Pesach & gerim - Jewish essence of being a ger (stranger or outsider) developed in Egypt

Shemos[1](22:20): You shall not upset a ger (outsider), nor oppress him; for you were gerim (outsiders) in Egypt.

Shemos[2](23:9): Also you shall not upset a ger (stranger) because you know the heart of a stranger, since you were gerim (strangers) in the land of Egypt.

Vayikra[3](19:33-34): When a stranger (ger) dwells with you in your land do not wrong him. Rather he should be treated as a native born resident and you shall love him as yourself because you were strangers (gerim) in Egypt. I am the L‑rd your G‑d.

Devarim[4](10:18-19): He executes the judgment of the orphan and the widow and loves the ger (stranger) giving him food and clothing. Therefore you shall love the ger (stranger) since you were gerim in the land of Egypt.

Ohr HaChaim[5](Shemos 22:20): Do not wrong a ger because you were gerim in Egypt. Rashi explains because the ger can retaliate and upset you because you were gerim in Egypt. The Ibn Ezra says that you should remember that they are like you used to be. Ramban rejects both of these interpretations and says simply that you should know that G‑d hears the cries of the poor and the oppressed just as He heard your cries in Egypt. The explanation of this verse, based on well known facts, is that the Jewish soul is rooted in holiness because they are descendants of Avraham, Yitzchok and Yaakov who are the heritage of G‑d. Everyone else has an inferior lot. It is well known that people have no concern about the debasement and ridicule of others who are different from them from the aspect that the other is inferior in holiness. This is the cause of ridiculing others. That is why G‑d commanded them not to wrong and oppress gerim. G‑d is saying that the reason that He is commanding this is because you should not say that the ger has his source in evil or that since he is by nature connected to klipah that he is inferior to you. That is because you were gerim in Egypt. This is in accord to what I have explained in Bereishis (46:3), That I will make you into a great nation there. Also concerning (Shemos 20:2) Which I have brought you out of the land of Egypt, I explained that the souls of the Jews themselves were connected to klipah. Because of this the ger is one of you without any distinction. Since the ger is not spiritually inferior to you there is no basis for wronging or oppressing him.

Ohr HaChaim[6](Shemos18:21):[[ Why did Yisro deserved being the source of the information about forming the judicial system - especially when it implies - chas v'shalom - the ignorance of G-d's people prior to his suggestions? G-d wanted to teach the Jewish people a fundamental lesson for all generations. The lesson being that there are among the nations of the world men of great intelligence and understanding and these nations have awareness of important and valuable information. G-d's intent was to show through Yisro that the election of the Jews was not because of their knowledge and insight was greater than other nations. They were not chosen because of their superior wisdom and knowledge. Their election was the result of G-d's supreme kindness and His love of the Avos. This explanation is more appropriate according to the view that Yisro came prior to the Revelation at Sinai. Accordingly G-d's message was that even though their are amongst the Nations greater wise men than amongst the Jews - the Jews were nevertheless chosen. We are those to praise Him for choosing us because of his Kindness. However, even according to the view that Yisro came after the Revelation at Sinai - a similar lesson can be learned by the fact that Yisro is mentioned in the sequence of events of the Torah prior to the giving of the Torah.

Mei Shiloach[7](Chagiga 3a): Rava explained Shir HaShirim (7:2): “How beautiful are your feet in sandals, O prince’s daughter!” He said that this is referring to the daughter of Avraham who was the beginning of gerim. The issue is that we find great things concerning a ger which are not inherent in a born Jew. That is because a ger voluntarily converted out of love of G‑d. He came from amongst the nations to find refuge in the shadow of the wings of the Shechina even though his origin has no holiness. That is because holiness is something which is ingrained in a person from his youth by his father and mother and this produces great things which are not inherent in a ger. However when a born Jew strives to learn to act out of love and to add to his understanding and desire to serve G‑d it gives him both accomplishments. In other words he has the ingrained holiness from his parents and also he has the acquired voluntary initiative of heart [that is found in gerim]. Towards obtaining the second accomplishment there is the mitzva of pilgrimage to Yerushalayim three times a year which serves to work against the mechanical observance of mitzvos. When a born Jew has acquired this voluntary initiative he is also described as the “daughter of the prince” i.e., the daughter of Avraham who was the beginning of gerim. In other words the ger is characterized by his initiative of breaking out of habitual conduct and this voluntary activity was epitomized by Avraham. However today all gerim [ both converts and those Jews who break out of a habituated lifestyle] are aware of the idea of what to strive for because they see the example of holy Jews. In contrast Avraham who was the beginning of gerim lived when the entire world were idolaters. Nevertheless he broke out of this existence even though he didn’t know where the rejection of idolatry would take him. He called out “Who created the world?” until G‑d revealed Himself to him. This is also the issue here concerning the verse “Beautiful are your feet in sandals…” In other words when Jews make the pilgrimage to Yerushalayim they also are breaking their patterns of life and display renewed vigor in their spiritual strivings. This mitzva of pilgrimage is not an isolated commandment but demonstrates the principle of the renewal of spirituality by changing the patterns of life and attaining a new perspective on doing all mitzvos according to G‑d’s will. This idea was also manifest at Mt. Sinai when the Jews said “na’aseh v’nishma” (we will do and then understand). In other words first they will act and accept the obligation to do the mitzvos in simple compliance. However they did not intend to remain on the level of mechanical action and that is why they said “nishma” (we will understanding). That meant they intended to come to understand the essence and meaning of the mitzvos and the significance that G‑d saw in commanding each mitzva…

