Kiddushei Ta'us: Rav Moshe Feinstein is not the only source

The recurrent claims that Rav Moshe Feinstein was the only posek who invalidated a marriage based on the concept of kiddushei ta'us  - is not true. Here are some quotes from Rav Bleich's review article on kiddushei ta'us which appeared in Tradition Fall 1998

==========================

2. IDENTIFICATION OF SALIENT DEFECTS

"Go and examine the Talmud, Rambam and Tur Shulhan Arukh. In no place will you find actual annulment of a marriage because of a defect." Thus writes R. Yosef Eliyahu Henkin, of blessed memory, in his Peirushei Ivra, no.L, sec. 44. Indeed, as recorded in Shulhan Arukh, Even ha-Ezer 39:5, unless made the subject of an express stipulation, presence of a serious physical defect in the bride renders the validity of the marriage doubtful but does not render the marriage voidable as a matter of halakhic certainty. The specific physical defects that give rise to a state of uncertainty with regard to the existence of valid marriage are spelled out in detail. […]

The condition of eilonut is the only defect for which Tosafot adduce talmudic proof establishing that the defect serves as grounds for nullifying a marriage as a matter of certainty rather than merely rendering the marriage a marriage of questionable or doubtful validity. Whether there are additional defects of a like nature is a matter of considerable question and controversy. The enumerated defects that result in a marriage that is doubtfully or possibly voidable are the defects that disqualify a priest from participating in the sacrificial service as well as other defects related to feminine pulchritude and attractiveness. None of those defects seriously impairs functionality. Hence it is quite conceivable that, even if the defect had been disclosed, the groom would have accepted the woman as a marriage partner. In contradistinction, physical incapacity to bear children goes to the crux of the marital relationship and, accordingly, it is presumed that everyone recognizes that the generality of men would not knowingly enter into marriage with an eilonit." […]

Thus, for example, Rabbenu Shimshon and Or Zaru.'a differ with regard to whether blindness is to be equated with eilonut as constituting such a defect. Similarly, Bet ha-Levi, II, no. 4, sec. 2, expresses uncertainty with regard to whether epilepsy is a defect comparable to eilonut.

Among latter-day decisors, R. Chaim Ozer Grodzinski, Teshuv Ahi'ezer, I, no. 27, sec. 3, rules that, in the presence of an undisclose "grave defect," no get is required. This is also the position of R. Most Feinstein, Iggerot Mosheh, I, nos. 79 and 80; Even ha-Ezer, III, nos. 41 46, 48 and 49; and Even ha-Ezer, IV, nos. 13, sec. 4, 83 and 113. Ahi'ezer infers from terminology employed by Rambam, Hilkhot Ishi 7:8, that this was Rambam's view as well. Rambam speaks of "doubtful marriage" in cases in which the defect is one which "disqualifies" woman, i.e., a defect that significantly detracts from feminine attractiveness. The inference to be drawn is that more serious defects affectin functionality result in unequivocal grounds for annulment of the marriage. Rivash and Maharit, cited by Shitah Mekubezet, Ketubot 721 maintain that a marriage in which the bride has not disclosed a salient defect is of questionable validity only if the defect is "minor," i.e essentially aesthetic in nature, but that the marriage is unquestionably voidable if there exists an undisclosed "major" defect, e.g., epilepsy or mental illness, unless the marriage has been consummated after the groom becomes aware of the defect. In the latter case there is a presumption that, in order to avoid the transgression associated with fornication, the sexual act is performed with the intent thereby to contract marriage. The position of Rivash and Maharit is accepted, inter alia, b Teshuvot Malbushei Yom Tov, no. 4, and Avnei Nezer, Even ha-Ezer, Il no. 176. Similarly, Bet ha-Levi, III, no. 4, states that he is "inclined n rule" that no get is necessary in the presence of "a grave defect" in the bride. On the other hand, R. Jacob Reischer, Tesbuvot Shevut Ta'akov, I, no. 101, rules that even in the presence of "grave defects" the validity of the marriage remains doubtful and a get is required. Rabbi Henkin, Peirushei Ivra, no. 1, sec. 47, comments that "since from the days of the Talmud [until the present] we have not heard and we have not known of annulment of a marriage, particularly after nisu)in [i.e., consummation], because of a defect, we therefore know that all [defects] are included in [the] doubt [ regarding the validity of a marriage]." […]

