Spirituality - innate differences between gerim and born Jews.

Mei Shiloach[1](Chagiga 3a): Rava explained Shir HaShirim (7:2): “How beautiful are your feet in sandals, O prince’s daughter!” He said that this is referring to the daughter of Avraham who was the beginning of gerim. The issue is that we find great things concerning a ger which are not inherent in a born Jew. That is because a ger voluntarily converted out of love of G‑d. He came from amongst the nations to find refuge in the shadow of the wings of the Shechina even though his origin has no holiness. That is because holiness is something which is ingrained in a person from his youth by his father and mother and this produces great things which are not inherent in a ger. However when a born Jew strives to learn to act out of love and to add to his understanding and desire to serve G‑d it gives him both accomplishments. In other words he has the ingrained holiness from his parents and also he has the acquired voluntary initiative of heart [that is found in gerim]. Towards obtaining the second accomplishment there is the mitzva of pilgrimage to Yerushalayim three times a year which serves to work against the mechanical observance of mitzvos. When a born Jew has acquired this voluntary initiative he is also described as the “daughter of the prince” i.e., the daughter of Avraham who was the beginning of gerim. In other words the ger is characterized by his initiative of breaking out of habitual conduct and this voluntary activity was epitomized by Avraham. However today all gerim [ both converts and those Jews who break out of a habituated lifestyle] are aware of the idea of what to strive for because they see the example of holy Jews. In contrast Avraham who was the beginning of gerim lived when the entire world were idolators. Nevertheless he broke out of this existence even though he didn’t know where the rejection of idolatry would take him. He called out “Who created the world?” until G‑d revealed Himself to him. This is also the issue here concerning the verse “Beautiful are your feet in sandals…” In other words when Jews make the pilgrimage to Yerushalayim they also are breaking their patterns of life and display renewed vigor in their spiritual strivings. This mitzva of pilgrimage is not an isolated commandment but demonstrates the principle of the renewal of spirituality by changing the patterns of life and attaining a new perspective on doing all mitzvos according to G‑d’s will. This idea was also manifest at Mt. Sinai when the Jews said “na’aseh v’nishma” (we will do and then understand). In other words first they will act and accept the obligation to do the mitzvos in simple compliance. However they did not intend to remain on the level of mechanical action and that is why they said “nishma” (we will understanding). That meant they intended to come to understand the essence and meaning of the mitzvos and the significance that G‑d saw in commanding each mitzva…

---

[1] מי השילוח (חגיגה ג. פרק ראשון): דרש רבא מאי דכתיב [שיר השירים ז:ב] מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב. בתו של אברהם אבינו שהי' תחילה לגרים, הענין בזה כי בגר נמצא יקרות גדול מאי שאין בישראל, כי הגר עושה בנדיבות ובאהבת לבו לפי שבא מבין האומות להתחסה בצל כנפי השכינה אך בשורש אין בו קדושה כי הקדושה המורגלת באדם מנעוריו ומשורשת בו מאביו ואמו בזה נמצא ג"כ יקרית גדול וזה לא נמצא בגר, אך כאשר נפש מישראל ישתדל ללמוד לעשות באהבה ולהוסיף הבנה וחשק לעבודת הש"י לזה יש השני מעלות ביחד שהוא מורגל ומקודש בקדושת האבות וגם מוסיף נדיבות לבו, ולזה היא מצות עליות רגלים שלא ישתקעו בהרגל מצות אנשים מלומדה ואז יקראו ישראל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שהי' תחילה לגרים היינו שהגר הוא מבורר בזה שמנדברת לבו יוצא מההרגל וליותר הי' הדבר הזה מבורר אצל א"א ע"ה כי עתה לכל הגרים אף שיוצאים מהרגלם מ"מ יש להם תפיסה למה הם נכנסין לפי שרואים את ישראל מקודשין, אבל א"א ע"ה שהי' תחלה לגרים שהיו כל העולם עובדי ע"ז והוא יצא מן הכלל אף שלא ידע עוד במה שהוא בוחר וחושק, והי' צועק מי ברא אלה עד שנגלה אליו הש"י, וכן הענין כאן מה יפו פעמיך בנעלים כו' היינו בשעה שעולים לרגל ג"כ יוצאים מהרגלם ובתשוקה חדשה ילכו וכל דבר שיצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא כו' היינו שלאו דוקא רק במצוה הזו הולכים לעשות בחשק חדש ולא מההרגל רק בכל המצו' רוצים בהתבוננות חדשות כפי רצון ה' בכל עת ואינם עושים בהרגל, וזהו שאמרו במעמד הר סיני נעשה ונשמע היינו בתחחלה נעשה היינו שאנו מקבלים עלינו לעשות ולקיים מצותיך בתמימות אבל לא לעמוד רק בהמעשה היינו אח"כ נשמע היינו נרצה להבין השורש וכמה רצון יגיע להש"י בכל מעשינו...