Chazon Ish[8] (Letters I:208) responded to the assertion that the Jews in Egypt were on the highest level in Torah, mitzvos, faith and piety. The assertion was based upon the medrashism which said that the righteous women went to the fields and gave birth and left their children and there were many miracles done for them…The deduction being that surely because of these righteous women and these miracles – the entire Jewish people must of have been totally devoted to G-d and his mitvos. A further foundation of this assertion was the medrash which states that the Jews were only enslaved for 86 years and that this is insufficient time to become significantly dissolute and debased. The Chazon Ish said that these deduction have no basis since they are all against what Chazal themselves say on the subject. He concludes that the assertion that it was impossible for the Jews to become ruined since they saw miracles is not valid. In fact the Jews saw miracles when they were redeemed from Egypt and at the Sea, as well as the Maan and at the giving of the Torah – and yet they made the Golden Calf. Furthermore there were 10 miracles at the Beis HaMikdash and many miracles and wonders done by the Prophets – nevertheless this did not prevent them from having free will to serve idols. one should not interpret the early generations in such a way that it is impossible for us to comprehend and learn from them. In fact they had free will and this is main thing in avodas HaShem.

---

[1] שמות (כב:כ): וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים:

[2] שמות (כג:ט): וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים:

[3] ויקרא (יט:לג-לד): וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו: כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני יהוה אלהיכם:

[4] דברים (י:יח-יט): יח) עשה משפט יתום ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושמלה: יט) ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים:

[5] אור החיים (שמות כב:כ): וגר לא תונה וגו' כי גרים וגו' רש"י ז"ל פירש אף הוא יכול להונותך, כי גרים וגו', ור' אברהם פירש זכור כי הייתם כמותו ורמב"ן דחה ב' הדרכים ופירש כי תדעו שאשמע צעקת דלים כאשר שמע צעקתך וגו':

ונראה לומר על פי הקדמה הידועה, כי נשמות בני ישראל הם שורש הקדושה, בני אברהם יצחק ויעקב, חבל נחלתו יתברך, וכל זולתם הם חלק רע, ולזה לא יקפידו בזלזול אדם שאינו מהם ובאונאתו, לצד שיחשבוהו שפחות הוא מהדרגות הקדושה, ומזה יולד ענפי האונאה, לזה כאשר צוה עליהם, לבל יונום ולא ילחצום, אמר הטעם שאני מצוך לבל תונהו, שאין לך לומר שהוא בחינת שורש הרע, או כיון שהוא מוטבע בבחינת הקליפה הרי נגרע מערכך, כי אתם גרים הייתם במצרים, פירוש על דרך מה שפירשתי (בראשית מו ג) בפסוק כי לגוי גדול אשימך שם, ובפסוק אשר הוצאתיך מארץ מצרים בפרשת יתרו (שמות כ: ב) שנשמות ישראל עצמם היו טבועים בקליפה, ואם כן יהיה גר זה כאחד מכם באין הבדל, ולזה לא תונהו ולא תלחצנו:

[6] אור החיים (שמות יח:כא) וראיתי לתת לב, איך זכה יתרו, שתכתב על ידו פרשה זו, והן אמת כי הוא כיבד משה עבד ה', והנה שכרו שכבדו ה', אלא היה ה' יכול עשות לו דרך כבוד אחר לא בדרך זה שיראה חס ושלום כפחות ידיעה בעם ה', עד שבא כהן מדין והשכילם:

ונראה כי טעם הדבר הוא להראות ה' את בני ישראל הדור ההוא וכל דור ודור, כי יש באומות גדולים בהבנה ובהשכלה, וצא ולמד מהשכלת יתרו בעצתו ואופן סדר בני אדם אשר בחר, כי יש באומות מכירים דברים המאושרים, והכוונה בזה, כי לא באה הבחירה בישראל, לצד שיש בהם השכלה והכרה יותר מכל האומות, וזה לך האות השכלת יתרו, הא למדת כי לא מרוב חכמת ישראל והשכלתם בחר ה' בהם, אלא לחסד עליון ולאהבת האבות, ויותר יערב לחיך טעם זה למאן דאמר יתרו קודם מתן תורה בא (ילק"ש רמז רסח), כי נתחכם ה' על זה קודם מתן תורה לומר שהגם שיש באומות יותר חכמים מישראל אף על פי כן אותנו הביא ה' אליו ובחר בנו, ועל זה בפרט עלינו לשבח לאשר בחר בנו מצד חסדיו, גם למאן דאמר (שם) אחר מתן תורה [בא], יש טעם במה שסדר ביאתו קודם, להראות הכוונה הנזכרת, שזולת זה אין הכוונה הנזכרת נגלית, והבן:

