Simonim Rosh HaShanna

 Horious (12a) (Kerisos 6a)Rabbi Ami said: This person who seeks to know if he will complete his year or if he will not, i.e., whether or not he will remain alive in the coming year, let him light a lamp, during the ten days that are between Rosh HaShana and Yom Kippur, in a house in which wind does not blow. If its light continues to burn, he knows that he will complete his year.And one who seeks to conduct a business venture and wishes to know if he will succeed or if he will not succeed, let him raise a rooster. If the rooster grows fat and healthy, he will succeed. One who seeks to embark on a journey and wishes to know if he will return and come to his home or if he will not, let him go to a dark [daḥavara] house. If he sees the shadow of a shadow he shall know that he will return and come home. The Sages reject this: This omen is not a significant matter. Perhaps he will be disheartened if the omen fails to appear, and his fortune will suffer and it is this that causes him to fail. Abaye said: Now that you said that an omen is a significant matter, a person should always be accustomed to seeing these on Rosh HaShana: Squash, and fenugreek, leeks, and chard, and dates, as each of these grows quickly and serves as a positive omen for one’s actions during the coming year.

Tur (Orech Chaim 583) In the first chapter of Keritot, we have the text (Keritot 5b): Rabbah said, "That person that wants to know whether he will take out the year or not, should bring a candle during the ten days between Rosh Hashanah and Yom Kippur into a room where the wind is not blowing. If its light (its flame) continues, he will know that he will continue the year. And a person that wants to conduct a business deal and wants to know if the deal will be a successful one or not, should feed a chicken. If it becomes nicely fat, he will know that it will be successful... Abbaye said,"Now that you have said that a sign is a [correct] matter, a man should accustom himself to eating citron, squash, beans (rubia), leeks (karti), beets (silkei) and dates (tamrei) on Rosh Hashanah." Rashi explains that rubia is clover. Rubia - our merits should increase (yirbu); karti - (the enemies) should be cut off (yikaretu), etc.; silkei - removed (yistalku), etc.; tamrei finished (yitamu), etc.; squash because it is quick to grow. And from this grew the [various] customs, every place according to its custom; as in Germany, where they are accustomed to eating sweet apple with honey at the beginning of the meal, to say, "Let this new year be sweet for us." And in Provence they are accustomed to bring all types of novelties [to the meal] and to eat a sheep's head and lung, to say, "Let us be at the head and not at the tail;" and the lung because it is light. And our teacher, Rabbi Meir of Rothenberg was accustomed to eat the head of a ram to commemorate the ram of Yitzchak.

