america rosh yeshivos who mistakenly think they understand Israel

jdn

הוא ידע היטב כי גם בקרב יהודים נכבדים, יש קולות ודעות שסבורים כי קיים הבדל מהותי בין 

השאיפות בארה"ב לאלו שבארץ הקודש, כי לדידם התורה עלולה להיות "מוחלפת" על דעת המקום ועל דעת הקהל. הוא ידע שבגלל שחומות הבידול לא גבוהים דיים, יש הנותנים לגיטימציה של "לכתחילה" לא לשאוף להיות בן תורה במלוא מובן המילה ואין הכרח להתמסר לתלמודה – ולכן הרחיק לכת. גופו היה באמריקה, אבל רוחו היתה בשטעטעל האירופי במחיצת הצדיקים מדורות קדומים, או בהיכלי הישיבות ואהלי צדיקים בארץ הקודש. הוא לא קיבל את הלך הרוח שהתמסרות לתורה היא ענין של גיאוגרפיה ותלויה במקום ובמדינה. הטענה כי בארץ ישראל, כשיש יהודים שלומדים קצת ועוסקים הרבה בעניינים אחרים, נוצרת אצלם "קרירות", ואילו אמריקה "מחוסנת" ולכן יש בה יהודים יראים ושלמים שלמרות עיסוקם בפרנסה בענייני גשמיות לבם בתורה כל הזמן – נדחתה על סף מפתנו של כ"ק האדמו"ר זצוק"ל. הוא הטמיע בשומעי לקחו את השאיפות להתמסרות מוחלטת להיות "יששכר חמור גרם" ולא לשאוף להיות "זבולון לחוף ימים ישכון". על אף שאמריקה מושתתת על גשמיות, הוא סרב להסכים שדי להיות תמכין דאורייתא. הוא תבע את האמת המושלמת, את המקסימום הרוחני – ללא הנחות. הוא לא ראה היתר לשינוי בשאיפות בין דייר אורח-בגולה, לבין תושב קבע בארץ הקודש. בעיניו סדנא דארעא חד הוא, והוא פעל לעצב דור "כמו פעם", כאילו לא נחצו ימים והשתנו היבשות.