות פנייה בבקשת תשרנה לשאלה הלכתית, כאשד המבקש פונה אל ר.נורםק במסדה לשמוע 'ועתר ת תרדה' )בגרף שני אר שלישי!(, אך אצל בן אוצר ו' ה אסאד, א נעשית שכיחה יותר וגרבו השימוש בנוסחה זר בגרף ראשון )'דעתי - ת תרדה'(. 204 בכל המקומרת הללו אין ה אלא שימוש לשרן שבר נרמז כי המשיב מבסא