שו"ת יביע אומר חלק ח - אבן העזר סימן ג

טז) ולכאורה יש לצרף לסניף להקל בנידון דידן, כי הנה הבעל (הראשון) היה פושע והובא בפלילים בפני השלטונות בשווייץ, ונגזר עליו להכלא בבית הסוהר, וזאת עוד לפני נישואיו לאשה הזאת, ואכן כשנתפס והוסגר לידי השלטונות הוכנס לבית הסוהר, והאשה טוענת כל הזמן שאילו ידעה שהאיש עבריין ונידון בפלילים לא היתה נישאת אליו כלל, ולדבריה הוא מקח טעות בנישואיה, (ומטעם זה קיבלה הודעת ביטול נישואין אזרחיים מהשלטונות, משום מקח טעות), והן אמת שכמה אחרונים כתבו שבנמצאו בו מומים לא אמרינן דהוי מקח טעות, להתירה בלא גט, משום דאיתתא בכל דהו ניחא לה, וכמו שכתב הבית שמואל (סימן קנד סק"ט). ע"ש. מכל מקום עינא דשפיר חזי בשו"ת בית אב שביעאי (סימן כח ענף ג') שהביא דברי דודו הגאון רבי מאיר מארים זצ"ל, מחבר ספרי ניר על הירושלמי, שסובר דהא דקיימא לן דהיכא דקדשה סתם וכנסה סתם הוי קידושי ספק, שייך גם בנמצאו בו מומים, ואף שהגאון רבי יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק (חלק אבן העזר סימן לד אות ד') הביא דבריו, וחלק עליו, משום דדוקא בנמצאו בה מומין אמרינן דהוי קידושי ספק, אבל בנמצאו בו מומין אמרינן איתתא בכל דהו ניחא לה, אולם באמת אין זה כלל מוסכם לעולם, תדע שהרי המרדכי פרק המדיר (סימן רא) הביא בשם הראבי"ה, שאף על פי שנכפה לגבי אשה מום הוא, אין מזה ראיה להחשיבו מום לגבי איש, דאיתתא בכל דהו ניחא לה, ומשום הכי לא קתני נכפה בהדי מומי האיש, ואין בידינו לכפותו בלא ראיה ברורה. ואילו בתשובת הרא"ש (כלל מב) פשיטא ליה שגם באיש הוי מום, ואפילו בנכפה שקבוע לו זמן ידוע, וברוב הימים הוא בריא, וכמו שכתב הכנסת הגדולה (סימן קיז) בשם המהרח"ש בתשובה (סימן לג), וכתב שם שאין ספיקו של רבינו יואל מוציא מידי ודאו של הרא"ש, ולא משגחינן בסברא דאיתתא בכל דהו ניחא לה. ואטו כל המומים בחדא מחתא מחתינהו, ועוד אטו כל הנשים שוות בזה, והסברא נותנת שאילו ידעה האשה שהאיש מוטל עליו עונש לפי החוק מפני שהוא גנב ושודד, והוא איש אשר אין אמון בו, וכל אמרי פיו ישאם רוח ויקחם הבל, לא היתה נישאת לו, שגם אם עתה יאהבנה מי יודע מה יהיה לימים יוצרו, הלא יתכן שיתן עינו באחרת וישליכנה מלפניו, ולכן לא יצאנו מידי ספק קידושין, ובהצטרף ספק נוסף הוה ליה ספק ספיקא ולקולא וכו'. ע"כ. ומאחר עלות שעיקר הקידושין בנידון דידן יש לפקפק מאד בהם, כיון שנעשו על ידי ייחוד עד פסול מן התורה, בצירוף עד אחר, וקיימא לן נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטלה, יש מקום לצרף לסניף סברא הנ"ל דהוי כמקח טעות בנישואין. ועיין בשו"ת הרדב"ז חלק ד' (סימן נז), בדין אשה שהיתה בחזקת נשואה שנים רבות, ובאו עדים והעידו שהקידושין לא היו כדין, לפי שנתקדשה בעודה קטנה שלא לדעת אביה, והתירוה להנשא לאחר בלא גט, ולאחר שנים שחיתה עם בעלה השני, באו עדים אחרים והעידו שהקידושין הראשונים היו קידושין גמורים לדעת אביה, והשיב, שאין כאן חזקת אשת איש לבעלה הראשון, דתרי ותרי נינהו והוה ליה ספיקא דרבנן, דמדאורייתא היא בחזקת פנויה כיון דאשעת קידושין הם מעידים, וחזקה הבאה מכח עדות לא עדיפא מהעדות עצמה, וכיון שבטלה העדות בטלה חזקת נישואיה הראשונים. וכן כתב הריטב"א בשם התוספות. וכן העלה הרמב"ן בעובדא דינאי (קידושין סו א). וכן כתבו שם הר"ן ובעל המאורות. וכל שכן שהחזקה לא היתה אלא מחמת פרסום בטעות, לפיכך לא תצא מבעלה השני. ע"כ. וכן כתב בשו"ת