Shulchan Aruch (Yoreh Deah 179) Not to do magic, necromancy, or divination. Containing 19 sections. We do not make inquiries to astrological seers, nor to the fates. [Comment of Rema: Because it is said, "You must be wholehearted with the LORD your God." (Deuteronomy 18:13) And certainly it is prohibited to make inquiries to magicians, diviners, and sorcerers. (Piskei Mahara"i 96)]2We have the custom to not begin things on the second or fourth days of the week (Monday or Wednesday) and we only take wives during the full moon. [Comment of Rema: And therefore, we have the custom as well to begin study on Rosh Chodesh, because even though there is no divinatory benefit, there is a symbol (SM"K 136). What a person knows to be inauspicious, they should not do, and they should not rely on miracles. However, one must not investigate this matter, because one should be "wholehearted" (Responsa of Ramba"n 286) as will be explained.]3One who says, "My bread has fallen from my mouth!" or "My staff from my hand!" or "My child calls from behind me!" or if a deer stopped before them on the road, or a snake passed on their right, or a fox on their left- someone to whom these things have happened, and they derive divination from it, not to go on a trip, or not to begin a project; or similarly, those who do divination by rodents or by birds or by the stars; or similarly one who says, "Do not begin asking me for payment, as it is morning" or "as it is after Shabbat" or "as it is after Rosh Chodesh;" or similarly one who says, "Slaughter that hen, as she cried out like a raven!" or "this hen, as she cried out like a rooster!" These are prohibited. [Comment of Rema: Some say that if one does not say the reason why they are directing to slaughter the hen, but simply says "slaughter this hen" then it is permitted to slaughter it, if she did cry out like a rooster (B"Y citing R"A in the Responsa of Mahari"l 118) and this is how the custom is practiced.]4A child's or a woman's house: even if there is no divinatory benefit, there is a symbol. [Comment of Rema: If one has succeeded afterwards three times, or not (B"Y citing Rashi). And similarly one may say to a child, "Tell me your verse (of current study)" (Tur). Some say that one may make a sign about something that is still to happen, like Eliezer, Abraham's servant did, or Jonathan (Tur and R"D Kimchi) but some forbid it (Rambam and SM"G). But one who proceeds wholeheartedly and trusts in Hashem will be surrounded by kindness.]5"A spell-caster" (Deuteronomy 18:11) is someone who gathers animals or snakes or scorpions or mosquitoes or flies with whispers.6Someone who has been bitten by a scorpion: it is permitted to whisper spells for them, even on Shabbat, and even though this thing is completely ineffective, because the person is in danger, they permitted it in order that their mind should not be torn apart (made insane).7Someone who is being chased by a snake or scorpion: it is permitted to whisper spells in order to prevent them from harming one.8Someone who whispers spells over a wound, or over someone ill, and then spits, and then reads a verse from the Torah: this person has no portion in the World to Come. But even if they do not spit, however, it is still prohibited. But if there is danger to life, then anything is permitted. [Comment of Rema: And some say that all this is only forbidden when one reads the verse in Hebrew but not in a foreign language (Rashi citing his teacher). However, it is best to be careful about spitting, as much as possible, especially if one is reciting the Divine name, as this person has no portion in the World to Come (as is indicated by the Tur in the R"I's opinion).]9A child who has been wounded: we may not recite verses over them, or place a Sefer Torah upon them.10A healthy person: it is permitted to recite verses over them, in order to protect them from the damaging forces.11To measure a belt (of a person who is ill) and to whisper spells over it is permitted, even on Shabbat. [Comment of Rema: And see OC 306, and the rule is the same for other whispered spells. And see OC 301 for which whispered spells and which amulets are forbidden.]12It is permitted to by healed by an amulet, even if it has Divine Names inside. And it is similarly permitted to carry amulets that have verses inside. This is specifically for protection, not to become ill, but does not permit someone who has a wound or an illness to be healed by them. But it is forbidden to write verses in the amulets.13"A necromancer" (Deuteronomy 18:11) is someone who starves themselves and sleeps in the cemetery in order to have unholy spirits rest upon them.14To make someone ill swear an oath to return after death to tell one whatever they ask: this is permitted. [And some permit even after death, if one is not making an oath with the body of the deceased but only their spirit. (As is indicated by Hagahot Maimoniot citing R"AM, which does not accord with the Beit Yosef.)]15Illusion-making is prohibited, but it is permitted to do so using the Sefer Yetzirah. [Even if this includes actions (Tur).]16Demonic work is prohibited, but some permit inquiring of them about stolen items. [Comment of Rema: And derived from this (B"Y and Hagahot Maimoniot 11 in "Laws of Theft") And to force them to swear oaths using Divine Names, some permit in any situation. (B"Y citing N"Y and citing that comment) But in any case, most of the practitioners of this do not get out of it peacefully, so one who wants to protect their soul will distance themselves from them (demons) (B"Y).]17Those who customarily set a table with various types of foods on the night of a circumcision and say that it is auspicious for the baby: this is prohibited. [And see above at the end of 178)18To smudge the house using herbs with good scents: some forbid unless one is doing so in order to remove bad scents.19One who burns incense for a demon, to connect with it and force it to do one's will is guilty of worshipping idolatry. One who studies from a sorcerer, even words of Torah, is worthy of the death penalty.

Shulchan Aruch (O.C. 583) (1) One should eat beans, leeks, beets, dates, and pumpkin. And as one eats the beans (rubiya), they say: God, may our merits increase (yirbu)! Eating leeks (karti), they say: God, may our enemies be wiped out (yekartu)! Eating dates (tamri), say: God, may our enemies disappear (yetamu)! Eating pumpkin (kra), say: God, may our judgement be ripped up (yikra) and may our merits be called out (yikrau) before You! RAMA: Some have a custom of eating a sweet apple in honey, and saying: May a sweet year be renewed on us! This is what we do. Some eat pomegranates, and say: may our merits be as many as pomegranate seeds! And we are accustomed to eat fatty meat and all sorts of sweets.

Meiri (Horios 12a) Many behaviors are permitted despite seeming to be nichush, for these are not surely not actual nichush but are instead a siman to inspire an individual to proper conduct. This explains why the Gemara instructed that one serve various plant foods at his table on the eve of Rosh ha-Shana, as some of these plants grow rapidly and some grow to significant height. And, in order to avoid this being done in a superstitious fashion, the rabbis instituted that we recite repentance- oriented formulae in conjunction with these foods ... It is well-known that these are but inspiration, as the real crux is not these formulae, but rather repentance and good works

