Friday, February 2, 2018

rambam regarding time moreh nevuchim 1 73-4

ספר מורה נבוכים - חלק א פרק עג
 ההקדמות הכוללות אשר הציעום המדברים, לפי התחלף דעותם ורוב דרכיהם - והם הכרחיות בקיום מה שירצו לקיימו באלו הארבע בקשות - שתים עשרה הקדמות, הנני זוכרם לך ואחר כך אבאר לך ענין כל הקדמה מהם ומה שיתחיב ממנה:
 ההקדמה הראשונה - לקים העצם הפרדי. ההקדמה השנית - מציאות הריקות. ההקדמה השלישית - שהזמן מחובר מעתות. ההקדמה הרביעית - שהעצם לא ימלט ממקרים רבים. ההקדמה החמישית - שהעצם הפרדי תשלם מציאותו ועמידתו במקרים אשר אני מספרם ולא ימלט מהם. ההקדמה השישית - שהמקרה לא יעמוד שני זמנים. ההקדמה השביעית - שדין הקניות דין העדרם, ושהם כולם מקרים נמצאים צריכים לפועל. ההקדמה השמינית - שאין בכל הנמצא בלתי עצם ומקרה - רצונם לומר, הבריאות - כולם - ושהצורה הטבעית גם כן מקרה. ההקדמה התשיעית - שהמקרים לא ישאו קצתם את קצתם. ההקדמה העשירית - שאפשר לא יבחן בהסכים זה המציאות לציור ההוא. ההקדמה האחת עשרה - שאין הפרש בשקרות מה שאין תכלית לו בין שיהיה בפועל או בכח או במקרה - רצוני לומר, שאין הפרש בין שיהיו הדברים שאין להם תכלית נמצאים יחד או משוערים מן המציאות וממה שכבר נעדר (וזה הוא אשר במקרה) - כל זה אמרו שהוא שקר. ההקדמה השתים עשרה - היא אמרם, שהחושים יחטיאו ויבצר מהם הרבה ממושגיהם, ולזה אין למדים מהם דין ולא ילקחו, מוחלטים, התחלות מופת:
 ואחר מנינם, אתחיל לבאר עניניהם ולבאר מה שיתחיב מהם אחת אחת:




ספר מורה נבוכים - חלק א ההקדמה השלישית
 היא אמרם, שהזמן מחובר מעתות - רוצים בזה, שהם זמנים רבים, לא יקבלו החלוקה לקוצר מדתם. וזאת ההקדמה גם כן הכרחית להם מפני ההקדמה הראשונה. וזה, שהם ראו, בלא ספק, מופתי אריסטו, אשר הביא ראיה בהם, שהדרך והזמן והתנועה המקומית, שלשתם שוים במציאות - רצוני לומר, שערך קצתם אל קצתם ערך אחד הוא, ובהחלק אחד מהם יחלק האחר, ועל ערכו; וידעו בהכרח, שאם היה הזמן נדבק ויקבל החלוקה אל לא תכלית, יתחיב בהכרח שיתחלק החלק אשר שמוהו בלתי מתחלק; וכן כשתשים הדרך מדובקת, יתחייב בהכרח התחלק העתה מן הזמן אשר הושם בלתי מתחלק, כמו שבאר אריסטו בספר הנקרא השמע הטבעי. ולזה חיבו שהדרך בלתי מתדבק, אבל מחובר מחלקים, אליהם תכלה החלוקה, וכן הזמן יגיע אל עתות לא יקבלו החלוקה. והמשל בו, שהשעה האחת, על דרך משל - ששים דקים, והדק - ששים שניים, והשני - ששים שלישיים, ויגיע באחרונה הענין אצלם אל חלקים - אם עשיריים, על דרך משל, או יותר דקים מהם - לא יחלקו כלל ולא יקבלו החלוקה, כמו הדרך. הנה שב הזמן, אם כן, בעל הנחה וסדר, ולא יאמתו מהות הזמן כל עיקר. ובדין להם זה - שאם מהירי הפילוסופים כבר בלבלם ענין הזמן וקצתם לא השכילו ענינו, עד שגלינוס אמר, שהוא ענין אלוהי, לא הושג אמיתתו - כל שכן אלה אשר לא יביטו לטבע מן הדברים:
 ושמע מה שהתחייב להם לפי אלו השלוש הקדמות והאמינוהו. אמרו, התנועה היא העתק עצם פרדי מן החלקים ההם מעצם פרדי אל עצם הפרדי סמוך לו - ויתחיב, שלא תהיה תנועה ממהרת מתנועה, לפי זאת ההנחה, אמרו, זה שתראה שני מתנועעים ילכו שני דרכים מתחלפים בזמן אחד, אין עילתו - היות תנועת זה ההולך הדרך הארוך יותר ממהרת, אבל עילתו, שזאת התנועה אשר נקראה מאוחרת, נכנסו בינה מנוחות יותר, וזאת אשר נקראה ממהרת, נכנסו בינה מנוחות יותר מעט. וכאשר הוקשה להם בחץ אשר הושלך מן הקשת החזקה, אמרו, וזה גם כן נכנסו בתוך תנועותיו מנוחות, וזה אשר תחשבהו מתנועע תנועה מדובקת - הוא מחטא החושים, כי החושים יבצר מהם הרבה ממושגיהם, כמו שהניחו בהקדמה השתים עשרה. ונאמר להם, הראיתם כשיתנועע הרכב סיבוב שלם, הלא החלק אשר במקיפו הלך דרך העגולה הגדולה בזמן ההוא בעצמו אשר הלך בו החלק אשר הוא קרוב לנקודת מרכזו העגולה הקטנה - אם כן תנועת המקיף יותר ממהרת מתנועת העגולה הפנימית? ואי אפשר לכם לומר, שזה החלק נכנסו בתוך תנועותיו מנוחות יותר, להיות הגשם כולו גשם אחד ומדובק - רצוני לומר, גשם הרכב. והיה תשובתם, כי יתפוצצו חלקיו עם הסיבוב, ויהיו המנוחות, אשר נכנסו בתנועת כל חלק שיקוף קרוב למרכז, יותר מן המנוחות אשר יכנסו בתנועת החלק אשר הוא יותר רחוק. ונאמר להם, איך נראה הרכב - גשם אחד לא ישבר בפטישים, וכשיסוב - יתפוצץ, ועם מנוחותיו - יתאחד ויתדבק וישוב כמו שהיה, ואיך לא יושגו חלקיו מתפוצצים? והשיבו על זה - ההקדמה השתים עשרה בעצמה, והוא, שלא תתבונן השגת החושים, אבל עד השכל:

