Sanhedrin (29a) R. Samuel b. Nahman said in R. Jonathan's name: Whence do we know that we do not plead on behalf of a Mesith? — From the story of the ancient serpent. For R. Simlai said: The serpent had many pleas to put forward but did not do so. Then why did not the Holy One, blessed be He, plead on its behalf? — Because it offered none itself. What could it have said [to justify itself?] — ‘When the words of the teacher and those of the pupil [are contradictory], whose words should be hearkened to; surely the teacher's!’
Rabbi Avraham Auerbach states there is an obvious problem. The din of mesis only applies to Avoda Zara- so how can it be relevant to the deeds of the Serpent? In Peschei Avraham he explains that originally all rebellion against G-d's will was considered AZ.After Adam sinned the laws of AZ became what we see in the gemorah
All sin, if done with intention of defying G_d , is rebellion.
ReplyDeletebut it is not avoda zara
ReplyDeleteLefi halacha, no. But on a deeper level, as mentioned, it has an aspect of avoda Zarah. Or is rav Auerbach saying that the nature of sin has split into two groups, one being idolatrous, the other being the rest of the world. ?
ReplyDeleteSee Iggros Moshe (OC 1:99) that even though Beis Din only punishes a person who incites to idolatry, the prohibition against "inciting", applies to all sins, and in any case he is punished by the laws of heaven.
ReplyDeleteSee also ibid. (OC 2:7) for further discussion of this point.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן זשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן צט
ReplyDeleteבאור איסור שיש בהזמנת אנשים שיבואו להתפלל בביהכ"נ בשבת כשיודעין שיבואו במאשינעס מ' לעומר תשי"ג.
נשאלתי מהרב ר' נפתלי קארלבאך מדעטראיט אם יש איסור לפני עור להזמין אנשים שיבואו להתפלל בשבת לביהכ"נ כשיודע שיחללו השבת בנסיעה במאשינעס. והשבתי דלהזמין את הרחוקים באופן שאי אפשר שיבואו בלא חלול שבת ודאי אסור, והוא עוד גרוע מאיסור לפנ"ע שהרי הוא עוד באיסור מסית. ואף שאיסור מסית לחיוב סקילה הוא רק מסית לעבוד עכו"ם, מ"מ לענין האיסור ועונש כלפי שמיא בכל החומר שאין טוענין למסית יש בכל האיסורים כמפורש בסנהדרין דף כ"ט שיליף ר"ש בר נחמן א"ר יונתן מנין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני אף שלא היה חטא ע"ז אלא האיסור אכילה מעץ הדעת. חזינן שאיסור מסית יש לכל עבירה, אך שאין עונשין בדיני אדם רק על מסית לע"ז, אבל בדיני שמים יענש, ולא ילמדו עליו סנגוריא.
בהערתו בסימן צ"ט במסית לשאר איסורין
ומש"כ כתר"ה דהנחש שהיה בדין מסית הוא משום דאמר מהעץ אכל וברא את העולם שהוא כפירה שהוי כע"ז, ואין ראיה משם על מסית לעבור על שאר איסורין שיהיה בחומרא דאין טוענין למסית, הנה לע"ד לא מצינו שהיתה ההסתה שיכפרו אדם וחוה באמונת ה' אלא שיאכלו מהעץ ולכן אף שהוא דיבר להסית בלשון כפירה אין להחשיב הסתתו אלא לאיסור האכילה ולא להכפירה, דהא משמע דבמה שמשבח המסית את הע"ז כך אוכלת וכך שותה לבד אינו בדין מסית אלא דוקא באומר אלך אעבוד נלך נעבוד, דהא ברמב"ם פ"ד מע"ז ה"ב לא הוזכר אלא זה לבד, ומה שהוזכר בסנהדרין דף ס"ז במתני' מה שהמסית משבח לע"ז אולי הוא בשביל דין הניסת באבה ושמע שלרבא אינו חייב בלא אמר המסית שבחיה דהע"ז, כדאיתא בדף ס"א /סנהדרין/ ולשאר אמוראי צע"ק ואולי משום שכן הוא דרך המסיתים ואורחא דמלתא נקט. ומצאתי כן מפורש בתפארת ישראל שכתב בפשיטות דבמה שאומר המסית השבחים של הע"ז אינו בדין מסית ובאמירה לך עבוד ע"ז הוא בדין מסית אף בלא השבחים וכך אוכלת שנקט הוא פסקא יתמא וכוונתו אליבא דשאר אמוראי דלרבא ניחא כדכתב בעצמו ולשאר אמוראי אינו נוגע לדינא אלא אורחא דמלתא נקט, וא"כ גם בכפירה אין להחשיבו בדין מסית לכפירה כשאומר דברי כפירה כל זמן שאינו אומר להניסת שיכפור, ונמצא שאף אם הנחש אמר דברי כפירה אין להחשיבו מסית על כפירה אלא על האכילה מהעץ שע"ז הסית את האשה לאכול וזהו הסתה רק על לאו, וא"כ ראיה שעל הסתה על לאו נמי אין טוענין למסית. וממילא אפשר יש בו כל החומרות דמסית רק שאינו חייב מיתה כדבארתי.