Be'er HaGolah (Be’er 2 7)And with regard to Abayei's statement in Horayot that it is a significant sign to eat gourd, fenugreek, leeks, beets, and dates, this I found to be astonishing, as it appears to be nichush. But this cannot for if so, the actions of Elisha and Jeremiah would be nichush... and heaven forbid such a thing! Rather, this is a sign and omen for the successful completion of the task, as explained by Ramban, a recipient of Divine kabbalah, to whom alone were revealed the foundations of wisdom and the secrets of the Torah, that for a Divine decree, if it is accompanied by a po'el dimyon, (a demonstrative act), then it will be fulfilled regardless of what else may happen. Thus prophets made such acts. And all this is clear...And thus learn to understand these words, for it is wondrous wisdom, to perform, alongside a Divine decree on high, a demonstrative act below, so that the decree may be fulfilled for good. That is why it is appropriate to make signs and demonstrations, as we see the prophets have done. And this explains the eating at the beginning of the year things which serve as a good omen, so that the there will be a good decree which must be fulfilled. And this is not nichush, merely a marker such that there will be a good decree. Thus it says "now that you have said omens have substance", for these words mean that on account of the omen the positive decree will come into being. And these words are more pleasant and precious than fine gold, and all worldly materials cannot equal them.

חידושי אגדות למהר"ל הוריות דף יב עמוד א

אין מושחין את המלכים. יש בני אדם מתמיהים על זה, ומכ"ש מן האומות ששואלין על זה, כי נראה שהוא כעין ניחוש. ואין זה ניחוש, כי הרבה דברי' תלוים במקום, כי הכל כאשר המקבל מוכן ולפיכך כאשר מוכן המקום שיקבל המקבל אז מקבל הדבר הטוב, וכן אם המקום רע אין מקבל המקבל דבר טוב. ולפיכך אמר שאין מושחים [את] המלכים אלא על המעיין שזה המקום מוכן לקבל המשך, שהרי המים מושכין וכן תמשך מלכותו. וכן מה שאמר מי שבא לידע אי מסיק שתא אי לא מסיק שתא וכו', הסימן שנעשה אל האדם הוא קרוב אל הדבר, כי מי שהוא קרוב אל ההצלחה נראה בו סימן הצלחה, וכן להפך, ומי שהוא [קרוב] אל החיים נעשה בו סימן של חיים, ולפיכך הנר שהוא דומה אל הנשמה אי משיך נהוריה סימן לו שהוא חי, ואי לא משיך נהוריה הוי סימן אל הרע. וכן מה שאמר מאן דבעי למיעבד וכו', כי התרנגול הוא זריז והוא נקרא גבר, וכל עסק צריך זרוז ולכך סימנא כמו זה מלתא היא, ודבר זה יש לך להבין כי התרנגול הוא ראוי לסימן זה ביותר. וכן מה שאמר (דבית) בביתא דחברא אי חזי בבואה דבבואה, כלומר כי בביתו אין נקרא שהוא על הדרך, אבל בבית חבריה נקרא שהוא על הדרך, ואי חזי בבואה דבבואה מורה כי יש שמירה וצל עליו, ואם לאו סר צלו מעליו ולא ילך באותה שעה. ומי שאין נותן מקום ולא יאמין לדבר זה, רק שענין האדם נוהג על פי הטבע, דבר זה סכלות, כי [ראוי] האדם בפרט שיהיה הנהגתו לא כמו בהמה שאין מזל לבהמה, רק הנהגת הבהמה טבעית והנהגת האדם היא רוחנית כי יש לו מזל. וכיון שיש לו מזל, המזל נראה ע"י סימן, וכך מועיל סימן שעושה למטה שיהיה דבק האדם בטוב למעלה, שאין הנהגת האדם כמו הבהמה שאין לה כח ומזל למעלה.

ולכך אמר השתא דאמרת סימנא מלתא היא יהא רגיל (למחוי) [למיכל] וכו' כי אלו דברים קרא הוא גדול מאוד וסימן הוא שיגדל, ורביא הוא בבנים, כרתי שיכרית שונאיו אשר הם צורריו, תמרי שנאמר צדיק כתמר יפרח, סלקי שיסלק ממנו הש"י החטאים לכך הם אלו (שלשה) [חמשה] הם סימן טוב מתחבר אליהם ע"י אכילה, שאין יותר חבור אל דבר כמו האכילה ויהיו אליו לטובה. ואין דבר זה דבר קטן כי כבר האריך הרמב"ן ז"ל בפרשת לך לך כי גם הנביאים היו עושים סימנים שיהיה הסימן לטוב להם כמו שהאריך הרמב"ן ז"ל שם, לכך יסתם פיהם של דוברי שקר המדברים על צדיקים עתק שחושבים דבר זה כמו ניחוש, ואין הדבר כן רק שהוא סימן טוב בשעה שראוי אל זה וכמו שאמרו ז"ל סימנא מילתא היא.

