אמת ליעקב פרשת אמור
ובאמת י"ל דלפיכך המציאו חז"ל שדין אבילות נוהג באלה הקרובים, משום דכיון דהתירה התורה לטמאות על כרחך שנפשו של אדם דוה על אלו, ורואין אנו שהתורה - או יותר נכון שחז"ל - תלו האבלות ברגשי האדם, שהרי כמו בשמחה אמרו יום א' לענין אלמנה וג'2, ולבתולה ז' ואח"כ ל' לענין מניעת תכשיטין, ויב"ח אם אמר מחמת הלולא3, כמו כן באבילות ישנה ג"כ אבילות יום א' וג' ימים וז' ימים ול' יום ויב"ח, והיינו דהם הם רגשות האדם - הן לטוב והן למוטב.
וביאור ענין זה - שהתורה מתחשבת עם השכל האנושי אף על פי שאינו האמת לאמיתה - נראה לבאר בהקדם ביאור דברי התוס' בעירובין [דף ו' ע"ב], דשם בגמרא איתא דיצתה בת קול דהלכה כבית הלל בכל מקום ולאחר הבת קול שוב אין לעשות כדברי ב"ש. והקשו שם התוס' מדוע קי"ל כבת קול זו ולא קי"ל כבת קול שאמרה שהלכה כרבי אליעזר כנגד רבי יהושע וחבריו בפרק הזהב, ותירצו וז"ל: דהתם היתה כנגד רבים והתורה אמרה אחרי רבים להטות אבל הכא אדרבה ב"ה הוו רובא ולא הוצרכו ב"ק אלא משום דב"ש חריפי טפי עכ"ל. ודבריהם צריכין ביאור, דאי נימא שהיה הדין בהחלט דאחרי רבים להטות אף נגד חריפי א"כ ל"ל ב"ק כלל, ואם לא היה ברור גם דין זה א"כ שוב קשה דמאי מהניא בת קול4
ונראה בביאור דבריהם, ע"פ מה שביארתי באריכות בחידושי לעיל בפרשת בראשית [א' פכ"ו] דהתורה מסרה לנו את המדות שהתורה נדרשת על ידיהן, ועל ידי אותן המדות אנו פוסקין כל ספק שנולד לנו באיזו הלכה - ואין לו לדיין מה שעיניו רואות, וכשהללו מזכין - אף שהאמת לאמתו שהוא חייב, מ"מ אם הרוב מזכין הרי הוא זכאי על פי דין תוה"ק דאחרי רבים להטות, ואף שאפשר שהמיעוט כיון לאמיתת האמת מ"מ התורה מסרה לנו את הדין איך שנדרוש עפ"י השכל האנושי, ועיי"ש5. ועיין בים של שלמה [בהקדמתו למסכתות ב"ק וחולין] איך שביאר הא דאמרו בגמ' אלו ואלו דברי אלקים חיים.
והנה בעירובין [דף י"ג ע"ב] איתא: ג' שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה ב"ק ואמרה אלו ואלו דברי אלקים חיים הן והלכה כב"ה, ועיי"ש. ולכאורה מאי שנא מכל פלוגתא דתנאי או אמוראי שודאי כל אחד אומר שהלכה כמותו, ומאי שנא מחלוקת ב"ש וב"ה דמשמע דכאן היתה מלבד כל מחלוקתם גם מחלוקת אחרת שהללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. והנראה לבאר הגמ', דבאמת היתה כאן מחלוקת חדשה - והיא כללית - מלבד כל פרטי דינין שנחלקו בכל התורה כולה, שב"ש אומרים הלכה כמותנו וב"ה אומרים הלכה כמותנו, כלומר שנחלקו היכא דישנו רוב ומיעוט אלא שהמיעוט הוא חריף טפי - דב"ש אזלי בתר החריפי ומשום דהחריף יכול לכוון יותר אל האמת לאמיתו, וב"ה סברי דאזלינן בתר השכל האנושי - ואף שזה אינו אמיתת האמת, אבל מכיון שלפי השכל האנושי נראה שכן הוא האמת הרי הדין כאותו הרוב. ולפ"ז נמצא דלב"ש לעולם יש להשגיח בב"ק, שהרי הב"ק בודאי הנהו האמת האמיתי, וכיון שבפלוגתא זו נפסקה ההלכה דאזלינן בתר השכל האנושי גם לדעת ב"ש, א"כ ע"כ אית לן למיפסק כדברי ב"ה בממה נפשך - דלדידהו הא לעולם הילכתא כוותייהו, ולב"ש הא לדידהו משגחינן בב"ק, ודו"ק.
ואפשר6 דלפי מושגם באמת נחלקו ג"כ בפרק האשה שנתארמלה [כתובות דף י"ז ע"א] בענין כיצד מרקדין לפני הכלה, דב"ה סברי דיאמר כלה נאה וחסודה, וב"ש ס"ל דיש בזה חשש שקר, והיינו דב"ש סברי שבשום אופן אסור לשנות מהאמת לאמיתה, ולכן אפילו אם אחד קנה מקח רע מן השוק אסור לשבחו - שהרי לפי האמת האמיתית הרי זה מקח רע, וב"ה סברי דכיון דלעולם בעינן שתהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות א"כ אין זה נחשב לשקר, והיינו שצריך להתחשב עם האמת של רגשי האדם, ודו"ק היטב.
ונבין לפ"ז מה דאיתא בספרי קבלה דלעתיד לבוא תיפסק ההלכה כבית שמאי, והיינו משום דרק בעולמנו צריכים אנו להתחשב עם האמת הנראית לרוב בני אדם, אבל לעתיד לבוא שאז תתגלה האמת האמיתית בודאי תהיה ההלכה כב"ש, ודו"ק.
No comments:
Post a Comment
ANONYMOUS COMMENTS WILL NOT BE POSTED!
please use either your real name or a pseudonym.