[7] מי השילוח (חגיגה ג. פרק ראשון): דרש רבא מאי דכתיב [שיר השירים ז:ב] מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב. בתו של אברהם אבינו שהי' תחילה לגרים, הענין בזה כי בגר נמצא יקרות גדול מאי שאין בישראל, כי הגר עושה בנדיבות ובאהבת לבו לפי שבא מבין האומות להתחסה בצל כנפי השכינה אך בשורש אין בו קדושה כי הקדושה המורגלת באדם מנעוריו ומשורשת בו מאביו ואמו בזה נמצא ג"כ יקרית גדול וזה לא נמצא בגר, אך כאשר נפש מישראל ישתדל ללמוד לעשות באהבה ולהוסיף הבנה וחשק לעבודת הש"י לזה יש השני מעלות ביחד שהוא מורגל ומקודש בקדושת האבות וגם מוסיף נדיבות לבו, ולזה היא מצות עליות רגלים שלא ישתקעו בהרגל מצות אנשים מלומדה ואז יקראו ישראל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שהי' תחילה לגרים היינו שהגר הוא מבורר בזה שמנדברת לבו יוצא מההרגל וליותר הי' הדבר הזה מבורר אצל א"א ע"ה כי עתה לכל הגרים אף שיוצאים מהרגלם מ"מ יש להם תפיסה למה הם נכנסין לפי שרואים את ישראל מקודשין, אבל א"א ע"ה שהי' תחלה לגרים שהיו כל העולם עובדי ע"ז והוא יצא מן הכלל אף שלא ידע עוד במה שהוא בוחר וחושק, והי' צועק מי ברא אלה עד שנגלה אליו הש"י, וכן הענין כאן מה יפו פעמיך בנעלים כו' היינו בשעה שעולים לרגל ג"כ יוצאים מהרגלם ובתשוקה חדשה ילכו וכל דבר שיצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא כו' היינו שלאו דוקא רק במצוה הזו הולכים לעשות בחשק חדש ולא מההרגל רק בכל המצו' רוצים בהתבוננות חדשות כפי רצון ה' בכל עת ואינם עושים בהרגל, וזהו שאמרו במעמד הר סיני נעשה ונשמע היינו בתחחלה נעשה היינו שאנו מקבלים עלינו לעשות ולקיים מצותיך בתמימות אבל לא לעמוד רק בהמעשה היינו אח"כ נשמע היינו נרצה להבין השורש וכמה רצון יגיע להש"י בכל מעשינו...

[8] חזון איש (קובץ אגרות א:רח) כתבת שישראל במצרים היו במדרגה היותר גדולה בתורה ומצוות באמונה ובחסידות ונחתכת על הא דאמרו במדרש שמות פ''א ופכ''ג שהיו נשים צדקניות יוצאות לשדה ויולדות שם ומניחין את בניהן ונעשה להן נסים רבים וכמו שהאריך במדרש שם ומתגדלים ובאים עדרים עדרים, וכתבת דודאי ע''י צדקניות אלו ונסים האלו כל ישראל מסורים לד' ולמצותיו, עוד נתמכת בהא דאמרו במדרש שיר השירים ב' עיקר שיעבודן של ישראל פ''ו שנה ובסבור אתה שאין פנאי להתקלקל בשנים מועטות אלו.

כל הדברים אין בהם ממש שהם כולם נגד רז''ל שאמרו במדרש שמות ספ''א לא היו ישראל ראויין להנצל לפי' כו' שלא היה בידם מעשים טובים כו' ומפורש ביחזקאל (כ:ז) אומר אליהם וגו' וימרו וגו' ואת גלולי מצרים וגו' ופרש"י שם שמתו בג' ימי אפלה וכדאיתא בתנחומא בשלח, ושם ר"נ אומר א' מחמש אלף, ובשמות רבה פ"ה אר"נ ב' מס' רבוא והנה היו הצדיקים מיעוט קטן מאד, ובילקוט שמעוני ואתחנן תתכ"ח ועם מקרב גוי אין כתיב כאן כו' מלמד שהי' אלו ערלים ואלו ערלים אלו מגדלי בלורית כו' וכ"ה במד"ר ויקרא פכ"ג. ובש"ר פ"א ללמדך כשמת יוסף הפרו ברית מלה אמרו נהיה כמצריים, וברמב"ן פ' בא, י"ב מ', ומן הידעו שהיו ישראל במצרים רעים וחטאים מאד כו' .....

ומה שנראה לך שאי אפשר שיתקלקלו ישראל כיון שראו הנסים של ילדי הצדקניות, ז"א דהרי ראו נסים ונפלאות ביציאת מצרים ובים ובמן ובאר ומתן תורה ועשו העגל, והיו י' נסים במקדש והרבה נסים ונפלאות ע''י הנביאים, ומ''מ לא הכריחו כל אלו את הבחירה ועבדו ע''ז, ואל לנו לדרוש במופלא ממנו, שהיו הדורות הראשונים באופי בלתי אפשר לנו להשיג שום מושג מהם, אבל היו בבחירה חפשית, שזו עיקר עבודתו ית'.