ואני אומר כי אלו דברים נזכרו בהם זכות אבות, כי כך אמרו ז"ל במדרש (ויק"ר פכ"ט) מלמדך להועיל אמר הקדוש ברוך הוא תהיו מזכירין לפני זכות אבות בר"ה שהוא יום הדין ותהיו נצולים מן הדין. ולכך יהיו לפניו אלו דברים שהם סימן טוב, והמעלה שהיה לאבות נזכר בזה, ובזה יהיה ניצול מן הדין. והנה קרא פרי גדול מאוד וזהו סימן לאברהם שנאמר עליו (יהושע י"ד) האדם הגדול בענקים. רביא הוא סימן ליצחק שאליו נאמר (בראשית כ"ו) והרביתי את זרעך, כי מן מדת יצחק הברכה באה לעולם. ולכך דרשו במדרש (פסחי' קי"ז ב') ואעשך לגוי גדול שאומרים אלקי אברהם ואברכך זה שאומרים אלקי יצחק, כי אברהם ברכתו הגדולה, ויצחק ממדתו הברכה לעולם, ולכך אמרו ואברכך זה שאומרים אלקי יצחק. והנה שתי אלו ברכות הם באיכות ובכמות, ברכת הגדלות היא באיכות וברכת הרבייה היא בכמות. וכרתי הוא כנגד מדת יעקב שעליו נאמר (בראשית ל"ב) כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, שזה היה מדת יעקב שהיה גובר על שונאיו ושונאיו לא יוכלו לו מצד ברכתו העליונה. ותמרי הם הצדיקים שנאמר (תהלים צ"ב) צדיק כתמר יפרח וגומר. וסלקי הם בעלי תשובה שסלק חטאם, ומדריגתם גדולה שבמקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד, וזכות אלו יהי' מגין עלינו בדין. אבל במרדכי לא גרס רק קרא רביא כרתי, וגרסא זאת נראה נכונה לפי שאלו שלשה הם מורים על סימן טוב והיו גם כן באבות העולם וזכותם יעמוד לנו בדין הם ברכות כוללות הכל כמו שפרשנו ואין להאריך. 

קרן אורה מסכת הוריות דף יב עמוד א

האי מאן דבעי למידע כו' עיין מהרש"א בח"א שהאריך בזה, ותוכן דבריו דלטובה אין בו משום ניחוש וכל הני דתני בסנהדרין (ס"ה ע"ב) הם ניחוש לרעה וזה אסור. ולא משמע כן בחולין פרק גיד הנשה (חולין צ"ה ע"ב) גבי הא דאמר רב מברא אתי לאפאי יומא טבא לגו. וקאמר התם אלא משום דנחיש, והאמר רב כל ניחוש שאינו כאליעזר כו' אינו ניחוש. ולדברי המהרש"א ז"ל תיפוק ליה דמותר לעשות סימן לטובה. והא דאליעזר נמי אמאי הוי ניחוש, הא עשה סימן לטובה. כמ"ש והיה הנערה כו', ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכות ע"א, ובדברי הראב"ד שם ובנושאי כליו. ועוד מ"ש דגבי לא תעוננו אסור ליתן עונה אפילו לטובה, כדאיתא התם בפ"ד מיתות (סנהדרין שם). ולענין ניחוש אינו אסור אלא לרעה. ונראה דלעשות לו סימן לדבר מותר, ואינו בכלל ניחוש. ושורש כל דבר זה הוא ממשיחת מלכים על המעיין. דילפינן מינה דסימנא מלתא היא. וכה"ג נמי סימן הנר והתרנגולת הוא דבר שאין בו ניחוש, אלא סימן בעלמא מעין הדבר. כי הדלקת הנר הוא סימן מעין חיות האדם על האדמה, כמ"ש (ש"א ג', ג') ונר אלהים טרם יכבה כו' וכן גידול התרנגולת הוא סימן להצלחת העסק, ומ"מ דברי המהרש"א ז"ל נכונים דלרע ח"ו אין לחוש לשום סימן, וכמו שאמרו ז"ל (סוכה ל"ט ע"א) על ליקוי המאורות מאותות השמים אל תחת

שער יוסף מסכת הוריות דף יב עמוד א

ולאו מילתא היא. כתב הרב בית דוד ז"ל א"ח סי' שע"ה, דאעפ"י שכשראה דלית ליה בבואה דבבואה יושב ואינו יוצא לדרך, עכ"ז חלשא דעתי' ומצטער ומתרע מזליה ומחמת זה יבואו לו הפחדים בהיותו בביתו עכ"ל, ומדברי רש"י ז"ל מוכח איפכא שכתב דמתרע מזליה ולא הדר אתי, וכפ"ז צ"ל דודאי הוא צריך לצאת וזה הסימן לדעת אחרית דבר מראשיתו, אבל מוכרח הוא לצאת הגם דלא חזי בבואה דבבואה, ולהכי אמרינן ולאו מילתא היא וכו', וכן נראה ממ"ש המרדכי ריש יומא דולאו מילתא היא לא קאי אלא אמאן דבעי למיפק משום דהשטן מקטרג בשעת סכנה כגון בדרך, ובדבר קטן חלשא דעתיה ע"ש, אלא דקצת יש להרגיש לפ"ז, דהול"ל האי מאן דנפיק ובעי למידע, ותו דכפ"ז משמע דאם אינו מוכרח לצאת ואי לא חזי בבואה דבבואה לא יצא שרי לאיניש לנסויי, וק"ק דהטור בא"ח סי' תקפ"ג השמיטו לגמרי וע"ש בב"י ויש לישב. וכתב מרן ז"ל בב"י שם דאיתא בגמרא אמאן דבעי למעבד עסקא נרביה תרנגולא על שמיה דההוא עסקא ולא חשש לכותבו הטור וכו' ע"ש. ובנסחתנו הכא ופ"ק דכריתות ליתיה בגמרא, וכן מוכח מפירש"י הכא והתם דאיהו ניהו דקמפרש על שם ההוא עסקא מכלל דלא גרסי' ליה בגמ' והטור העתיק דברי הגמ' לחוד כי כן אורחות פוסקי הלכות על הרוב כידוע.

השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל למיחזי וכו'. כתב הרמ"ה ז"ל דאמתניתא קאי דקתני אין מושחין את המלכים אלא על המעיין כדי שתמשך מלכותם, אלמא סימנא מילתא היא. וכתב עליו הרב באר שבע ז"ל דאינו מוכרח דקאי דוקא על הבריתא, אלא אפשר לומר דקאי על רבי אמי עכ"ד, ולענ"ד הקצרה אפשר קצת לומר דטעם הרמ"ה ז"ל דאי נימא דקאי ארבי אמי קשה על אביי, דטפי הוה ליה לסמוך דבריו על הבריתא מלסומכם על דברי רבי אמי, ואין לומר דלא ידע לבריתא כי בריתא כשמביאה הש"ס בלשון תנו רבנן היתה שגורה בפי הכל כמשניות, וכמ"ש בשיטה מקובצת דכתובות דף ל"ז ע"ב, הלכך פי' הרמ"ה ז"ל דהכי הוא קושטא דמילתא דאביי אברית' קאי, וכן מוכח מדברי המרדכי מס' ר"ה דקאי אמתנית', וע"ש דמייתי הגירסא יהא רגיל למיתי וכו' ובריש יומא למיכל, ועיין בארחות חיים דף צ"ט ע"ד ובב"י א"ח סי' תקפ"ג ע"ש.

יהא רגיל למחזי בריש שתא קרא ורוביא וכו'. כת' הרב המאירי ז"ל בפסקיו כ"י למכילתין וז"ל בקיצור דברים הותרו לפעמים דרך סימן לעורר לבו להנהגה טובה, והוא שאמרו ליתן על שולחנו בליל ר"ה קרא וכו', וכדי שלא ליכשל בהם לעשות דרך נחש תקנו לומר עליהם דברים המעוררים לתשובה, והוא שאומרים בקרא יקראו זכיותינו וכו', ורוביא פירוש בו גדולי הרבני' תלתן, ואנו מפ' בו קטנית הנקר' פאצו"לי, וידוע שכל זה אינו אלא דרך הערה שאין הדבר תלוי באמירה אלא בתשובה ומ"ט, אבל הדברים שנעשים דרך נחש חלילה אין פקפוק באיסורם, והוא שאמ' הנה על קצת בני אדם שכשמתחילין בסחורה וכו' הנה אמר על כלם ולאו מילתא היא, כלומר ואין ראוי לבטוח על אלו ההבלים ועשייתם אסורה עכ"ל, וק"ק לענ"ד דמלשון הש"ס דקאמ' דילמא חלשא דעתיה וכו' משמע דלא מצד איסור נגעו בה אלא מטעם דלא ליתרע מזליה, ועיין בהרמב"ם ז"ל פי"א מהלכו' עכו"ם ובמפרשיו ודינא דחיי לאוין נ"א וגופי הלכות דף ע"ג. ומרן ז"ל בש"ע א"ח סי' תקפ"ג לא כתב אלא הא דאביי, ולכאורה היה מקום לומר שסברתו היא כסברת הרב המאירי ז"ל, דמ"ש ולאו מילתא היא קאי אכולהו, והא דאביי דרך סימן לעורר לבו וכו', אמנם הדבר פשוט שלא נתכוון מרן ז"ל לכך, שהרי בב"י לא הביא אלא דרש"י, והמרדכי ס"ל כהטור דולאו מילתא היא לא קאי אלא אמאן דבעי למיפק, ולא הוזכרה בב"י סברא זו דה' המאירי ז"ל משום א' מהפוסקי', ולפיכך נראה דכוונת מרן ז"ל כמ"ש הרב פר"ח והרב בית דוד ז"ל, דאי נמי דהנך דמייתי הטור שריותא נינהו הולך בתום ילך בטח והבוטח בה' חסד יסובבנו, ומיהו מה שרצה להסכים הרב בית דוד ז"ל שם דברי מור"ם ז"ל סי' תרס"ד לדברי הזהר, לענ"ד הקצרה גבה טורא ביניהו כאשר למראה עיניו ישפוט המעיין וק"ל. [אחורי תרעא. וכן כתב הרשב"ץ ברמזי ראש השנה הנדפסים בדף כ"ה ע"א דרוביא הוא פול המצרי ונקרא רוביא ובערכי לוביא, ומייתי מהירושלמי ריש פ' במה אשה דאמרו ההן פולא מצראה כדון רטיב אינון צווחין ליה לובי כדו נגיב אינון צווחין פול מצראה, וכתב שם הרשב"ץ דהיו מביאין לפני רב האיי גאון פול המצרי בליל ר"ה. ועמ"ש הרמב"ם ורע"ם בפירושיהם פ"ק דכלאים דשעועית הוא לוביא. ועמ"ש בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סי' תקפ"ג]. ועיין בספר האגודה בר"ה ובכריתו' ע"ש, וברש"י דהכא וכריתות, וב"י ופר"ח, ובספר מגן אברהם ריש סימן תקפ"ג ע"ש ודוק.