מהר"ם אל אשקר (סימן טז). וכן העלה הגאון מהר"ש חקאן הלוי, הובא בכנסת הגדולה (סימן מז הגהות הטור ס"ק יא). ע"ש. ואפילו לדעת המהר"י בי רב (סימן נו) דסבירא ליה שהאשה הנ"ל היא בחזקת אשת איש, בנדון דידן שעצם הקידושין מפוקפקים כנ"ל, בודאי דמוקמינן לה בחזקת פנויה. והן אמת שבספיקא דדינא לדעת הרבה פוסקים לא שייך להעמיד הדבר על החזקה דמעיקרא, לפי דברי התוספות בבא בתרא (לב ב) אליבא דרשב"ם. וכמ"ש במשנה למלך (פרק ז' מהלכות שכירות הלכה ב'). וכן כתב הכנסת הגדולה יורה דעה (סימן יח הגהות הטור סק"ג, וסימן כח הגהות הטור סק"ג), דבספיקא דדינא לא אמרינן אוקמה אחזקה קמייתא, ורק בספק במציאות מוקמינן לה אחזקה. וכן כתב המשנה למלך (פרק ב' מהלכות טומאת צרעת הלכה א'). וכ"כ בשו"ת משאת בנימין (סי' נ). ובפמ"ג יו"ד (שפ"ד ר"ס יח). ובספר שב שמעתתא (שמעתא א פרק כב). ובשו"ת רעק"א (סי' לז). ע"ש. אולם מדברי הר"ן פרק קמא דקידושין (ה ב) גבי נתן הוא ואמרה היא, מבואר שגם בספיקא דדינא שפיר מוקמינן לה אחזקה קמייתא, וכמו שכתב הפרי חדש (סימן קי, כללי ספק ספיקא סק"א). וכן במשנה למלך (בפרק ו' מהלכות עדות הלכה ז'), ובשו"ת חקרי לב חלק א' מיורה דעה (סימן קיא). וכן העיר בשו"ת הגאון רבי עקיבא איגר חלק א' (סימן לז) מדברי הר"ן הנ"ל. ועיין עוד בספר נחל איתן (פרק ג' מהלכות אישות הלכה ב', דף נא ע"א), ובחשק שלמה (קידושין ה ב). ע"ש. ובשו"ת עונג יום טוב (סימן קמב) כתב, שהרמב"ם סובר דמהני חזקה קמייתא אף בספיקא דדינא. ע"ש. וכן כתב בשו"ת תורת חסד מלובלין (חלק אורח חיים סימן טו אות ד'). ע"ש. וכן המהרי"ט בתשובה (חלק אבן העזר סימן יח) סבירא ליה דמהניא חזקה אף בספיקא דדינא. ועיין עוד בספר התומים (סי' לד סוף ס"ק כז). ובשו"ת ברית אברהם (חלק אבן העזר סימן עא אות ב'), ובמחנה אפרים (נדרים סימן יב), ובקונטרס הספקות (כלל ד' סימן ה', וכלל ה' סימן ו'). ובשו"ת עונג יום טוב (ס"ס ע). ועיין עוד במה שכתבנו בשו"ת יביע אומר חלק ג' (חלק יורה דעה סימן יב אות ח'). ע"ש. ואם כן הכא נמי יש לנו לומר דאוקמה בחזקת פנויה, אף על פי שהוא ספיקא דדינא. והן אמת שהתוספות כתובות (כג א) כתבו, גבי עד אומר נתקדשה ועד אומר לא נתקדשה, הרי זו לא תנשא ואם נישאת לא תצא. וכתבו התוספות, דהא דלא שרינן לה להנשא לכתחלה, משום חזקת פנויה, משום דמיירי שזרק לה קידושיה ספק קרוב לה ספק קרוב לו, דבכהאי גוונא אין לנו לומר אוקמה אחזקה להתירה לכתחלה. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן מז סעיף ג'). ואם כן הכא נמי יש לומר שמכיון שקיבלה על כל פנים קידושין, איתרע לה חזקת פנויה. אולם הנה מבואר בתשובת מהר"ם בר ברוך שבתשובות מיימוני (הלכות אישות סימן א'), דאין הכי נמי דמדאורייתא מוקמינן לה בחזקת פנויה, אלא דמשום דאיכא עד אחד האומר קרוב לה, גזרו בה חכמים וכו'. ע"ש. וכן כתב הר"ן (כתובות כג א), שכיון שיש שני עדים בזריקת הקידושין, ועבידי אינשי דטעו בקרוב לו או בקרוב לה, משום הכי אמרינן דמדרבנן מיהא לא תנשא, דחיישינן שמא בשעת זריקת הקידושין שניהם ראו שהיו קרובים לה, וזה העד טועה עתה בזה. ע"ש. ולפי זה בנידון דידן שיש ריעותא גדולה בקידושין עצמם, לא שייך טעם זה, ומוקמינן לה אחזקת פנויה. ועיין בשו"ת עין יצחק (חלק אבן העזר ריש סימן נט). ע"ש. וכל שכן שבנידון דידן רבו הספקות להקל, שבודאי יש להעמיד האשה בחזקת פנויה, ולהתיר הבנים הנולדים לה מבעלה השני לבוא בקהל ה'. והנלע"ד כתבתי.