THIRD PROPOSITION.
"Time is composed of time-atoms," i.e., of many parts, which on account of their short duration cannot be divided. This proposition also is a logical consequence of the first. The Mutakallemim undoubtedly saw how Aristotle proved that time, space, and locomotion are of the same nature, that is to say, they can be divided into parts which stand in the same proportion to each other: if one of them is divided, the other is divided in the same proportion. They, therefore, knew that if time were continuous and divisible ad infinitum, their assumed atom of space would of necessity likewise be divisible. Similarly, if it were supposed that space is continuous, it would necessarily follow, that the time-element, which they considered to be indivisible, could also be divided. This has been shown by Aristotle in the treatise called Acroasis. Hence they concluded that space was not continuous, but was composed of elements that could not be divided; and that time could likewise be reduced to time-elements, which were indivisible. An hour is, e.g., divided into sixty minutes, the minute into sixty seconds, the second into sixty parts, and so on: at last after ten or more successive divisions by sixty, time-elements are obtained, which are not subjected to division, and in fact are indivisible, just as is the case with space. Time would thus be an object of position and order.

The Mutakallemim did not at all understand the nature of time. This is a matter of course: for if the greatest philosophers became embarrassed when they investigated the nature of time, if some of them were altogether unable to comprehend what time really was, and if even Galenus declared time to be something divine and incomprehensible, what can be expected of those who do not regard the nature of things?

ספר מורה נבוכים - חלק א ההקדמה השלישית
 ההקדמה השתים עשרה בעצמה, והוא, שלא תתבונן השגת החושים, אבל עד השכל:

 ולא תחשוב שזה אשר זכרתי לך הוא יותר מגונה מכל מה שיתחיב מאלו השלש הקדמות; אבל אשר יתחיב מהאמנת מציאות הריקות - יותר מופלא ויותר מגונה; ואין זה אשר זכרתי לך מענין התנועה יותר מגונה מהיות אלכסון המרובע שוה לצלעו, לפי זה הדעת; עד שאמר קצתם, כי המרובע דבר בלתי נמצא - סוף דבר, כי לפי ההקדמה הראשונה יבטלו כל מופתי ההנדסה. ויחלק הענין בה אל שני ענינים, דקצתה יהיה בטל לגמרי, כסגולות ההבדל וההשתתפות בקוים ובשטחים והיות קוים מדוברים וקוים בלתי מדוברים, וכל מה שכלל אותו המאמר העשירי מאקלידס, והדומה לזה; וקצתה יהיה מופתיה בלתי מוחלטים, כאמרנו, נרצה שנחלק קו בשני חצאים שוים, שאם היה מספר עצמיו בלתי זוגי, לא יתכן חילוקו לפי הנחתם. - ודע כי לבני שאכר ספר התחבולות הנודע, יש בו יותר ממאה תחבולות, כולם נעשו עליהם מופתים ויצאו לפועל. ואילו היה הריקות נמצא, לא תתכן מהם אפילו אחת; והיו בטלים הרבה ממעשי הגרת המים. ובטעון על קיום אלו ההקדמות וכיוצא בהם כלו הימים. ואשוב לבאר שאר הקדמותיהם הנזכרות

2 comments:

  1. Not sure I understand the intention in your posting this, but it's worth noting that this perspective, which the Rambam states here only as a prelude to his rejecting it, more than a little bit resembles the picture painted by contemporary physics. Once Planck is digested, it becomes clear that space-time is essentially pixeled. The upshot is that creation basically "flickers" through time (albeit almost inconceivably fast).

    In short, the lens of today is the Kalamist lens that Rambam's Aristotelian sensibility bridled at.

    ReplyDelete
  2. Friedlander's 19th-c. English translation (available currently from Dover) is available online. Here's I.73

    ReplyDelete

ANONYMOUS COMMENTS WILL NOT BE POSTED!
please use either your real name or a pseudonym.