באר שבע מסכת הוריות דף יב עמוד א

שנאמר ויאמר המלך להם וגו' והורדתם אותו אל גיחון. בפרק קמא דכריתות (ה, ב) פרש"י גיחון מעין קטן סמוך לירושלים ולא זהו גיחון הגדול היוצא מעדן. עוד פרש"י כאן ניתלי שרגא, ידליק אי משיך נהוריה שדולק כל זמן שהשמן בתוכו. והרמ"ה השיג עליו ופירש וז"ל והורדתם אותו אל גיחון והוא אחד מד' נהרות היוצאים מעדן, והרי הוא כמעין שאינו פוסק אלמא בעיא משיחה על המעיין. ונראה לי שכל הנהרות שהיו מששת ימי בראשית אינן פוסקין עיקריהם ומעינותיהם, ולפיכך צוה דוד מלך ישראל למשוח את שלמה על גיחון לפי שהוא נהר ידוע שהיה מששת ימי בראשית, אבל שאר נהרות שאינן ידועין אפשר שהן מימי גשמים ושלג והברד וכיוצא בהן. ניתלי שרגא יתלה נר דלוק באויר, ויש אומרים ניתלי ידליק ולא דייק. אי משיך נהוריה, אם אורו נמשך השלהבת שבו משוכה כעלה משוך ולא מיקטפי איקטופי, שאינה נבוכה לכאן ולכאן כדרך ששלהבת הנר עושה במקום שהרוח נושבת. ידע דמסיק שתיה. ויש אומרים אי משיך נהוריה שדולק כל זמן שהשמן בתוכו. ולאו מילתא היא, וראיה מההיא דפרק אור לארבעה עשר (פסחים ח, א) דאמרינן התם גבי אור הנר יפה לבדיקה משום דמשיך נהוריה ואלו הנך מקטיף איקטופי. אי חזי בבואה דבבואה, כשהצל נוטה נראה לאדם שני צללים אחד חזק ואחד חלוש שאינו ברור וגלוי כל כך, והחזק נקרא בבואה והחלוש נקרא בבואה דבבואה, אי חזא בבואה דבבואה סימנא טבא הוה וסמיך דהדר לביתיה, דאי מכסי זימנין דלא חזי סימנא וחלשה דעתיה ומיתרע מזליה. אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא, אמתניתין קאי דקתני אין מושחין את המלכים אלא על המעין כדי שתמשך מלכותו, אלמא סימנא מילתא היא. יהא רגיל אינש למחזר לראות ולפגוע בירקות הללו לפי שגודלין וגובהין למעלה יתר משאר ירקות, ואינון קרא רוביא כרתי סילקי ותמרי. קרא דלעת ובטיית קרען רוביא תלתן ובטיית חלבה כרתי כרשין ובטיית בריאת סלקא שלק ובטיית סליק ותמרי כמשמען. אמר להו רב משרשיא לבריה כי בעיתו מיעל ומגמרי גמרא קמי רבייכו גרסי מתניתא משנה כדי שתהא רגילה בפיכם והדר עיילו קמיה, ואז תוכלו להבין דברי הגמרא כדאמרינן התם תענית (ז, ב) אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וגו', אם ראית תלמיד ולמודו קהה עליו כברזל מפני שלא למד המשנה. וכי יתביתו קמיה חזו לפומיה כדי שלא תסיחו דעתכם מדבריו ותשמעו את כל הדברים מתחלה ועד סוף דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך. וכי גרסיתו גרסו על נראה כו' דסימנא מילתא היא. אקילקלי דמתא מחסיא תיבו ולא תיבו על אפדני דפומבדיתא טוב לכם לשבת על האשפתות שבמתא מחסיא ולא בטירות שבפומבדיתא ואף על פי שבפומבדיתא דירות נאות וטרקלין גדולין מה שאין כן במתא מחסיא ויש בה כמו כן מאכל משא"כ במתא מחסיא אף על פי כן מתא מחסיא טובה לדור בה לפי שהיו בה תלמיד חכם הראוים להוראה ושאר בני העיר יהיה בהן תרבות יפה והיה נוח לאדם לדור ביניהם משא"כ בפומבדיתא. טב גלדנא סריא טוב דג קטן סרוח שבמתא מחסיא שהוא בזול. מכותחא דרמי כיפי מכותח משובח שבפומבדיתא שהאוכלו סופו לסתור את אבני טירותיו ובנינו לפי שהוא ביוקר והרגיל לאוכלו ינקש נושה לכל אשר לו. קילקלי אשפות כדכתיב מאשפות ירים אביון ומתרגמינן מקילתא מרי' מסכינא. אפדני טירות כדכתיב ויטע אהלי אפדנו. גילדנא דג קטן שבים והוא גרוע מכל דגי הים. כיפי אבני הבנין כדקתני התם כפים על גבי כפים וכפה כנגד האוטם הוא בנין חלול מלמטה ובנינו זהו קירויו ועשוי כמין כיפה כגון זה ובנין חוק הוא, ע"כ לשון הרמ"ה ז"ל:

