ספר דרך חיים - פרק ב משנה ז
אמר אחר כך מרבה נשים מרבה כשפים, כי האשה היא בסדר אחר הנכסים קרובה אל האדם שצריך האדם אל האשה לתקון ביתו, ואמר שהוא מרבה כשפים, ואף אם נושא אביגיל וכל הנשים הכשרות מאד שלא יעשו כשפים, מ"מ היא נוטה אל מדריגת הכשוף מדרגה פחותה, כי הכשוף נמצא בנשים יותר מכל, לפי שפלות ופחיתות מדריגת הכשוף נמצא בנשים שהם פחותים ושפלים במדריגה, ויותר מזה כי הכשוף הוא צריך לכח מדמה אשר נמצא בנשים. ולכך אין הכשוף שולט אלא א"כ עומד המכשף על הארץ כדפירש רש"י ז"ל בפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ד, ב') ולפיכך ע"י רבוי נשים האדם מתקרב למדריגת הכשוף, ואף שלא תעשינה כשפים מ"מ הוא נוטה מן המעלה אל הפחיתות והחסרון מצד רבוי נשים כי הרבוי הוא נוטה למדרגת הכשוף הפחותה.
בתשובות נחלת שבעה ח"ב סימן טו (עו), יורה להתיר להמון עם השואלין ודורשין בזמן הזה למכשפים על דבר הגניבה או החולה אם יחיה או ימות, יען לא אסרה התורה אלא כישוף זמנים קדמוניות, אכן עתה אין כישוף בעולם והכל הבל. ע"כ
ReplyDeleteעיי"ש. -באר היטיב, יו"ד קעט
על הסלע הך-הך-הך ויצאו מים!
ReplyDeleteפעם אחת הלשינו על רבינו מוה"ר ר' צבי אלימלך (הבני יששכר) אצל הרה"ק מוהר"נ מרופשיץ ונסע רצ"א לרופשיץ בעת שידע כי מתנגדיו ומסטיניו אינם שמה, וקירבו הרה"ק מהר"נ, אמנם עמד שם על השלחן כוס אחד ואמר מוהר"נ למהרצ"א, בהיות שכל דבר מה שנמצא בעולם אף מן דומם צח"מ הנה רק החיות דקדושה שיש בו הוא המעמידו ובצאת החיות יתבטל הדבר, ואמר אליו, הנכם רואים הכוס שעומד על השלחן בכוחינו להוציא החיות ממנו ויהי' כעפר ממש, וכהתימו דיבורים אלו נעשה מהכוס עפרא בעלמא, ונבהל מרן הרצ"א. והשיב הרצ"א דיבורים אלו השי"ת אמר למשה רבינו ע"ה של נעליך מעל רגליך כי מבואר בפרקי אבות (פ"ב מ"י) שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף, נמצא שלחכמים יש ג' בחינות נ'שיכה ע'קיצה ל'חישה ר"ת שלהם נע"ל, וזאת אשר למד השי"ת למשה במראה הסנה שאם תרצה להיות מנהיג עדת ישרון אזי של נעלי"ך מעל רגליך, שאף גם שיש בכחך לנשוך ולעקוץ וללחש עם כל זה תסיר ממך רגילות זאת וכח זה ולא תשמש בזה נגד שום בר ישראל ח"ו דפח"ח. והבן
אמר החבר!
ReplyDeleteכי החושים אינם משיגים מן המוחשים כי אם מקריהם, לא עצמיהם, ואינם משיגים מן המלך על הדמיון זולתי המראים והתבניות והשיעורים, ואיננו זה אמיתת המלך שהם מקבלים עליהם לרוממו, אבל אתה רואהו "במלחמה בתכשיט אחד", ותראהו "במדינה בתכשיט אחר", ובביתו בתכשיט אחר!, ותאמר כי הוא המלך בגזירת השכל, לא בגזירת החוש... ולא יעמוד (השכל) על המהות ועל הענין, אלא השכל השלם, אשר הוא שכל בפועל כמלאכים, ישיג הענינים והמהויות בעצמם, מאין צורך אל המקרים שיהיו באמצע, אבל שכלנו, אשר הוא בתחלה בכח ההיולי, לא יוכל לעמוד על אמיתת הדברים אלא במה שחננו הבורא מכוחות מיוחדים, שמם בחושים ראויים למקרי המוחשים דבקים תמיד בכל המין... ושם למי שבחר מברואיו עין נסתרת "רואה דברים בעיניהם לא יתחלפו" ויקח מהם השכל ראיה על ענין הדברים ההם ולבותם, ומי שנבראה לו העין ההיא הוא הפקח באמת, ויראה כל בני אדם כעורים ויורם ויישירם... עיי"ש
אמר החבר, אבל אנחנו כבעלי העינים התרוטות אשר לא יוכלו לראות האור ההוא, וצריך שנסמוך על הפקחים אשר קדמונו, אשר כח בהם לראותו, וכמו שהפקח לא יוכל לראות השמש ויורה עליה זולתו וישיגהו בהבטה אליה אלא בעתות היום ובמקומות נשקפים שהשמש זורחת אליהם, כן הפקח באור האלקי יש לו עתים בהם רואה האור ההוא, והעתים הן עתות התפלות.. והמקומות הם מקומות הנבואה. ע"כ והבן. - הכוזרי מאמר ד' ג, ו
כשוף הוא צריך לכח מדמה אשר נמצא בנשים DT:
ReplyDeleteHold-up the Gallows!
The Shalo Hakadosh (Parshas Vayeshiev) writes that from the words "ויבא יוסף את דיבתם רעה" (Yosef brought evil reports to his father), it seems that Yosef did not fabricate these stories (otherwise it should have said he "made up" the reports).
The Midrash relates that Yosef would tell his father that his brothers were guilty of eating meat that was not slaughtered and engaging in forbidden relationships with women. The Shalo questions how if such stories were true, it could be reconciled with the fact that all twelve sons of Yaakov were holy and righteous.
He brings a fascinating explanation: The brothers would use the secrets of Sefer Yetzirah to create artifical animals and women (golems), which halachically did not require to be slaughtered and were not considered human beings to transgress the laws of illicit relationships. Thus they did not actually transgress anything, but Yosef mistaking them for real people and animals would inform their father. The Chofetz Chaim quotes this story as an illustration of how careful one must be to judge another favorably and avoid lashon hara.
היום יום תפילה - לערב ראש חודש סיון - השלם
ReplyDeleteמהשל"ה הקדוש ז"ל https://uploads.disquscdn.com/images/29826f2ecc645540a06d5043d8b0a69a66dd783d8ec209bd855372efbc954db0.jpg
שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב: -- "בעינא דאיזל למדינת אפריקי. א"ל: לא מצית אזלת, דפסקי הרי חשך. א"ל: לא סגיא דלא אזלינא אמטו הכי משיילנא לכו, אלא מאי אעביד? א"ל: אייתי חמרי לובאי דפרשי בהברא ואייתי קיבורי דמתני וקטר בהאי גיסא דכי אתית באורחא נקטת בגוייהו ואתית לאתרך. עבד הכי ואזל מטא לההוא מחוזא דכוליה נשי, בעי למיעבד קרבא בהדייהו. א"ל: אי קטלת לן יאמרו נשי קטל, אי קטילנא לך יאמרו מלכא דקטלוהו נשי. א"ל: אייתו לי נהמא. אייתו ליה נהמא דדהבא אפתורא דדהבא. א"ל: מי אכלי אינשי נהמא דדהבא?! א"ל: אלא אי נהמא בעית לא הוה לך באתרך נהמא למיכל דשקלית ואתית להכא?! כי נפיק ואתי כתב אבבא דמחוזא: "אנא אלכסנדרוס מוקדון הויתי שטייא עד דאתיתי למדינת אפריקי דנשיא ויליפת עצה מן נשיא". -מס' תמיד ל"ב
ReplyDelete