Consent - by minor considered rape?HALACHIC SOURCES

Yes

Aruch HaShuchan^[1](E.H. 178:27): The Beis Yosef writes in 178:3 “a child who has been married by her father and she commits adultery willingly – there are those who say that she is prohibited to her husband…. Others say that she is not prohibited to her husband unless he is a cohen.” That is because the seduction of a child is considered rape. The first opinion that she is prohibited to her husband is that of the Rambam (Hilchos Sotah 2)  and Rambam(Hilchos Issurei Biah 3) who doesn’t agree that sedution of a child is considered rape. However all the poskim reject his words….

Beis Shmuel[2](E.H. 178:3):  The view of most poskim as well as Tosfos is that  seduction of a child is rape and therefore a wife who is a minor is permitted to her husband when she is seduced if she is not married to a Cohen….

Ravad[3](Hilchos Issurei Bi’ah 3:2):  I don’t know why the Rambam says that a seduced child-wife is prohibited to her husband since our Sages say that seduction of a child is considered rape.

Shulchan Aruch^[4](E.H. 178:3): A child who was married to another by her father and she committed adultery willingly – there are those who say that she is prohibited to her husband… However there are others who say she is not prohibited to her husband except if she is a cohen. Rema If an adult committed adultery by mistake because she thought he was her husband, she is permitted to her husband (Rambam Hilchos Ishus 24). However if she committed adultery because she thought that adultery was permitted – this is considered a deliberate act and she is prohibited to her husband. If a woman is in seclusion with men on the road and then she says that she was secluded and was raped – some say that she is believed with a migo because if she was lying she could have denied have intercourse. However others say that she lost her migo since she was secluded against the halacha.

Yerushalmi(Sotah 1:2):[[child has no free will

Yevamos^[5](33b):The seduction of a minor is  in fact rape

No

Aruch HaShuchan^[6](E.H. 178:27): The Beis Yosef writes in 178:3 “a child who has been married by her father and she commits adultery willingly – there are those who say that she is prohibited to her husband…. Others say that she is not prohibited to her husband unless he is a cohen.” That is because the seduction of a child is considered rape. The first opinion that she is prohibited to her husband is that of the Rambam (Hilchos Sotah 2)  and Rambam (Hilchos Issurei Biah 3:2) who doesn’t agree that sedution of a child is considered rape. However all the poskim reject his words….

Aruch HaShulchan^[7](E.H. 177:23):[[

Aruch HaShulchan^[8](E.H. 177:5):[[

Meshech Chochma^[9](Vayikra 20:15-16):[[male child considered ratzon

Rambam^[10](Hilchos Issurei Bi’ah 3:2):[[No

Rambam^[11](Hilchos Sotah 2:2):[[

Rambam^[12](Hilchos Sotah 2:4):[[

Shulchan Aruch^[13](E.H. 178:3): A child who was married to another by her father and she committed adultery willingly – there are those who say that she is prohibited to her husband… However there are others who say she is not prohibited to her husband except if she is a cohen. Rema If an adult committed adultery by mistake because she thought he was her husband, she is permitted to her husband (Rambam Hilchos Ishus 24). However if she committed adultery because she thought that adultery was permitted – this is considered a deliberate act and she is prohibited to her husband. If a woman is in seclusion with men on the road and then she says that she was secluded and was raped – some say that she is believed with a migo because if she was lying she could have denied have intercourse. However others say that she lost her migo since she was secluded against the halacha.

Sources

Ravad (Hilchos Sotah 2:4):[[

Tosfos(Kesubos 9a):[[

Tosfos(Kesubos 40b):[[

Mishne LeMelech(Hilchos Ishus 11:8):[[

Radvaz (1:63):[[seduced child payment as onas – even Rambam agrees

HaFla’ah (Kesubos 40b):[[

R’ Akiva Eiger (Kesubos 42a):[[

---

[1]  ערוך השולחן (אבן העזר קעח:כז): כתב רבינו הב"י בסעיף ג' קטנה שהשיאה אביה וזינתה לרצונה יש מי שאומר שאסורה לבעלה לפיכך מקנין לה כדי להפסידה כתובתה ויש מי שאומר שאינה נאסרת על בעלה אא"כ הוא כהן עכ"ל דפיתוי קטנה אונס הוא ודיעה ראשונה היא דעת הרמב"ם בפ"ב דסוטה ובפ"ג מאיסורי ביאה דלית ליה האי סברא וכל הפוסקים דחו דבריו ואנחנו בררנו כוונתו בס"ד בסי' ס"ח סעיף ח' ובסי' ו' סעיף ל' ע"ש:

[2] בית שמואל (קעח:ג): יש מי שאומר שאסורה לבעלה. היינו דעת הרמב"ם וס"ל כשהשיאה אמה ואחיה אז לא הוי קידושין מדאורייתא וכאלו זנתה כשהיא פנויה ומותרת אפילו לכהן משא"כ כשאביה השיאה אז הוי נשואי' דאורייתא ואסורה לבעלה ישראל, ויש מי שאומר השני כן ס"ל לרוב הפוסקים וכן הוא דעת תוס' וס"ל פיתוי דקטנה הוי כאונס ומותרת לבעלה ישראל ואסורה לבעלה כהן ואם בא עליה באונס והבועל הוא ישראל ובעלה כהן עיין בסי' י"א מ"ש ועיין סימן קצ"ט:

[3] רמב"ם (הלכות איסורי ביאה ג:ב): הבא על הקטנה אשת הגדול אם קידשה אביה הרי זה בחנק והיא פטורה מכלום ונאסרה על בעלה כמו שביארנו בהלכות סוטה, ואם היא בת מיאון מכין אותו מכת מרדות והיא מותרת לבעלה, ואפילו היה כהן. +/השגת הראב"ד/ ונאסרה על בעלה. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ לא ידעתי למה נאסרת על בעלה ישראל שהרי אמרו פיתוי קטנה אונס הוא עכ"ל.+

[4]  שולחן ערוך (אבן העזר קעח:ג): קטנה שהשיאה אביה וזינתה לרצונה, יש מי שאומר שאסורה לבעלה. לפיכך מקנאין לה, כדי להפסידה כתובתה. ויש מי שאומר שאינו נאסרת על בעלה, אלא אם כן הוא כהן. הגה: גדולה שזנתה בשוגג, שסברה שבעלה הוא, והוא אחר, מותרת לבעלה ישראל (הרמב"ם פכ"ד דאישות). אבל זנתה שסברה שמותר לזנות, הוי כמזידה ואסורה לבעלה ישראל (מהרי"ק שורש קסז). אשה שנתייחדה עם אנשים בדרך, ובאה ואמרה: נתייחדתי ונאנסתי, י"א דנאמנת, במגו דאמרה: לא נבעלתי,  וי"א דאבדה מגו שלה, הואיל ונתייחדה שלא כדין (שני הדעות במרדכי פרק שני דכתובות):

[5]  יבמות (לג:): פיתוי קטנה אונס נינהו

[6]  ערוך השולחן (אבן העזר קעח:כז): כתב רבינו הב"י בסעיף ג' קטנה שהשיאה אביה וזינתה לרצונה יש מי שאומר שאסורה לבעלה לפיכך מקנין לה כדי להפסידה כתובתה ויש מי שאומר שאינה נאסרת על בעלה אא"כ הוא כהן עכ"ל דפיתוי קטנה אונס הוא ודיעה ראשונה היא דעת הרמב"ם בפ"ב דסוטה ובפ"ג מאיסורי ביאה דלית ליה האי סברא וכל הפוסקים דחו דבריו ואנחנו בררנו כוונתו בס"ד בסי' ס"ח סעיף ח' ובסי' ו' סעיף ל' ע"ש:

[7]  ערוך השולחן (אבן העזר קעז:כג): ג' דברים של מפתה וארבעה של אונס הכל לאב שכל שבח נעורים לאביה ועוד שהרי בידו למוסרה לקדושין למנוול ומוכה שחין ויהיה לה בשת ופגם וצער ולכן אע"פ שבתורה אינו מבואר רק שהקנס הוא של האב מ"מ גם שארי הדברים שייכים להאב ואם לה אין אב שייך לעצמה ובכל מקום ששייך לעצמה אינו שייך במפותה שהרי מחלה אך כשהיא קטנה י"ל דמחילת קטנה אינו כלום והתוס' כתבו כן (מ"ב.) ומהרמב"ם לא משמע כן כמבואר ממ"ש בפ"א דין ט' במגורשת מאירוסין שהקנס לעצמה דמפותה אין לה קנס ולא חילק בין קטנה לנערה ע"ש וצ"ע (עי' מל"מ פ"ב הי"ג) ועוד דבקטנה לא שייך פיתוי דפיתוי קטנה אונס הוא אך הרמב"ם ז"ל הולך לשיטתו דלא ס"ל כן כמ"ש בסעיף ה':

[8]  ערוך השולחן (אבן העזר קעז:ה): והנה לפי דעת הרמב"ם והטור נראה דבקטנה לא משכחת לה כלל ברצון דפיתוי קטנה אונס הוא אך הרמב"ם לית ליה האי סברא כמבואר דבריו בפ"ב מסוטה ובפ"ג מאיסורי ביאה וכבר בארנו טעמו בסי' ס"ח ולכן לא הזכיר זה אבל על הטור קשה למה לא הזכיר זה:

[9]  משך חכמה (ויקרא כ:טו - טז): ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרוגו. ואשה אשר תקרב (אל כל בהמה לרבעה אותה) והרגת את האשה ואת הבהמה. לפי מה שחידש רבינו הגר"א באליהו רבא למסכת נדה, באשה קטנה הנרבעת, אין הבהמה נסקלת על ידה, דפיתוי קטנה אונס וליכא תקלה על ידה. אבל בקטן הבא על הבהמה נסקלת הבהמה על ידו, דאין קישוי אלא לדעת, ורצון גמור הוא ובר קטלא, רק רחמנא חס עליה, והוי תקלה גמורה ונסקלת הבהמה. לפי זה אתי שפיר הא דבאשה כתיב "והרגת את האשה ואת הבהמה" - היינו היכא דהיא בת עונשים נסקלת בהמה על ידה. אבל באיש כתוב באנפי נפשיה "מות יומת האיש, ואת הבהמה תהרוגו" - היינו אף אם השוכב אינו איש, שהוא קטן, גם כן "הבהמה תהרוגו". ואתי שפיר מה שתניא בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נד, סוף עמוד ב) (תניא כוותיה דרב): זכר בן תשע שנים ויום אחד (הבא על הבהמה בין כדרכה בין שלא כדרכה) והאשה המביאה את הבהמה (עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה, חייב). ולא תני שלוש שנים באשה, דבקטנה אין הבהמה נסקלת על ידה. אבל מהא דמייתי סייעתא לרב משמע דדייק דבנשכב זכר מיירי, מדלא תני באשה בת שלוש, מוכח דבאשה לכל עריות כן לא תני, ורק בזכר בנשכב בן תשע הוי רבותא, יעויין ברש"י. סוף דבר, הדבר נכון בלשון הכתוב ובברייתא בסייעתא דשמיא. ועיין שם בדברי הגר"א.

או יש לומר, דמשום שהעושה אותן עושה בצנעה שלא תשורנו עין, ולכן כתוב באיש מיתתו בפני עצמו, לרמז למה שאמרו (סנהדרין ט, ב) "רבעתי שורו של פלוני" דנהרג על פיו, משום דאין אדם משים עצמו רשע, והוי כמו שאמר פלוני רבע שורו של פלוני, והוא עם אחר מצטרפים להרגו. לכן הוא אינו במיתה והבהמה נהרגת. אבל באשה, דלאו בת עדות היא, אם כן אם יש עדים, מצוי שהתרו גם בה, ונהרגים שניהם.

ויתכן עוד לשיטת רמב"ם, דאונסים אותו לבוא על הערוה חייב מיתה, דאין קישוי אלא לדעת, מיירי הכא אף באונסין אותו. ולכן אינו דומה לבהמה, ופרטו בפני עצמו "מות יומת". אבל באשה הנרבעת, אם באונס - לא עבדא כלום, ופטורה אף במביאתו עליה, כמו מי שעבד עבודה זרה באונס. ורק ברצון מיירי קרא, אם כן נכללת עם הבהמה, דדומה לה בכל דבר.

[10]  רמב"ם (הלכות איסורי ביאה ג:ב): הבא על הקטנה אשת הגדול אם קידשה אביה הרי זה בחנק והיא פטורה מכלום ונאסרה על בעלה כמו שביארנו בהלכות סוטה, ואם היא בת מיאון מכין אותו מכת מרדות והיא מותרת לבעלה, ואפילו היה כהן. +/השגת הראב"ד/ ונאסרה על בעלה. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ לא ידעתי למה נאסרת על בעלה ישראל שהרי אמרו פיתוי קטנה אונס הוא עכ"ל.+

[11]  רמב"ם (הלכות סוטה ב:ב): ואלו הן הנשים שאינן ראויות לשתות אע"פ שהיא רוצה לשתות ובעלה רוצה להשקותה אלא יוצאות בלא כתובה משיבואו עידי סתירה אחר עידי קינוי ויאסרו על בעליהן לעולם, וחמש עשרה נשים הן, ואלו הן: ארוסה, ושומרת יבם, וקטנה אשת הגדול, וגדולה אשת הקטן, ואשת אנדרוגינוס, ואשת הסומא, או החגר, או האלם, או מי שאינו שומע, או שהוא כרות יד, וכן החגרת, והאלמת, והסומה, וכרותת כף, ושאינה שומעת, כל אחת מאלו אינה ראויה לשתות.

[12]  רמב"ם (הלכות סוטה ב:ד): קטנה שהשיאה אביה אם זינת ברצונה נאסרה על בעלה לפיכך מקנין לה, לא להשקותה אלא לפוסלה מכתובתה כמו שאמרנו, אבל קטנה בת מיאון אין מקנין לה שאין לה רצון להאסר על בעלה ואפילו היה כהן לא נאסרה עליו. +/השגת הראב"ד/ קטנה שהשיאה אביה אם זינתה ברצונה אסורה על בעלה. א"א והלא אמרו (יבמות לג) פיתוי קטנה אונס הוא ועוד התראה לקטנה אינה התראה שאין לה דעת אלא אם זינתה ודאי אסורה לבעלה כהן ולא מצאתי הפרש בין קטנה לקטנה לענין פיתוי לומר קטנה בת מיאון אין לה רצון ויתן את הצער כמו אנוסה אלא כולן שוות להתפתות בקלות הדעת.+

[13]  שולחן ערוך (אבן העזר קעח:ג): קטנה שהשיאה אביה וזינתה לרצונה, יש מי שאומר שאסורה לבעלה. לפיכך מקנאין לה, כדי להפסידה כתובתה. ויש מי שאומר שאינו נאסרת על בעלה, אלא אם כן הוא כהן. הגה: גדולה שזנתה בשוגג, שסברה שבעלה הוא, והוא אחר, מותרת לבעלה ישראל (הרמב"ם פכ"ד דאישות). אבל זנתה שסברה שמותר לזנות, הוי כמזידה ואסורה לבעלה ישראל (מהרי"ק שורש קסז). אשה שנתייחדה עם אנשים בדרך, ובאה ואמרה: נתייחדתי ונאנסתי, י"א דנאמנת, במגו דאמרה: לא נבעלתי,  וי"א דאבדה מגו שלה, הואיל ונתייחדה שלא כדין (שני הדעות במרדכי פרק שני דכתובות):