ונראה מפירושו דגרס טב גלדנא סריא דמתא מחסיא מכותחא דרמי כיפי בפומבדיתא, וגירסא נכונה היא דאם לא כן מאי ענינו לכאן. ומה שפירש אמר אביי השתא דאמרת כו' אמתניתא קאי דקתני אין מושחין את המלכים כו', אינו מוכרח לומר דקאי דוקא על הברייתא, אלא אפשר לומר דקאי על רבי אמי דאמר האי מאן דבעי למידע כו':

בעשרה יומי דבין ראש השנה ליום הכפורים. לשון זה מצינו בפרק קמא דברכות (יב, ב) לענין המלך הקדוש, ובפרק קמא דראש השנה (יח, א) לענין תשובה, וכן בשאר דוכתי טובא. ואין פירושו בין מוצאי יום טוב של ראש השנה ליום הכפורים כמו בין פסח לעצרת וכאלה רבות, דא"כ קשה למה נקט בעשרה יומי דהא אין בין מוצאי ראש השנה ליום הכפורים אלא ז' ימים, אלא הא דקאמר דבין ראש השנה היינו בין תחלת ראש השנה ליום הכיפורים שהן בין הכל עשרה ימים, והם שוים לכל אלה ענינים הנזכרים:

ולאו מילתא היא. פרש"י דזמנין דאף על גב דלית ליה בבואה דבבואה הדר אתי כו'. נראה מדבריו דלא קאי ולאו מלתא היא אלא למאן דבעי למיפק לאורחא ולא לאינך. וכן כתב המרדכי בפירוש במסכת יומא (רמז תשכ"ג) מפני שהשטן מקטרג בשעת הסכנה כגון בדרך ובדבר קטן חלוש דעתיה ואתרע מזליה כו'. וכן נראה מדברי הטור אורח חיים בסימן תקפ"ג, והם גורסין לעולם יהא רגיל אינש למיכל בריש שתא כו', ומפרש טעם לכל חד וחד עיין שם:

