Ohr HaChaim (Bamidbar 16:15) ויאמר אל ה׳ אל תפן, He said to G'd: "do not turn to their gift-offering." Moses now understood the depth of Datan and Aviram's hatred, that they were thoroughly wicked and actually hated anything or anybody who was good. He was aware that there are no people who do not have certain merits due to good deeds they have performed. He realized that G'd does not withhold the reward for such merits from anyone, and that if the people in question cannot be rewarded in the hereafter because they had forfeited their hereafter, G'd would compensate them in this life. This is based on Deut. 32,4 that "the Lord is one of faithfulness without iniquity." Sanhedrin 106 provides us with an example of the wicked Bileam, who had after all pronounced all the blessings on the Jewish people, collecting his fee for having the Moabites seduce the Israelites, prior to his being slain. Moses did not want G'd to accept even the good deeds Korach and associates had performed for whom they had not yet received a reward. This is what he had in mind when he referred to מנחתם. You may well ask how Moses could expect G'd to change the rules of how He dealt with the wicked on account of himself? Be aware that the righteous possess the power to annul merits which the wicked have accumulated when they observe that the potential recipients have become thoroughly wicked. This is the mystical dimension of Samuel II 23,3 צדיק מושל יראת אלוקים, "The righteous rules in matters of G'd-fearingness." This means that G'd has given the righteous leeway to cancel merits that the wicked have acquired. The idea is that although G'd Himself does not do this, He has allowed the righteous to be His surrogates in this respect. This is not so surprising as the same principle which has been adopted by a court in our world which has the right to deprive an accused of property he owns under the heading of הפקר בית דין הפקר, that when a Jewish court declares certain property as ownerless such a declaration is binding (compare Gittin 36).
Moses tried 100 ways to enter Israel, but was unable to overrule the decree on him.
ReplyDeleteThis is explained by saying G-d made an oath which even
ReplyDeleteMoshe could not abrogate. I am sure you have a different understanding
"which even Moshe could not abrogate."
ReplyDeleteOf course, a hassidic tzaddik could abrogate such a gezeira.
Chasam Sofer
ReplyDeleteונראה, שמשה היה סובר שהקדוש ברוך הוא נשבע שלא יביא משה את ישראל אל הארץ אשר נשבע לאבותם (ר' במדבר כ, יב), ובכלל שבועה זאת היא כל הארץ, אף ארץ סיחון ועוג, שהרי נתן הקדוש ברוך הוא לאברהם, כמו שפירש רש"י אצל "ההוא יקרא ארץ רפאים" (פסוק יג). ומה שבא משה אל ארץ סיחון ועוג, אף על גב שגם היא בכלל הארץ אשר נתן הקדוש ברוך הוא לאברהם, היינו טעמא, שעדיין לא שאלו בני ראובן ובני גד הארץ לחלקם, ואם לא [היו] מבקשים את ארץ סיחון ועוג - לא היו יורשים בני ישראל הארץ, כמו שכתב הרמב"ן בפרשת חקת (במדבר כא, כא), וכן הארכנו בפרשת מטות (במדבר פל"ב אות יב), עיין שם, אלא היתה הארץ נשארת חריבה מאין יושב, והיו מניחין אותה כך, והולכין להם. לכך לא יקרא בזה "לא תביאו את הקהל אל הארץ אשר נשבעתי לאבותם" (ר' במדבר כ, יב), כיון שלא היה כבוש הראשון לנחול הארץ ולישב בה. וכאשר שאלו בני גד ובני ראובן את ארץ סיחון ועוג לחלקם (במדבר לב, א-ה), היה משה סובר אחר שהשבועה היא "לא תביאו את הקהל אל הארץ אשר נשבעתי", ואני הבאתים אל הארץ אשר נשבע לתת להם, שכיון שירשו את ארץ סיחון ועוג קורא אני בו "אשר נשבעתי לאבותם", והיה אומר שכיון שבטל מקצת הנדר - בטל כולו, כך היה דעת משה רבינו עליו השלום:
ומכל מקום היה אומר צריך אני להתפלל, שאף על גב שהנדר בטל מטעם נדר שבטל מקצתו בטל כולו, סוף סוף העונש לא בטל מה שהקדוש ברוך הוא רוצה להעניש אותו שלא יבוא לארץ, כי מה שבטל זה - והביאם אל ארץ סיחון ועוג - היה ממילא, כמו שפירשנו למעלה, שבעת שבא לשם לא היה הארץ של ישראל, ולא יאמר עליה "לא תביאו הקהל אל הארץ אשר נשבעתי לאבותם", ואם כן הקדוש ברוך הוא יקיים דבריו ויענוש בלא שבועה, דשבועה דל מהכא - העונש במקומו עומד, לכך הוצרך להתפלל לבטל העונש, אחר שנתבטל השבועה:
אמנם לפי האמת לא נתבטלה השבועה, שמה שאמר הקדוש ברוך הוא "לא תביאו את הקהל אל הארץ אשר נשבעתי לאבותם" היה על עיקר הארץ, והוא מעבר הירדן והלאה:
It seems we've had no tzaddikim for nearly 2000 years. Unless you consider rav shlomo Goren who was successful in 1967.
ReplyDelete