מהרש"א חידושי אגדות מסכת הוריות דף יב עמוד א

מאן דבעי למידע אי מסיק שתא כו'. יש לדקדק בדברי המאמר הזה מעיקרא אמר האי מאן דבעי למידע אי מסיק שתא אי לא כו' ובעשיה לא קאמר רק חלוקה הראשונה דהיינו אי משך נהוריה נידע דמסיק שתא ולא קאמר חלוקה השניה דאי לא משיך נהוריה לא מסיק שתא וכן בבעי למידע אי מצלח אי לא לירבי כו' לא קאמר אלא אי שמין ושפיר מצלח ולא קאמר אי לא שמין ושפיר לא מצלח וכן בבעי למידע אי חזר ואתי לביתיה כו' לא קאמר אי לא חזי בבואה דבבואה דלא אתי לביתיה ויש להשיב בזה משום דלכאורה בכל זה יש בו משום לא תנחשו ומאיזה טעם יהא מותר בכל אלו טפי מפתי נפלה מפי מקלי נפלה מידי צבי כו' כדאמרינן פרק ד' מיתות וכבר נדחקו המפרשים בכל זה ואענה חלקי גם אני מהידוע כי הטוב הוא בא ממנו ית' ב"ה אבל הרע אינו יורד מן השמים אבל עונו של אדם הוא מסלק מדת טובו ית' ב"ה מעצמו כמ"ש כי עונותיכם הבדילו ביני לביניכם ולזה הטוב הבא ממנו ית' ב"ה בהחלט כמ"ש לא יצאה מדה טובה מפי הקדוש ברוך הוא וחזרה וכו' אבל הרע אינו בא בהחלט כי אפשר שישתנה כמ"ש ברבי חנינא שלא היה יכול המכשף להזיקו משום דנפיש זכותיה שנאמר אין עוד מלבדו ולזה הנותן לעצמו סימן בדבר מה לטובה אין זה ניחוש אלא סימן טוב שיבא לו ממנו ית' ב"ה אבל הנותן לעצמו סימן בדבר מה בהפך זה ולרע לו הרי זה ניחוש שתולה שיבא הדבר בהחלט ואינו כן דברחמי שמיא אפשר שישתנה וכל הני דנקט בהך ברייתא דפ"ד מיתות דהוי ניחוש כגון פתי נפלה מפי וכו' הן ניחוש לרעה לו ולזה אמר האי מאן דבעי למידע אי מסיק שתא אי לא וכו' לא בעי למימר אי לא מסיק שתא אלא דה"ק אי לא דהיינו דא"נ לא משיך נהוריה לא ידע אי מסיק שתא אי לא וכאילו לא עשה כלום דלא יסמוך בניחוש לרעה ולזה בעשייה לא קאמר אלא דאי משיך נהוריה מסיק שתא וזה שנותן סימן לטובה דשרי שהוא דבר הבא ממנו יתברך בהחלט אבל לא קאמר אי לא משיך נהוריה לא מסיק שתא דזה הוה ניחוש (דאם כן) [דא"נ] לא משיך נהוריה אפשר דמסיק שתא דלרעה לא באה ממנו יתברך ב"ה ואפשר שישתנה בשום זכות וכן באי מצלח אי לא היינו דידע דמצלח בהחלט ואי לא היינו דלא ידע כאילו לא עשה כלום ולכך בעשיה לא נקט אלא אי שמין ושפיר מצלח אבל אי לא שמין אפשר דמצלח ואפשר דלא מצלח ולא ידע כלום וכן יש לפרש באי חזר לביתיה אי לא דהיינו אי לא ידע ולכך לא נקט אלא אי חזי בבואה וכו' אבל אי לא חזי בבואה דבבואה לא ידע כלום והענין מבואר דבעשרה ימים אלו נגזר על האדם מי יחיה ומי ימות מי יעשר ומי יעני מי ינוח ומי ינוע ומי ישקט וכו' ולזה כי הנר הוא נשמת אדם ואם יראה דמשיך נהוריה יהיה לו לסימן טוב שיחיה ומסיק שתא וכן אי שמין תרנגולא יהיה לו לסימן טוב דמצלח בעסקיו ויתעשר וכן אי חזי בבואה דבבואה וכו' כי האל יתברך ב"ה הוא נותן מלאכיו לשמרו בכל דרכיו כמ"ש כי מלאכיו יצוה לך וגו' והן הן צלו של אדם וז"ש כלב סר צלם מעליהם וה' אתנו אמר כי כל אומה יש לה שר בשמים שהוא מגינם וצלם וכבר סר הקדוש ברוך הוא אותם מעליהם דאין הקדוש ברוך הוא מפיל אומה עד שהוא מפיל שר שלהם ואל תאמרו כי גם אנו אין לנו שר כי אין מזל לישראל הנה וה' אתנו כמ"ש בצל שדי יתלונן דעולם ומלואו שלו לצוות את מלאכיו לשמרנו ולזה אי חזי בבואה וכו' שהוא לסימן טוב על שמירת מלאכיו בדרך כמ"ש הדר ואתי לביתיה בלי שום פגיעה רעה אבל בהפך לא קאמר דגם אם לא ימשוך נהוריה אפשר שיחיה וגם אם לא שמין אפשר שיצליחו נכסיו וגם אם לא חזי בבואה וכו' אפשר דהדר ואתי לביתיה דבתשובה ומעשים טובים שבאלו עשרה ימים יתכפר לו עונו להשתנות מזלו הרעה לטובה ודו"ק:

אמר אביי השתא דאמרת סימנא מלתא היא וכו'. ר"ל דאמרת דמה שיטיל האדם עצמו לסימן טוב מלתא היא ואין בו משום ניחוש:

יהא רגיל (למיתי) [למחזי] בריש שתא קרא וכו'. דכל הני סימנין לטובה הן אי כפרש"י הכא ובפרק קמא דכריתות דגדלי מהר ואיכא דמתקי שהוא לסימן שיצמח ויגדל מזלו ושנה טובה ומתוקה ואי כפי' המרדכי בשם רבינו האי רוביא ירבו זכיותינו וכו' ע"ש ובטור א"ח סימן תקפ"ג אבל לרעה אין בהם שום הוראה דלרעה הוי אסור משום ניחוש: